כותרות TheMarker >
    ';

    יומני כרמל

    ילדה טובה כרמל.
    בעצם, כבר לא כל כך ילדה,
    ואם חושבים על זה ברצינות - גם לא כזאת טובה.

    0

    חיים של אחרים

    6 תגובות   יום שני, 17/3/08, 23:08

    הסרט של ערב יום שלישי היה אחד הפינוקים המעטים שהתירה לעצמה. ההתרגשות של בחירת הסרט, הציפייה לסיפור החדש שיעטוף אותה למשך מאה ועשרים דקות והעליצות שהיה משרה עליה טקס ההתכוננות גרמו לה להרגיש כמעט פוחזת.

    בשעה שבע בדיוק היא היתה חוצה את מפתן ביתה בדרכה אל אולם הקולנוע השכונתי, כשעל כתפה תולה התיק השחור הקטן ובו ארנק, מפתחות, ממחטות אף וסוכריות חמאה. היא מעולם לא ביקרה בבתי הקולנוע הגדולים שבמרכזי הקניות ורק לעתים רחוקות הזמינה את אחייניתה האהובה להצטרף אליה לסרט. בפעמים ספורות אלו בהן פסעו ביחד אל אולם הקולנוע חשה שמשהו נפגם בטקס הקבוע שלה. היא גילתה כי מבלי משים היא מתאמצת להתאים את צעדיה המדודים לאלה הארוכים של אחייניתה, והרגישה את עצמאותה נחמסת.    

    דווקא הערב בחרה בסרט איכותי על פני הקומדיות הרומנטיות האהובות עליה כל כך. ולמרות שבדרך כלל הדירה רגליה מסרטים "זרים" בחרה דווקא בסרט העצור הזה בשפה שכמעט תמיד הכאיבה לאוזניה והקשתה עליה לצלול לתוך הסיפור. 

    הפעם הזאת היתה שונה, והסיפור שנפרש תחילה באיטיות ואז בקצב מתגבר והולך עד לסיומו המחוייב נגע בה באופן שהיא לא ציפתה לו. משהו באיש הזה, הרגיל כל כך, שהתפרנס מחדירה לחייהם של אנשים ומעקב אחריהם נראה לה מוכר באופן שכמעט גרם לה לתחושה לא נוחה. אבל רק כמעט.

    העיניים שלו ששידרו עניין מדוד, עייף ומרוחק והמעורבות הנונשלאנטיות שלו בחיי הזוג המבריק, המרגש, החיוני הזה נראו לה טבעיים לחלוטין, אבל היא ידעה שהתגובה הזו ייחודית לה. 

    כל כך הרבה זמן חלף מאז הפעם האחרונה שחשבה על המקום שלה בחיים בהסתכלות מאקרו, לא פרגמטית, שהיא כמעט שכחה איך עושים את זה. רגילה בלבטים המעשיים של חיי היום-יום היא לא נדרשה ואף לא דרשה מעצמה הסברים לבחירות, לשבילים, לדרכים שהובילו... שיכלו... שחסמו את הדרך. כמותו.והיא דווקא הבינה את הבחירה הזאת שלו להתערב, גם במחיר הקריירה שהיתה הדבר היחיד שהיה לו, כי כשהחיים שלך עצמך הם רק סדרה של פעולות חיוניות, הכרחיות, אז כל שנשאר לך זה לחיות

    חיים

    של

    אחרים

    דרג את התוכן:

      תגובות (6)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        29/3/08 22:58:

       

      כדי לחוות חיים של אחרים

      אין צורך בשום דבר

      לבד מהדמיון העצמי.

       

      ספרים העניקו לדמיון כר נרחב עוד הרבה לפני הסרטים.

       

        21/3/08 16:02:

      אז קודם כל - הרבה, וחוץ מזה, אחרי ה"גביר" יש עוד כמה גברים בעלי מידות טובות,

      ואחריהם - שמועות מהעיר השכנה, הזר שמגיע מרחוק, הבן האובד שחוזר מהגימנזיום וסתם חלומות בהקיץ.

       

      וחוץ מזה - אתה תמיד יכול לדמיין מה קורה מאחורי דלת העץ הכבדה של השכנים, וכמה היית מאושרת לו היית רייזל/דבוירה/רחל.

       

       

      ואחרי הכל - איזה כיף שקפצת לבקר! תמיד שמחה לראות אותך..

        19/3/08 01:03:

      אני שואלת את עצמי לפעמים אם לפני עידן המסכים,

      בזמן שגם קרוא וכתוב לא היתה תופעה נפוצה במיוחד,

      האם גם אז אנשים מצאו דרך לחיות חיים של אחרים?

      כמה אפשר למרוח רכילות על הגביר של הכפר למשל?

        18/3/08 19:52:

      סנונית יקירה - תודה

      ותמי - צודקת לגמרי, אבל לפחות הם חיו. עצוב, טראגי, אבל חיו... מצד השני, הדשא של האחר...

        18/3/08 16:39:

      בהחלט כך.

      לפעמים הרבה יותר קל למלא את הריק מבפנים בעזרת 'תלות' באנשים אחרים מאשר בעזרת אנרגיות פנימיות.

      במקרה של הסרט הזה,  אגב, גם האחרים חיו חיים די מסובכים, ולא בדיוק רוו עונג מהשתלשלותם.. ...

       

        18/3/08 16:08:
      נפלא

      ארכיון

      תגיות

      פרופיל

      bronte
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין