הדבר הכי טעים שאכלתי בשוויץ היה חסה.

זאת לא בדיחה. עלי החסה השוויצרית הם מופלאים. פריכים, מגוונים, רבי טעם. מעדן.

היקר הכי פופולארי בעונה זו הוא האספרגוס.

אצלינו אפשר למצוא שרוכים דקיקים וחסרי עמוד שדרה במחירים מופקעים. בשוויץ, יש אספרגוסים ענקיים, ירוקים ולבנים (הלבנים נחשבים "יוקרתיים" יותר, הם צומחים מתחת לכיסוי ולכן לא עושים פוטוסינטזה ונשארים לבקנים ומעודנים) - שנראים כמו גזר על סטרואידים. מפלצות אספרגוס מעוררות תיאבון.

למרבה האכזבה בכל מקום שבו הגישו אספרגוס הוא נרצח, הומת ואף עונה קודם לכן. השוויצרים מבשלים את האספרגוס היטב היטב. כמה חבל.

הארוחה הכי טובה שאכלתי היתה בכפר קטן בשם בנקן (Benken), לא רחוק ממפלי הריין, על גבול גרמניה. את המלון המקומי מנהלות שתי נשים מבוגרות, ממש כמו בספרים. הפונדק מעוטר באינספור עיטורים מלאכת-יד: ישו הקטן עשוי לבד, פרפרים כתומים מגרבי ניילון. קסם כפרי... שם אכלתי מנה שהיא תמצית העונתיות המקומית: נתח של פילה חזיר צלוי, עם צרור אספרגוס, עטוף בשינקן ומעליו רוטב הולנדז בשפע. הלכה הדיאטה.

המאכל הלאומי השוויצאי הוא הפונדו. לפני חמש או שש שנים עוד הייתי מתלהבת מזה (פעם כמעט שרפתי את הסלון שלנו בניסיון להכין פונדו בבית). אבל עכשיו אני מוכנה להצהיר שמדובר בגועל נפש אמיתי. ערמה של גבינה מותכת עם אלכוהול זול ולחם מיותר.

בקיצור - מהומה רבה על לא דבר.