כותרות TheMarker >
    ';

    על ימין ועל שמאל

    כל מה שמעניין אותי, מרגיז אותי ולפעמים גם מה שקרה לי

    גרמניה אחרת, ובכל זאת...

    13 תגובות   יום שלישי, 18/3/08, 11:31

       קנצלרית גרמניה, אנגלה מרקל, היא כנראה ידידת אמת לישראל. היא באה לישראל לציין את חגיגות הששים למדינה, ואף מביאה איתה שמונה משרי הקבינט שלה לדיונים ולחתימת הסכמים עם עמיתיהם הישראלים. היא מצהירה על מחוייבות בלתי מתפשרת לבטחון ישראל ותוקפת בחריפות את המאמץ האיראני להשגת נשק גרעיני (אם כי ההצהרות האלה עדיין צריכות לעמוד במבחן המעשה). בקיצור: אין ספק שאם, מאז שיחות בן-גוריון ואדנאואר שהובילו לחתימת הסכם השילומים ולפיוס בין גרמניה ומדינת היהודים, אנחנו מדברים על "גרמניה אחרת" - הקנצלרית מרקל היא בוודאי מבטאת מובהקת שלה.

     

       משום כך, אכן ראוי לקבלה בישראל בכל הכבוד. ראוי גם לאפשר לה לנאום בכנסת, בשפתה. אי-אפשר לבוא למנהיג מדינה המגלה ידידות אמת לישראל ולתבוע ממנו שלא לדבר בשפתו - מה גם שכבר נישאו בעבר נאומים בגרמנית מעל בימת הכנסת. ובכל זאת, טוב שיש גם כמה חברי-כנסת שאינם מוכנים להשלים עם כך. העובדה שמדובר בח"כים מהימין ומהשמאל גם יחד (אריה אלדד מה"איחוד הלאומי" ושלי יחימוביץ' מ"העבודה") מעידה שלא מדובר בעניין פוליטי, הנחצה לפי הקווים המקובלים, אלא בעניין לאומי ואנושי מן המעלה הראשונה. בצדק, יש מי שעדיין מתקשים לשמוע את צליל שפתם של הרוצחים מעל בימת בית הנבחרים של מדינת הקורבנות.

     

       זכרון ארוך הוא מה שאיפשר לעם היהודי לצלוח את שנות הגלות הארוכה ולהקים מחדש מדינה ריבונית במולדתו ההיסטורית. לכן טוב, שבמקביל להגיון המדיני המחייב את הזמנתה וכיבודה של מרקל, יישמר גם משהו מהזכרון הארוך בדמות יציאתם של כמה ח"כים מהאולם בזמן נאומה. טוב שיידע גם העם הגרמני שלמרות היחסים הטובים היום, זכרון הרצח עדיין לא נמחה.

     

       במסורת היהודית מקובל שבכל חתונה, מזכירים גם את חורבנה של ירושלים, וכך נשמר לא רק הזכרון אלא גם השאיפה לתיקון החורבן. לא רק בחתונות מדובר, אלא רבים גם הנוהגים שבכל בניין של בית חדש יישמר ריבוע קיר שאינו מסוייד, זכר לחורבן ולכך שהבית הפרטי אינו שלם אם הבית הלאומי טרם חודש במלואו. יציאתם של הח"כים מן האולם היום היא כמו אותו ריבוע שלא סוייד: הבית אכן יעניק כבוד למרקל, הידידה הפוליטית, אבל משהו בו עוד יזכיר גם את החורבן. או במלים אחרות: השכל המדיני מחייב לכבד את מרקל וגם את נאומה בשפתה; הרגש והזכרון ההיסטורי אינו מאפשר זאת. טוב שהשכל מכריע את השורה התחתונה, אבל חשוב שיישמר מקום גם לרגש.

    דרג את התוכן:

      תגובות (13)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        20/3/08 11:46:

       

      צטט: לוחם חירות ישראל 2008-03-19 01:13:27

      קשה בשנת 2008 להסביר מה היתה גרמניה בשנות ה-30 וה-40 של המאב שעברה.

      אפשר כמובן לראות בסרטים את ההבדלים בטכנולוגיות בין אז לבין היום, את הקדמה וההתפתחות העצומה. נכון.

      אבל אין אדם שיכול לבוא ולטעון שנפש האדם 'החדש' השתנה.

      כי נפש האדם אינה משתנה. האדם הוא אדם באשר הוא.

      לו מעט מהגרמנים היו שותפים לסוד ופשע מילא !!!

      אך לא זה היה המצב, ומכיוון שמזכרוני אני כותב, הרי שברי וידוע שהעם הגרמני, המיליונים אהבו את הפירר אהבת נפש, אהבו ואימצו את תורתו אהבת נפש, ולא רק שמוכנים היו למות למען האידאלים הסוציאלנצזים הם בעיקר היו מוכנים להשמיד, להרוג ובעיקר לנקות את העולם מהשרץ.

      ומכיוון ששנאת הזרים לא משה מגרמניה, מכיוון שניאו נאצים ונאצים 'לשעבר' חיים עדיין חיים טובים בגרמניה, וקורבנות ההשמדה עדיין כאן, טוב היתה עושה הקנצלרית וב'גרמניות' היתה מותרת על נאום בגרמנית בכנסת, וטוב היתה עושה ממשלת ישראל לו מותרת היתה ולא נותנת לקנצלרית את זכות הדיבור בכנסת.

      לא בגלל ליבו של משהו לעומת שכלו. למען המעטים שעדיין כאן, ביננו ומשמע השפה הזו מצמררת אותם.

      אולי בעוד עשור, לא יותר כשלא נהיה עוד על פני האדמה, איש מאיתנו כדי שלא יהיה העניין בויכוח ולא יהיו עוד נאצים שאהבו אי פעם את נאציותם אפשר יהיה לבקש מקנצלרית או קנצלר לדבר בשפתם. זה לא עניין לרגש ולא עניין לשכל זה הכל כי זו היתה הפעם הראשונה והאחרונה עד כה בו הוכיח האדם עד לאיזה רמות של שפלות יכול הוא לרדת,

      עניין של התאפקות לא ארוכה וזהו.

       

       

      כדאי רק להזכיר לוחם חירות ישראל, כי אנשי הלח"י ניסו לכרות ברית עם הנאצים נגד השלטון הבריטי בארץ ישראל, וזה היה בתקופה שכבר היה די ברור לאן כל העסק הולך (גרמניה הנאצית).

       

      אז אם מדברים על רמות של שפלות הייתי מציעה להסיר איזה תבלול אחד או שניים מהעין ולחשוב שניה לפני שקופצים. גם בעיני ההחלטה של מרקל לנאום בגרמנית היא בזויה ואטומה אבל לפני שבאים לחנך את הזולת כדאי לזכור איזה משא נושאים על הכתפיים הפרטיות.

        20/3/08 11:40:
      אפרופו ימין ושמאל שיצאו מהמליאה כדי לא לשמוע את הנאום בגרמנית, אני זוכרת את הסיפורים של אמאשלי איך צעדה בהפגנות נגד השילומים בשנות החמשים, היא השמוצניקית וחבריה שכם אל שכם עם בגין ותומכיו שהיו אז מוקצים מחמת המיאוס לא רק בשמאל אלא גם במרכז המפה הפוליטית.
        20/3/08 10:19:

       

      צטט: מנואל-אמיר 2008-03-18 22:16:12

      שלום,

       

      כתבת שאנגלה מרקל היא כנראה ידידת אמת לישראל, זה לא נכון ה " כנראה" מיותר תמחוק אותו.

       

      לדעתי הביקור והנחת הזר ביד ושם הוא אקט מכבד ומספק, אי נוכחות החכים הוא חוסר כבוד לידידת אמת.

       

      מניסיוני האישי כסטודנט בגרמניה , מהתבוננות והשוואה , תחושתי הייתה שהגרמנים למדו את לקחי  השואה יותר מאיתנו בכל מה שנוגע להתיחסות למיעוטים/ זכויות האדם/חוקה ותחומים רבים אחרים.

