את זה שיש לי פתיל קצר - כולם יודעים.

המהדרין אף מטעימים ואומרים שלא שהפתיל שלי קצר, הוא בכלל לא קיים...

אז בחייאת. אל תתעסקו לי איתו.

כבר קיבלתי החלטה!

אחת האמיצות שקיבלתי בחיי, אם לא האמיצה מביניהן,

אני הולכת עם זה עד הסוף,

אבל לא מזניחה,

ולא חורכת את האדמה שאני יושבת עליה היום.

לא הייתי כזאת ולא אהפוך לכזאת.

מישהי אחרת, במקומי, הייתה קמה - אומרת "כן" לפיתויים שמתעופפים סביבה ושמה %#*&) על העולם.

והפיתויים? זה עולם ומלואו, זה כל מה שיכולתי לחלום עליו.

זה יכול לשים אותי במקום אחר, אבל לגמרי.

אבל אני? לא!

אינטגריטי! זה אחד הנכסים שיש לי בחיים, הדבר הכמעט יחיד שאי אפשר לקחת ממני.

אני שומרת על יושרה ועל מוסר עסקים כדי לשחק אותה כמו שצריך בתוך הג'ונגל.

אבל בחייאת - אל תנסו את הסבלנות שלי ואל תתעסקו לי עם הפתיל.

אני בולעת,

לוקחת אוויר,

סוחבת יום ועוד יום

מחליקה לגרון (ולבטן) עוד ועוד צפרדעים (צפרדעים אמרתי? לווייתנים אולי!)

אבל די!!

בחייאת - אל תתעסקו לי עם הפתיל.

אם תתעסקו לי עם הפתיל,

מתישהו, משהו יתפוצץ!

וזה יהיה מחזה לא נעים.

אבל בכלל.