כמה קשה למצוא דירה בתל אביב.... אני בטוחה שהרבה מכירים וחווים בזמן אמת את הבעיה הנדל"נית הנוראית הזו.

 לאחר חודש וחצי של חיפוש אינטנסיבי, אני מודה ומתוודה שפתרון לבעייה הזו, אני רחוקה מלמצוא. וכן, אני יודעת חודש וחצי לא נחשב לזמן חיפוש רב, אבל אני כבר על סף ייאוש.

במשך שלוש השנים האחרונות גרתי בקיבוץ שטוף שמש, באזור עוטף עזה (כן, קסאם-לנד) ולפני כחצי שנה חזרתי לגור אצל הוריי באזור המרכז.

רק לאחרונה התפניתי לחיפושיי הדירה האינטנסיביים, כולי מרץ ותשוקה, משוטטת ברחובות הוירטואליים של אתרי האינטרנט המציעים דירות להשכרה בשפע.

נרגשת ומתלהבת התחלתי במרתון טלפונים ובירורים,  וכיתתי רגליי לרחובות הערים המבוקשות - תל אביב, רמת גן וגבעתיים.

האמת, תמיד חלמתי לגור במרכז תל אביב, לפחות למשך שנה.

תמיד קינאתי בתל-אביבים האלה שגרים בדירת סטודיו מוארת, המדוושים על אופניים להנאתם בשדרות רוטשילד, יושבים בבית קפה בבוקר עם השותפים/חברים  וקופצים לפאב השכונתי בערב.

 אחחח איזה חיים... כאלה בדיוק אני רוצה...

אממה, לאור כיסיי המרוקנים ממזומנים, נאלצתי לוותר על החלום התל אביבי  ולהתפשר על גבעתיים-רמת גן.

החלום התל אביבי התנפץ ונשבר לרסיסים לנוכח המחירים המטורפים שבעלי הדירות חסרי המצפון דורשים. דירה תל אביבית שאני יכולה להרשות לעצמי תהיה בסדר גודל של הדירה של קיפוד ודובה מ"ארץ נהדרת", ולזה אני לא מוכנה להתפשר, התכלבתי מספיק במזרח.

המציאות הנושכת אילצה אותי להתחיל לחפש דירה שתתאים לכיסי. הצטיידתי בחברה טובה ושתינו חיפשנו יחד דירת 3 חדרים, במיקום סביר, הכוללת דוד שמש, חניה ומחיר נוח.

אך אבוי, דרישותינו הצנועות מסתבר שלא צנועות בכלל הן, וכדי למצוא דירה שכזו עלינו לשלם הון תועפות לא כולל אנונה ומים. מי היה מאמין שמחוץ לתל אביב, יהיה קשה למצוא דירה נורמלית במחיר מתאים???

אחת הדירות שראינו ממוקמת ברחוב מבוקש מאד בגבעתיים, אך צפוף מאד, בלי סיכוי למצוא בו חניה. חנינו 2 ק"מ משם וצעדנו אל הדירה ברגל. הדירה משופצת כחדשה, עם מקרר וזהו בערך. קטנה כמו קופסת גפרורים וכוללת חדר שינה גדול, אך צר מאד וארוך וחדר נוסף קטן מאד. ה"מטבח" שכולל כיור וארון (בלי כיריים) נמצא על הסלון. ועל התענוג הזה דורשים בימינו 3200 ש"ח - הכצעקתה?

ולא רק זה, הארנונה בסכום של 900 ש"ח לחודשיים!!! האם זה הגיוני?? מה קורה פה? או שזו אני שחיה בעולם משלי. האם רק לי זה נראה מוגזם, קיצוני וסוג של עושק חוקי לאורו של יום ?

 מה שהכי עצוב הוא שהדירה הזו כנראה כבר הושכרה.

הביקוש גדול מההיצע והמחירים בשמיים...

ראינו יחד הרבה דירות ואחת מהן התאימה לי בול. כל כך קיוויתי שכשאני אכנס לדירה אני ארגיש שזה זה. זה הבית שלי.

וסוף סוף זה קרה. ברמת גן דירה מדהימה, ענקית, כוללת ריהוט!! דוד שמש וחניה פרטית. ארנונה, מים, חשמל וועד בית - הכל במחירים סבירים לחלוטין ושכ"ד 3200 ש"ח. המחיר מוצדק לחלוטין. כל כך שמחתי והתרגשתי ואמרתי לחברה שלי, שנקרא לה לירון - שזו הדירה! ומצדי לחתום כבר עכשיו!!!

אבל, מה... כשציינתי שלא קל למצוא דירות, גם לא קל למצוא את השותף הנכון ולירון היקרה לא התאהבה בדירה כמוני. הדירה ישנה ולא משופצת והיא התעקשה על דירה מחודשת. לי לא היה אכפת שזו דירה ישנה, העיקר שלא תהיה מוזנחת ושתהיה שמורה.

במשך שבועיים ניסיתי לשכנע אותה שתחשוב על הדירה, כשבמקביל ראינו חורבות אחרות, אך היא בשלה.

לבסוף חברה אחרת התקשרה אליי לבשר לי, שהיא עוברת לדירה מדהימה ברמת גן - הדירה המהממת שלי!!!

מי היה מאמין?!! צרוף מקרים שכזה, שדווקא חברתי היקרה עוברת לדירת חלומותיי.

לא הייתה לי ברירה אלא לברך אותה בהמון מזל טוב ולשמוח שלפחות הדירה הזאת נופלת לידיים טובות.

באותו היום הודעתי ללירון שכדאי שדרכינו יתפצלו ושנחפש בנפרד.

מאז עבר שבוע ואני מחפשת עם חברה יקרה אחרת - יעלה, והאור שבקצה המנהרה, עדיין לא שולח קרניים מנחמות...