       

      גרמניה של היום אינה גרמניה של אז .

       

      ערב טוב

      מנואל

       

       

      מנואל שלום,

       

      כתבתי "כנראה" משום שהנחת זרים ואפילו נאומים ציוניים בכנסת הם עדיין בגדר מחוות סמליות - יפות כשלעצמן, אבל עדיין אינן דורשות דבר מהנוקט בהן. ידידות אמת, בעיני, היא ידידות שאתה מוכן גם להקריב למענה. והשאלה שעדיין נשאלת, גם אחרי הביקור והדברים היפים של מרקל, היא האם גרמניה מוכנה להקריב אינטרסים כלכליים, או אפילו סכנת עימות עם איראן וארגוני הטרור שבחסותה, כדי לממש את מה שמשתמע מהאמירה ש"איום על ישראל הוא כמו איום על גרמניה". עדיין נשאר אצלי הרושם שלו באמת היה מדובר באיום ממשי על גרמניה עצמה, התגובה היתה חריפה יותר.

       

      יאיר

       

        19/3/08 22:52:
      ברור שרק בשפתה, גם אני שנפגשתי בשגרירות גרמניה עם האנשים שלה בנושא מצב ניצולי השואה מול ממשלת ישראל הבאתי מתרגמנית. יש דברים שרצוי וחייב להגיד בשפה שלך, אנג'לה מירקל היא אחלה מגיע לה הרבה כבוד.
        19/3/08 19:23:

      בסימן 60 שנה למדינת ישראל

      http://cafe.themarker.com/view.php?t=346746

        19/3/08 12:33:

       

      צטט: אן 2008-03-18 14:20:13

       

      כתבת יפה מאד, אבל כדאי שתדע שהמאבק הוא לא על הזיכרון ההסטורי אלה על דמותה של המדינה.

       

       

      ספרי פרטים... 

        19/3/08 11:56:
      לוחם חרות ישראל נכבד,   מדבריך שנפש האדם החדש לא משתנה אני מבין שאתה טוען שבנפשו של הגרמני מוטבעת מעין תכונה גנטית של אנטישמיות ? האם זו מעין תכונה שמקננת בהם ויש סכנה שתפרוץ בהזדמנות המתאימה החוצה ?  האם אין כאן הכללה מסוכנת שאולי גובלת בגזענות ? אם באמת האנטישמיות היא מאפיין לנפשו של הגרמני אז גם בעוד עשור, למעשה אף פעם אין מקום לקנצלרית גרמניה לנאום פה בשום שפה.  אני מעדיף בתפיסתי לראות שבכל אדם יש את הפוטנציאל לטוב ולרע וחובתנו לאפשר לאדם באשר הוא אדם לפתח את הטוב שבו. התמזל מזלה של גרמניה של 60 השנים האחרונות שהתפתחה באירופה  בלי הרבה קונפליקטים אם אויבים מבחוץ דבר שאפשר להם להתפתח לטובה.    אני מעדיף לשמוע את ידידנו בשפתם ולראות בידידות בין העמים את הניצחון של הטוב על הרוע, ובלב אני שמח וצוחק על כל הנאצים וניאו נאצים  שמתהפכים בקברם או חשים אי נוחות בביתם כאשר הם מתבוננים בקורה.ואני מרגיש את סיפוק הניצחון כאשר אני מתאר לי אותם מתבוננים ורואים את קאנצלר גרמניה מניחה זר ביד ושם.  

      ולגבי הניצולים לדעתי אין לחכות עד שלא יהיו עוד בינינו , אלה חשוב היום עוד להספיק להראות להם שנעשה תיקון וגרמניה כלולה היום בין ידידינו ובכך הראנו להם שלא עולם כמנהגו נוהג אלה נעשה שינוי.  או לפחות אנו על דרך השינויים.

       ואם החלטנו ללכת יחד אם גרמניה לשינוי אז אי אפשר ולא רק מסיבות פרקטיות  של נימוס והוגנות כלפי השותפים להמשיך להתייחס לגרמניה של היום כאילו היא גרמניה של אז.  וכאשר אני מיואש  ממה שקורה בינינו לשכנינו ומאבד את תקוותי שאפשר אי פעם למצוא את הדרך לשלום, אז אני מתבונן בידידות שנרקמה אם גרמניה ואני שואב ממנה כוח ואמונה, ואמור לעצמי אם הצלחנו פה  אחרי 70 שנה מנקודת השפל ההיא בהיסטוריה האנושית איתם, אז יש עוד תקוה  שאולי גם נצליח פה.  המשך יום נעים

      מנואל

      צטט: לוחם חירות ישראל 2008-03-19 01:13:27

      קשה בשנת 2008 להסביר מה היתה גרמניה בשנות ה-30 וה-40 של המאב שעברה.

      אפשר כמובן לראות בסרטים את ההבדלים בטכנולוגיות בין אז לבין היום, את הקדמה וההתפתחות העצומה. נכון.

      אבל אין אדם שיכול לבוא ולטעון שנפש האדם 'החדש' השתנה.

      כי נפש האדם אינה משתנה. האדם הוא אדם באשר הוא.

      לו מעט מהגרמנים היו שותפים לסוד ופשע מילא !!!

      אך לא זה היה המצב, ומכיוון שמזכרוני אני כותב, הרי שברי וידוע שהעם הגרמני, המיליונים אהבו את הפירר אהבת נפש, אהבו ואימצו את תורתו אהבת נפש, ולא רק שמוכנים היו למות למען האידאלים הסוציאלנצזים הם בעיקר היו מוכנים להשמיד, להרוג ובעיקר לנקות את העולם מהשרץ.

      ומכיוון ששנאת הזרים לא משה מגרמניה, מכיוון שניאו נאצים ונאצים 'לשעבר' חיים עדיין חיים טובים בגרמניה, וקורבנות ההשמדה עדיין כאן, טוב היתה עושה הקנצלרית וב'גרמניות' היתה מותרת על נאום בגרמנית בכנסת, וטוב היתה עושה ממשלת ישראל לו מותרת היתה ולא נותנת לקנצלרית את זכות הדיבור בכנסת.

      לא בגלל ליבו של משהו לעומת שכלו. למען המעטים שעדיין כאן, ביננו ומשמע השפה הזו מצמררת אותם.

      אולי בעוד עשור, לא יותר כשלא נהיה עוד על פני האדמה, איש מאיתנו כדי שלא יהיה העניין בויכוח ולא יהיו עוד נאצים שאהבו אי פעם את נאציותם אפשר יהיה לבקש מקנצלרית או קנצלר לדבר בשפתם. זה לא עניין לרגש ולא עניין לשכל זה הכל כי זו היתה הפעם הראשונה והאחרונה עד כה בו הוכיח האדם עד לאיזה רמות של שפלות יכול הוא לרדת,

      עניין של התאפקות לא ארוכה וזהו.

       

        19/3/08 07:32:
      חשוב מאוד חשוב ביקורה של מנהיגת גרמניה בישראל,אסור לנו לשכוח את העבר אולם מעבר לזאת פנינו אל העתיד ,ואנו זקוקים למדינה כגרמניה  במאבקינו  נגד האיום האיראני ,חבל מאוד לטעמי שיצאו שני חכים מהאולם בעת נאומה.
        19/3/08 04:35:

      דברים נכונים וחשובים.

      כבת לניצולי שואה המילה הקשה ביותר בשבילי היא "אכטונג" וכמעט אינני מסוגלת לראות סרט בגרמנית למרות שיש במאים גרמנים מעולים.

      איכשהו לשמוע גרמנית של יקים בארץ זה בסדר...לא הגיוני כמובן. 

        

      כל טוב

      קשה בשנת 2008 להסביר מה היתה גרמניה בשנות ה-30 וה-40 של המאב שעברה.

      אפשר כמובן לראות בסרטים את ההבדלים בטכנולוגיות בין אז לבין היום, את הקדמה וההתפתחות העצומה. נכון.

      אבל אין אדם שיכול לבוא ולטעון שנפש האדם 'החדש' השתנה.

      כי נפש האדם אינה משתנה. האדם הוא אדם באשר הוא.

      לו מעט מהגרמנים היו שותפים לסוד ופשע מילא !!!

      אך לא זה היה המצב, ומכיוון שמזכרוני אני כותב, הרי שברי וידוע שהעם הגרמני, המיליונים אהבו את הפירר אהבת נפש, אהבו ואימצו את תורתו אהבת נפש, ולא רק שמוכנים היו למות למען האידאלים הסוציאלנצזים הם בעיקר היו מוכנים להשמיד, להרוג ובעיקר לנקות את העולם מהשרץ.

      ומכיוון ששנאת הזרים לא משה מגרמניה, מכיוון שניאו נאצים ונאצים 'לשעבר' חיים עדיין חיים טובים בגרמניה, וקורבנות ההשמדה עדיין כאן, טוב היתה עושה הקנצלרית וב'גרמניות' היתה מותרת על נאום בגרמנית בכנסת, וטוב היתה עושה ממשלת ישראל לו מותרת היתה ולא נותנת לקנצלרית את זכות הדיבור בכנסת.

      לא בגלל ליבו של משהו לעומת שכלו. למען המעטים שעדיין כאן, ביננו ומשמע השפה הזו מצמררת אותם.

      אולי בעוד עשור, לא יותר כשלא נהיה עוד על פני האדמה, איש מאיתנו כדי שלא יהיה העניין בויכוח ולא יהיו עוד נאצים שאהבו אי פעם את נאציותם אפשר יהיה לבקש מקנצלרית או קנצלר לדבר בשפתם. זה לא עניין לרגש ולא עניין לשכל זה הכל כי זו היתה הפעם הראשונה והאחרונה עד כה בו הוכיח האדם עד לאיזה רמות של שפלות יכול הוא לרדת,

      עניין של התאפקות לא ארוכה וזהו.

        18/3/08 22:16:

      שלום,

       

      כתבת שאנגלה מרקל היא כנראה ידידת אמת לישראל, זה לא נכון ה " כנראה" מיותר תמחוק אותו.

       

      לדעתי הביקור והנחת הזר ביד ושם הוא אקט מכבד ומספק, אי נוכחות החכים הוא חוסר כבוד לידידת אמת.

       

      מניסיוני האישי כסטודנט בגרמניה , מהתבוננות והשוואה , תחושתי הייתה שהגרמנים למדו את לקחי  השואה יותר מאיתנו בכל מה שנוגע להתיחסות למיעוטים/ זכויות האדם/חוקה ותחומים רבים אחרים.

       

      גרמניה של היום אינה גרמניה של אז .

       

      ערב טוב

      מנואל

        18/3/08 21:34:
      שכל עם יעשה את החשבון עם עצמו-הגרמנים עם עברם וגם,ולהבדיל אלף אלפי הבדלות,הצבועים האלה שקונים מוצרים גרמנים ,או נוסעים לנופש בגרמניה,אבל מצהירים שהם "שונאי גרמנים". תופעה ישראלית מכוערת אחרת היא תסמונת "המגיע לי". אז הגרמנים סיפקו לנו צוללות מדגם "דולפין" שלפי פרסומים זרים מאפשרות לנו להנחית מכה שניה על איראן,למשל. ביג דיל. מה אתם רוצים? שהממשלה הגרמנית תיפול בגלל שילומים נוספים עד שתשתרר אנרכיה שם?. כיהודים וכבני אדם,אסור לנו לשכוח את העבר,אבל, כישראלים, אנחנו צריכים להענות לכל גרמני,שאינו בעל עבר נאצי, שרוצה להיות ידיד שלנו. איננו יכולים להרשות לעצמנו,במצבנו האזייתי העגום,את הלוקסוס לוותר על קשרים עם מדינה חזקה ודמוקרטית כמו גרמניה.
        18/3/08 14:20:

       

      כתבת יפה מאד, אבל כדאי שתדע שהמאבק הוא לא על הזיכרון ההסטורי אלה על דמותה של המדינה.

       

      ארכיון

      תגיות

      פרופיל

      יאיר שלג
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין