כותרות TheMarker >
    ';

    הדפתר האישי של מוני

    הורים הם לא נייר שזורקים

    הורים הם לא נייר שמשתמשים וזורקים
    הורים הם לא בנקט שלוקחים כסף והולכים
    הורים הם לא אבן צור שלעולם אינה נסדקת
    הורים הם לא רק שם משפחה או שלט על הדלת.

    כי הורים הם נייר שסופג הכל.
    והורים הם כמו בנק שלתת הוא יכול,
    אך צריך להיכנס,לשבת ולדבר
    ואולי להחזיר במועד מאוחר יותר.

    הורים הם אבן גיר רכה וגם שבירה,
    הורים הם שם משפחה עם ייחוס שיש בו אמירה.
    הורים הם משפחה גדולה וגם מורכבת
    שעל גבה תרמיל גדול סוחבת.

    הורים הם אנשים שלפעמים טועים,
    אך גם יטעו-בלי סוף הם אוהבים.

    הורים לעולם יהיו הורים
    אם ילדם בן 8 או בן 50

    אבל גם הורים הם חומר מתכלה
    מתעייף עם השנים
    לכן,לעיתים כשמזדמן,
    טיפול מונע של חיבה ויחס חם,
    יכול אולי מעט לעכב את הזקנה
    ולתת פסק-זמן של כבוד,הנאה והנעה.
    מקור לא ידוע

    0

    טיפ לחיים 7

    12 תגובות   יום שבת, 15/3/08, 19:44

     

    כעס

     

    להימנע מכעסים מכל סוג שהוא .

    מוטב לסלוח ולשכוח מאשר לאגור כעסים וטינה בתוכך ,

    הכעס מזיק ומכרסם רק בליבו של האדם הנושא כעס זה .

     

    כל אדם עלול לכעוס וקל הדבר ,

    אולם לכעוס על האדם הנכון ,

    במידה הנכונה , בזמן הנכון ,במטרה נכונה ובדרך הנכונה :-

    זה אינו בתחום של כל אחד , וזה לגמרי לא קל .

     

    דרג את התוכן:

      תגובות (12)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS

       

       

       כעס נובע מפגיעה בערך העצמי שלנו. כלומר, משהו לא נעשה בדרך שאני רוצה. האם עלינו לתת לאדם כלשהו לפגוע בערך העצמי שלנו?

      עובדה היא שאנחנו לא כועסים או נפגעים מכל אחד. יש כאלה שאנחנו מה שנקרא ' לא סופרים ממטר'....., מאנשים קרובים קל לנו יותר להיפגע או לכעוס כי מהם אנחנו לא מצפים לזה..., כל אי הסכמה ניתנת לפיתרון בדרכי נועם ולא תמיד הכול יעשה כרצננו. אז מה. לכעוס זהו עונש עצמי בעיקר. לעיתים אנחנו כנראה זקוקים לפורקן הזה , לרוב זה מזיק לנו. נאה דרשת מוקדון.

       

        1/5/08 17:22:

      היי מוני

       

      כעס מקורו בפחד

      כשאדם כועס הוא מספר לנו סיפור...............

      בכעסו הוא מספר לנו שהוא כל כך פוחד ממשהו....

      לכן, כשמשהו כועס אני מסתכלת עליו.......וחושבת לעצמי......ממה הוא כל כך בפוחד? מה הוא מנסה להגיד לי? מנקודה זו קל יותר לתקשר ואני לא נפגעת משום שזה לא נגדי.

        17/3/08 18:02:

       

      .לדעת לכעוס על האדם הנכון בזמן הנכון ובמינון הנכון.

       

      מאד רצוי מאד נכון.

       

      לזכור את המשפט הזה.חשוב מאד.

       

        17/3/08 16:13:

      הורים - עוברים כידוע מדור לדור.

      כשאני שומעת את עצמי היום נדמה לי שהורי מדברים מגרוני.

      יש להסתכל תמיד אחורה ולבדוק האם אנחנו ענינו על הציפיות

      שאנחנו מקוים שימלאו צאצאינו.

      דומני כי רובנו בזמן אמת - מתייצבים לדגל

      וגם ילדינו יעשו כך.

      כמובן שבכל חברה יש יוצאי דופן ואכולי טינה

      שלעולם אינם פוסקים מחשבונאות וחישובים.

