נשער כי תותח ערבי אחד,

תותח קטן, בן-בלי-ערך,

יורה נים-לא-נים

יריה רק אחת , לשבוע בלבד,

אל שטח מערכות העתונים.

נשער כי עורכי עתונים

לישיבה מזדמנים במקרה,

ובשובם לעת ערב איש רעו שואל:

איך אצלכם בסביבה?

ומשיב הנשאל: הטרדות קלות ערך...

הטרדות של שגרה. הסביבה דוממה.

רק מפעם לפעם, באמצע המלאכת

יורד איזה פגז עלוב של מרגמה

בשטח מזכירות המערכת.

חוץ מזה כמעט אפס. מטוס מנמיך טוס,

ועם שחר צליפות אחדות על הדפוס.

ואומר השני: סביבתנו גם לה

אין עילה לתלונות. רק אחת לשבועיים

יורה אלינו מין בזוקה אומללה

הישר בחלונות ובדלתיים.

לפעמים איזה הוביצר הולם.

אך איננו עושים מזה עסק שלם.

ואומר השלישי: כן, אחים, יהיה רע

אם נגיב הגבות על מקרים שכאלה.

תמול אצלנו כמעט נהרסה התקרה,-

אבל מילא.

כך דברו העורכים, ולבי,

(שנימת אקטיביזם-מובהק, לא נימת יסודו היא)

סח לי חרש: ראה כי שוכנעתי כמעט

מן היחס הזה הסטואי.

ורק רחש ספק בי שאל,

אם אמנם לא היה מתערער מעט קו השכנוע

לו שכנו עתונינו אי-שם

והיו מקבלים "רק" פגז לשבוע...

רק פגז לשבוע - לא כן? -

עם צליפות אחדות בכל-יום אל חדר הישיבות.

יתכן כי היו הם דורשים אז בקול

לסלק ויהי-מה כל עמדה של טיווח...

יתכן והיו דורשים זאת בלי כל

הסתייגות... מי יודע את דרך הרוח...

העיקר לפעמים (זאת הרגשנו מכבר)

אינו כן-אקטיביזם או לא-אקטיביזם...

העיקר הוא שקצת בריחוק מן הספר

קל לדון בדברים מעמדה של כתיביזם.

זה משפיע... משפיע אולי על שורשן של דעות.

טוב דיון שצלול ומקיף הוא,

אך נקבעת אולי השקפת הפרשן גם

לפי המקום שממנו משקיף הוא.