0
גיליתי, שלא משנה כמה ימים אהיה רצוף בבית - תמיד יהיה לי מה לעשות..... נזכרתי, למה תמיד אמרתי שהרבה יותר קל להיות בעבודה.... אהבתי, לקבל את פני ילדיי כשהם חוזרים מביה"ס, לשבת לדבר איתם, להגיש להם אוכל.... קלטתי, שלהיות במיטה בצוותא כשחולים זה דווקא לא הכי כיף.... כאבתי, שלא יכולתי לראות את אמא שלי מפחד פן אדביק אותה.... התעצבנתי שאני חולה, הבנתי שלא יעזור לי לכעוס.... שמחתי לשמוע על שיפור-קל במצבה של אמי - צריכה לראות במו-עיניי.... ויחד עם טרדות היום-יום וההתחזקות האיטית, נולד שקט חדש בלב, שבא תמיד לאחר שמתקרבים לקצה ואין ערובה כמה זמן יישאר, אבל נעים שהוא פה בינתיים.
|