      מקווה שחלקי לא היה ולא יהיה עמהם.

        17/3/08 09:28:

      נכון ואמיתי

      ולכן לי אישית יש תרופת פשוטה לכך -

      כשמישהו מכעיס אותי או פוגע בי,

      אני מיד אומרת לו את מה שאני חושבת

      ומוציאה את הכעס שלי החוצה.

      אני נרגעת, אבל כנראה שהוא נשאר עם הכעס.

      זהבה

      אכן כעסים מזיקים רק למי שחש אותם, וזה מזכיר לי את הסיפור על אשה שהלכה אל הרב, והתבקשה לאסוף בתוך שק אבן לכל אדם עליו כעסה בשנה האחרונה, וכגודל הכעס כך גודל האבן...

      בתור אחת שלומדת כל הזמן למדתי:ברגע שתוקפים אותי תחושות כעס אני מנסה לעבור לתחושות חיוביות, להיזכר בחויות נעימות וכו'...

        16/3/08 22:41:

      אכן כך. צריך לדעת לשחרר . אבל כולנו בני אנוש.

      אני משחררת את הכעס אבל יש לי נטיה נוראית של לא לשכוח. לאגור. הלוואי  והייתי שוכחת לפעמים

        16/3/08 20:37:
      ב"ה נוסח אגרת הרמב"ן

      שְׁמַע בְּנִי מוּסַר אָבִיךָ, וְאַל תִּטּוֹשׁ תּוֹרַת אִמֶּךָ. תִּתְנַהֵג תָּמִיד לְדַבֵּר כָּל דְּבָרֶיךָ בְּנַחַת לְכָל אָדָם וּבְכָל עֵת, וּבָזֶה תִּנָצֵל מִן
      הַכַּעַס, שֶׁהִיא מִדָּה רָעָה לְהַחֲטִיא בְּנֵי אָדָם. וְכֵן אָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה, כָּל הַכּוֹעֵס כָּל מִינֵי גֵּיהִנָּם שׁוֹלְטִין בּוֹ, שֶׁנֶאֱמַר הָסֵר כַּעַס מִלִּבֶּךָ, וְהַעֲבֵר רָעָה מִבְּשָׂרֶךָ, וְאֵין רָעָה אֶלָא גֵּיהִנָם, שֶׁנֶאֱמַר וְגַם רָשָׁע לְיוֹם רָעָה. וְכַאֲשֶׁר תִּנָצֵל מִן הַכַּעַס תַּעֲלֶה עַל לִבְּךָ מִדַּת הָעֲנָוָה
      שֶׁהִיא מִדָּה טוֹבָה מִכָּל הַמִּדּוֹת טוֹבוֹת, שֶׁנֶאֱמַר עֵקֶב עֲנָוָה יִרְאַת ה’ :
      וּבַעֲבוּר הָעֲנָוָה תַּעֲלֶה עַל לִבְּךָ מִדַּת הַיִרְאָה, כִּי תִתֵּן אֶל לִבְּךָ תָּמִיד, מֵאַיִן בָּאתָ, וּלְאָן אַתָּה הוֹלֵךְ, וְשֶׁאַתָּה רִמָּה וְתוֹלֵעָה בְּחַיֶךָ, וְאַף כִּי בְמוֹתָךְ, וְלִפְנֵי מִי אַתָּה עָתִיד לִיתֵּן דִּין וְחֶשְׁבּוֹן, לִפְנֵי מֶלֶךְ הַכָּבוֹד, שֶׁנֶאֱמַר הִנֵּה הַשָׁמַיִם וּשְׁמֵי הַשָׁמַיִם לֹא יְכַלְכְּלוּךָ, אַף כִּי לִבּוֹת בְּנֵי אָדָם, וְנֶאֱמַר הֲלֹא אֶת הַשָׁמַיִם וְאֶת הָאָרֶץ אֲנִי מָלֵא נְאֻם ה’ וְכַאֲשֶׁר תַּחְשׁוֹב אֶת כָּל אֵלֶּה, תִּירָא מִבּוֹרְאֶךָ וְתִשְׁמוֹר מִן הַחֵטְא, וּבְמִדּוֹת הָאֵלֶּה תִּהְיֶה שָׂמֵחַ בְּחֶלְקֶךָ, וְכַאֲשֶׁר תִּתְנַהֵג בְּמִדַּת הָעֲנָוָה לְהִתְבּוֹשֵׁשׁ מִכָּל אָדָם וּלְהִתְפָּחֵד מִמֶּנּוּ (מהשי"ת) וּמִן הַחֵטְא, אָז תִּשְׁרֶה עָלֶיךָ רוּחַ הַשְׁכִינָה, וְזִיו כְּבוֹדָהּ, וְחַיֵּי עוֹלָם הַבָּא:
      וְעַתָּה בְּנִי דַע וּרְאֵה,
      כִּי הַמִּתְגָּאֶה בְּלִבּוֹ עַל הַבְּרִיוֹת, מוֹרֵד הוּא בְּמַלְכוּת שָׁמַיִם, כִּי מִתְפָּאֵר הוּא בִּלְבוּשׁ מַלְכוּת שָׁמַיִם, שֶׁנֶאֱמַר ה’ מָלָךְ גֵּאוּת לָבֵשׁ וגו'. וּבַמֶּה יִתְגָּאֶה לֵב הָאָדָם, אִם בְּעוֹשֶׁר, ה' מוֹרִישׁ וּמַעֲשִׁיר, וְאִם בְּכָבוֹד, הֲלֹא לֵאלֹהִים הוּא, שֶׁנֶאֱמַר וְהָעוֹשֶׁר וְהַכָּבוֹד מִלְּפָנֶיךָ, וְאֵיךְ מִתְפָּאֵר בִּכְבוֹד קוֹנוֹ. וְאִם מִתְפָּאֵר בְּחָכְמָה, מֵסִיר שָׂפָה לְנֶאֱמָנִים, וְטַעַם זְקֵנִים יִקַּח
      . נִמְצָא הַכֹּל שָׁוֶה לִפְנֵי הַמָּקוֹם, כִּי בְאַפּוֹ מַשְׁפִּיל גֵּאִים, וּבִרְצוֹנוֹ מַגְבִּיהַּ שְׁפָלִים, לָכֵן הַשְׁפִּיל עַצְמְךָ וִינַשְׂאֲךָ הַמָּקוֹם:
      עַל כֵּן אֲפָרֵשׁ לְךָ אֵיךְ תִּתְנַהֵג בְּמִדַּת הָעֲנָוָה לָלֶכֶת בָּהּ תָּמִיד. כָּל דְּבָרֶיךָ יִהְיוּ בְּנַחַת, וְרֹאשְׁךָ כָּפוּף, וְעֵינֶיךָ יַבִּיטוּ לְמַטָּה לָאָרֶץ וְלִבְּךָ לְמַעְלָה, וְאַל תַּבִּיט בִּפְנֵי אָדָם בְּדַבֶּרְךָ עִמּוֹ, וְכָל אָדָם יִהְיֶה גָּדוֹל מִמְּךָ בְּעֵינֶיךָ, וְאִם חָכָם אוֹ עָשִׁיר הוּא, עָלֶיךָ לְכַבְּדוֹ. וְאִם רָשׁ הוּא, וְאַתָּה עָשִׁיר אוֹ חָכָם מִמֶּנּוּ, חֲשׁוֹב בְּלִבְּךָ כִּי אַתָּה חַיָּב מִמֶּנּוּ וְהוּא זַכַּאי מִמְּךָ, שֶׁאִם הוּא חוֹטֵא הוּא שׁוֹגֵג וְאַתָּה מֵזִיד:
      בְּכָל דְּבָרֶיךָ וּמַעֲשֶׂיךָ וּמַחְשְׁבוֹתֶיךָ וּבְכָל עֵת, חֲשׁוֹב בְּלִבָּךְ כְּאִילּוּ אַתָּה עוֹמֵד לִפְנֵי הַקָדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, וּשְׁכִינָתוֹ עָלֶיךָ
      . כִּי כְּבוֹדוֹ מָלֵא הָעוֹלָם, וּדְבָרֶיךָ יִהְיוּ בְּאֵימָה וּבְיִרְאָה כְּעֶבֶד לִפְנֵי רַבּוֹ, וְתִתְבַּיֵּשׁ מִכָּל אָדָם, וְאִם יִקְרָאֲךָ אִישׁ אַל תַּעֲנֵהוּ בְּקוֹל רָם, רַק בְּנַחַת כְּעוֹמֵד לִפְנֵי רַבּוֹ:
      וֶהֱוֵי זָּהִיר לִקְרוֹת בַּתּוֹרָה תָמִיד אֲשֶׁר תּוּכַל לְקַיְמָהּ, וְכַאֲשֶׁר תָּקוּם מִן הַסֵּפֶר, תְּחַפֵּשׂ בַּאֲשֶׁר לָמַדְּתָּ אִם יֵשׁ בּוֹ דָּבָר אֲשֶׁר תּוּכַל לְקַיְּמוֹ, וּתְפַשְׁפֵּשׁ בְּמַעֲשֶׂיךָ בַּבֹּקֶר וּבָעֶרֶב, וּבָזֶה יִהְיוּ כָּל יָמֶיךָ בִּתְשׁוּבָה:
      וְהָסֵר כָּל דִבְרֵי הָעוֹלָם מִלִבְּךָ בְּעֵת הַתְּפִלָּה, וְהָכֵן לִבְּךָ לִפְנֵי הַמָקוֹם בָּרוּךְ הוּא, וְטַהֵר רַעְיוֹנֶיךָ, וַחֲשׁוֹב הַדִּבּוּר קוֹדֶם שֶׁתּוֹצִיאֶנּוּ מִפִּיךָ, וְכֵן תַּעֲשֶׂה כָּל יְמֵי חַיֵּי הֶבְלֶךָ בְּכָל דָבָר וְדָבָר וְלֹא תֶחֱטָא, וּבָזֶה יִהְיוּ דְּבָרֶיךָ וּמַעֲשֶׂיךָ וּמַחְשְׁבוֹתֶיךָ יְשָׁרִים, וּתְפִלָּתְךָ תִּהְיֶה זַכָּה וּבָרָה וּנְקִיָּה וּמְכֻוֶּנֶת וּמְקֻבֶּלֶת לִפְנֵי הַמָּקוֹם בָּרוּךְ הוּא, שֶׁנֶאֱמַר תָּכִין לִבָּם תַּקְשִׁיב אָזְנֶיךָ:
      תִּקְרָא הָאִגֶּרֶת הַזֹּאת פַּעַם אַחַת בַּשָׁבוּעַ וְלֹא תִפְחוֹת, לְקַיְּמָהּ וְלָלֶכֶת בָּהּ תָּמִיד אַחַר הַשֵׁם יִתְבָּרַךְ, לְמַעַן תַּצְלִיחַ בְּכָל דְּרָכֶיךָ וְתִזְכֶּה לְעוֹלָם הַבָּא הַצָּפוּן לַצַּדִּיקִים, וּבְכָל יוֹם שֶׁתִּקְרָאֶנָּה יַעֲנוּךָ מִן הַשָׁמַיִם כַּאֲשֶׁר יַעֲלֶה עַל לִבְּךָ לִשְׁאוֹל עַד עוֹלָם אָמֵן סֶלָה:
       
        16/3/08 17:18:
      מוני, האם אתה יכול לפרש לי יותר את 2 השורות התחתונות?
        16/3/08 12:46:

      הי מוקדון:

      צודק מי שכתב שהורים הם לא ניר שזורקים...אך האם הדור הצעיר באמת יודע זאת?

      לי ישנה הרגשה שהם יודעים רק לקחת ולא לתת.

        15/3/08 22:03:

      היי מוקדון

      יפה כתב מי שכתב שהורים אינם נייר שזורקים.לדעתי צריך להעביר זאת לכל הדור הצעיר ולכל הילדים גם לילדינו הנשואים. הכתוב כל כך נכון ואמיתי.

        15/3/08 20:05:

      נכון מוני לדעת לסלוח זה משחרר את הכעסים,

      אבל ישנם אנשים שמנצלים את עצם היותך סלחן, ואז נוצר מצב של פשרנות ולא סלחנות.

      ועם ישנם מצבים  ש "הגיעו מי עד נפש" ? האם ניתן להתפשר ולסלוח?

       

      שיהיה לך שבוע טוב

       

      ארכיון

      פרופיל

      אלכסנדר מוקדון
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין