כותרות TheMarker >
    ';

    קוראת בקפה

    אבחנות חותכות ומסקנות זמניות על השכונה החדשה שבקפה

    אתגר קרן וקרת אן ; דיווח אסוציאטיבי

    29 תגובות   יום שלישי, 18/3/08, 11:50

     

    אז אתמול הלכתי למוזיאון ההיסטוריה היהודית למפגש עם אתגר קרת וקרן אן. כלומר, בהתחלה, כששמעתי על קיומו של הצירוף הזה פינטזתי על ערב של יהונתן גפן ואלון אולארצ'יק, שהייתי בו כילדה, וחשבתי כמה רומנטיקה ויופי צרוף תוסיף קרן אן בשיריה לסיפורי ההתבגרות המחוצ'קנים לעתים של אתגר קרת, שהם במידה מסויימת גם סיפורי ההתבגרות שלי. אחר כך הסתבר שאתגר ידבר וקרן רק תקרא מהסיפורים שלו בצרפתית, ואז כבר לא היה לי נעים לי מעצמי לבטל, כי גם ספרות היא סיבה מספיק טובה כדי לצאת מהבית.

     

    אתגר קרת (אני רוצה לקרוא לו אתגר, אבל באמת, זה רק נראה שאכלנו מאותו מסטינג, זה הלוק אנד פיל שהוא מפזר, הסופר הכה מצליח הזה) מופיע כאן במסגרת סלון הספרים, אירוע די עצום כאן, שגם מייצר שלל אירועים ברחבי העיר. באותו זמן, למשל, הופיעו בפומפידו גרוסמן ובולי. מה לעשות שכולם קוראים לו ככה. מאז שהתוודעתי לכינוי הזה, לפני שנים רבות, משהו בדימוי של האיש הזה נפגם אצלי. צריך להבין: יש לי אחים קטנים, והדרך הכי טובה להעיר אותם בבוקר היתה להניח אותם מול הטלויזיה הדלוקה הצמודה לחדר שלי. ובכל בוקר בשש וחצי בבוקר שודרה הסדרה המצוירת "בולי איש השלג". יום אחד אני אתפוס את מי שכתב את הפסקול, המשונה, א-טונלי, ממש מטריד, קצת טווין פיקסי באיכויותיו עוכרות השלווה, לסדרת הילדים המצוירת הזאת. מאז אני לא יכולה לקרוא ספר של א.ב בלי לנסות לגרש את הלחן הנוראי הזה שאיתו בפול ווליום התעוררתי בכל בוקר בשנות התיכון שלי.

    והיום למשל מופיעים סייד קשוע ויגאל סרנה בסניף שלום עכשיו בפריז, המכונה שלום ערשיו. אני כבר יותר מדי זמן כאן מכדי ללגלג על המבטא הצרפתי. ככה באמת כותבים את זה. אני חושבת שאם שלום עכשיו ינסו את האיות החדש הזה בארץ זה יכול להביא להם קהל חדש. בארץ לעולם לא הייתי חושבת ללכת למפגש כזה, לא כל כך מעניין אותי לשמוע שוב את הדעות הפוליטיות של השניים האלה,שאני אוהבת לקרוא, כמו המפגש של כל ההוויה הישראלית הזאת עם פריז.

     

    גם מפגש עם אתגר הוא לא ממש סקופ בשבילי. בפעם האחרונה ראיתי אותו ביומולדת של ילדים של חברה משותפת ב"בית ברוטשילד", וממילא פעם הייתי קוראת כל ראיון איתו, בוודאי שקראתי כל דבר שהוא כתב, ככה שהיה נדמה לי שאני יכולה לכתוב את התשובות שלו בעצמי, אז לא באמת הלכתי כדי לשמוע מה הוא אומר על יצירתו. אבל מתוך לוח השידורים המלא של הסלון שני האירועים האלה, של אתגר ושל קשוע וסרנה נשמעו לי הכי מעניינים, כי יש משהו בשהות שלנו בפריז שמאפשר לבלות ערב גם אם אני לא בטוחה שאשמע בו דברים חדשים, כי חברתי, שאני ממש מציעה לקרוא את הבלוג שלה מהסוף להתחלה, שכותבת כל כך מצחיק, טוב וחכם על חוויות החיים שלה בפריז ועל החיים בכלל, בלוג מצויין שבגללו התחלתי איתה ושבזכותו אנחנו עכשיו חברות, הסכימה לבוא איתי למרות שזה היה יום הנישואין שלה. וגם כי העובדה שאני בעיקר עובדת כאן כעיתונאית וכותבת מחזירה אותי לעמדה נאיבית, מתנסה יותר, של מי שמותר לה לשאול כל אחד כל שאלה, וקצת לימי "זמן תל אביב", כשהייתי רואה כל בדל הופעה בלוגוס, שלא לדבר על חזרות, אפילו לא גנרליות במיוחד, ופתאום גם מותר לי ללכת לדברים מינוריים יותר.

     

    האולם היה מלא, למרות שאני מתארת לעצמי שחלק גדול נכנסנו כמוני, עם הזמנות. לא משנה. על הבמה ישבו בשורה ארבעה אנשים: קרן אן בתלבושת של תלמידת פסיכולוגיה בנפתלי (זאת כדי לומר, שאני יותר מחבבת את הפרסונה הרוקיסטית שלה; אני הייתי תלמידת פסיכולוגיה בנפתלי), מנחת הערב שאין לי מושג איך קוראים לה אבל היא היתה גרסה בלונדינית חתיכה של עמנואל הלפרין, אתגר במראה האין-לי-מושג-איך-נקלעתי-לכאן הקבוע שלו, ומתרגמת, עוד צרפתיה בת חמישים בערך שנראתה נפלא במראה בוהמייני יותר מהעמנואל ה. הקודמת.

     

     בהתחלה אתגר וקרן הקריאו את "שלמה הומו כוס אל אומו" בעברית ובצרפתית, ואחר כך עמנואל ה שאלה שאלות את אתגר, האשה ארוכת השיער מצידו השני תרגמה לו בלייב, הוא ענה תשובות יפות ומתוקות, נבוכות ורהוטות, מפחיתות בערכו וגם פיוטיות ומצחיקות, ואחרי שהוא סיים היה תמיד רגע שקט, ואז המתורגמנית דיברה אותו כל כך יפה, שהקהל צחק שוב במקומות הנכונים והתרגש איפה שצריך. ואתגר זז על כסאו באי נוחות. שוב האהבה הזאת, אוף איתה. 

     

    ובעניין הזה שהייתי יכולה לכתוב את התשובות שלו: ובכן, לא. מצד אחד, אתגר משקיע חלקים גדולים מזמנו בראיונות ובמפגשים בעולם, מה שעוזר כנראה מאוד למכירת הספרים שלו, אבל גם מכריח אותו להתעסק המון במייקינג אוף מאשר בדבר עצמו, ככה שהוא בעצמו מצטט כבר את עצמו מראיונות שנתן. זה בסך הכל מעיד על כנות ועקביות, לא על חוסר יצירתיות. אבל לא, לא הייתי יכולה לכתוב את התשובות שלו בשבילו. הוא מדבר כמו שהוא כותב: ישיר, עם דימויים יפים והולמים, עם תובנות אישיות במידה, חברתיות וספרותיות, והוא גם חמוד ומצחיק.

     

    ואחרי כל אלה, וכל המילים שהוא הכביר בלי סוף בסיוריו הספרותיים בעולם, הוא לא באמת מוכן לדון באופן שבו הוא כותב, בבחירת המילים שלו או במישלב הדיבור. נדמה שהוא נשען - או מאמין בו באמת - על המיתוס של הסופר שכותב במין טראנס, כמי שיוצא לו מה שיוצא לו, ועל זה אמרה כבר העמנואל הלפרין שהנחתה: "בחייאת רבאק, על מי אתה עובד, כל משפט בסיפורים שלך, כל סצינה בסרטים שלך, עשויה כל כך טוב, כל כך מוקפדת מכל הבחינות".

     אבל היא אמרה את זה בצרפתית, וזה היה חינני וקסום וסקסי אפילו, ויכול להיות שהיא לא באמת אמרה בחייאת רבאק, אבל לזה היא התכוונה.

     

    ובכלל, הנשים האלה בצרפתית, יוצא לי לפעמים לראות אותן בטלויזיה, מותר להן להיות חכמות ואינטלקטואליות ובלונדיניות ויפות וסקסיות ובנות חמישים ומשהו - הכל ביחד. מה שאומר שבעוד עשרים שנה אני חוזרת לכאן בטוח, להזדקן כאן בשרמנטיות. 

     

    אחר כך הוקרן הסרט "חותכי הורידים" שנעשה לפי "פיצריה קמיקזה" של אתגר ואסף חנוכה. מה אומר ומה אגיד, אין שום רע בסרט הזה, מסוגו הוא עשוי טוב, פירוש חמוד למקור וכל זה. רק שלאורך כל הסרט, שעשוי כמו סרט קצר רק ארוך מאוד מאוד, נכמרו רחמיי על הארט, שההנחיה שנתנו לו היתה כנראה: תביא את כל הפרופס הכי מכוערים, שבורים, דהויים, מדכאים שיכולים להיות. והוא הצליח במשימה שלו מעל ומעבר. 

     

    אבל אולי זה הסינוסיטיס שהלך והתנחל לי במערות הראש, שאחראי לזה שהערב המתוק הזה נגמר זמן רב אחרי הפואנטה שלו.

     

    דרג את התוכן:

      תגובות (29)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        20/3/08 18:48:

       

      צטט: הדס מטס 2008-03-20 14:14:18

      הצלחת להביא לי פריז אינטלקטואלית, בלונדינית ודקיקה לרמת גן, ועשית את זה בחן כה רב, שכמעט התחלתי להגיד שלום ערשב בקול רם, כדי לחוש במצלול.

       

      את כנראה צודקת, עדיף להזדקן בפריז. כמובן רק למי שעדיין מצליחה להשתחל לג'ינס מהתיכון.

       

      לדעתי זה קורה ההיפך: מי שמזדקנת בפריז נאלצת לעשות הכל כדי להשתחל לג'ינס מהתיכון.

        20/3/08 14:14:

      הצלחת להביא לי פריז אינטלקטואלית, בלונדינית ודקיקה לרמת גן, ועשית את זה בחן כה רב, שכמעט התחלתי להגיד שלום ערשב בקול רם, כדי לחוש במצלול.

       

      את כנראה צודקת, עדיף להזדקן בפריז. כמובן רק למי שעדיין מצליחה להשתחל לג'ינס מהתיכון.

        19/3/08 22:02:

       

      יפה יפה, עכשיו את השיר המדובר, נראה אותך.  

       

      צטט: עמיר 2008-03-19 18:15:43

       

      "שירי העיר הגדולה" של יעל ואילן סאלם .

       


       

        19/3/08 18:15:

       

      "שירי העיר הגדולה" של יעל ואילן סאלם   .

       

        19/3/08 17:23:

      אתה לא יודע מה עשית כאן.

       

      מתבגרת הבית רואה אותי רואה את זה (בלי קול, משום מה זה לא משמיע את המוזיקה המטרידה שלו כרגע, אולי מהפחד) וטוענת שזה נראה לה סרט נחמד, ושהיא רוצה לראות את זה. כבר כמעט עדיף יובל המבולבל.

       

      וראית את השעה שבתחילת הקטע? עשרה לשבע. 

      אוי הזוועה.

       

      אבל יש לי בשבילך משימת חיפוש הרבה יותר מסובכת.  

       

      צטט: עמיר 2008-03-19 14:52:41

       

      בוו-הא-הא !

      (מצטער, הייתי חייב).

       

      sweet dreams

       

        19/3/08 14:52:

       

      בוו-הא-הא !

      (מצטער, הייתי חייב).

       

      sweet dreams

        19/3/08 09:03:
      תודה (וגם למככבים בסתר).
        19/3/08 00:49:

      אהבתי מדליק ....כיכבתי מחייך

        18/3/08 21:17:

       

      צטט: rikyc 2008-03-18 19:44:08

      אני חושבת - זו הייתה מחמאה- שלא נפלת בשבי המניירות של אתגר, שאני מחבבת מאוד בעצמי.

       

      אה, תודה.

       

      אני מכירה אותן ואותו הרבה שנים. מזהה ועדיין מחבבת.

        18/3/08 21:08:

       

      צטט: ליאת z 2008-03-18 15:14:45

      תשמעי, אולי תתחילי לכתוב או משהו. את עושה את זה כל כך טוב.

       בחיי. כמעט הרגשתי שם, כולל המחשבות בראש.

      והעמיר הזה, איך הוא יודע הכל?

       

      וגם -

      בדיוק כך.

        18/3/08 19:44:
      אני חושבת - זו הייתה מחמאה- שלא נפלת בשבי המניירות של אתגר, שאני מחבבת מאוד בעצמי.
        18/3/08 19:41:

       

      צטט: rikyc 2008-03-18 19:12:22

      לא, אני.

       

      די, את בטח צינית.

       

      - - -

       

      והוספתי קישור בגוף הטקסט לטור שלי על סלון הספרים.  

        18/3/08 19:12:

      לא, אני.

       

        18/3/08 19:06:

       

      צטט: ליאת z 2008-03-18 15:14:45

      תשמעי, אולי תתחילי לכתוב או משהו. את עושה את זה כל כך טוב.

       בחיי. כמעט הרגשתי שם, כולל המחשבות בראש.

      והעמיר הזה, איך הוא יודע הכל?

       

       

      ליאת:

      מקווה שלא הרגשת את הסינוסיטיס המזדחל.

       

      - - -

       

      עש: דווקא לא מרגישה צורך. אבל ימים יגידו, למעשה הימים הקרובים. יש כאן שלל מסיבות פורים חב"דיות, זאת באמת תהיה חתיכת תחפושת מצידי להגיע לשם. נראה אם הצורך יהיה חזק מאי הצורך. מאמינה שלא, אבל אולי, את יודעת, בשביל הילדים.

       

      אורלי: כן, על הלורה האדלר הזאת דיברתי.

       

      תלמידת פסיכולוגיה בנפתלי:

      משמשת גם כדיילת באל על, ולכן לבושה בגאפ בואכה בננה ריפבליק. צעיפונים כרוכים סביב הצוואר. מהוקצע ואופנתי במידה. מבושמת מהדיוטי. מאופרת. אבל לא יותר מדי, שום דבר לא יותר מדי.

       

      לא אני, כן? אני הייתי עיתונאית שמפרנסת את עצמה ודוהרת על הטוסטוס לכתבות, מראיינת מהטלפונים הציבוריים בבניין מקסיקו (הכי הרבה פרטיות, בדרך לשירותים בקומת קרקע), וגם לומדת פסיכולוגיה. ולובשת ספידי ולוצ'י, אני חוששת.

       

      אבל השתפרתי מאז.

       

      ריקי:

       

      סרקאזם? אני?

       

      ואיך באמת?

        18/3/08 18:41:

      היה סרט כזה, אהבתה האחרונה של לורה אדלר. לא ראיתי.

      אני בעד כנרת רוזנבלום לראש ועדת תרבות!

       

      (ואנא פרטי מה כוללת תלבושת תלמידת פסיכולוגיה בנפתלי. נשמע לי שעליתי על רעיון מקורי לתחפושת לפורים.)

        18/3/08 18:02:

      היה תענוג לקרוא, שמרת על מינון יפה של התפעלות וריחוק/סרקאזם.

       

      כמעט שכחתי: העמיר הזה, איך הוא יודע הכל?

      ...

        18/3/08 17:31:

      אני חושבת שתחושת האי שייכות הזו שנופלת עלינו בהפתעה כשאנחנו פתאום חיים בחו"ל, בין עמעמי תבל, במקום שבו לא דוברים את שפתנו ולא חושבים את מחשבותינו, כל כך חזקה ומהמהת, שהיא גורמת לנו ללכת חמפגשים ואירועים שלא היינו חולמים לקחת בהם חלק פה, בארץ.

      לא שאני מזלזלת באיכויות הערב הספרותי המקסים שהיה לך. נהפוך הוא. אבל יום אחד לא מזמן מיינתי את הדיסקים שלי ותהיתי איך קרה שיש לי כל כך הרבה (המון!!!) דיסקים עבריים שאני אפילו לא מעלה בדעתי להאזין להם - ונזכרתי שכולם נרכשו בביקורים בארץ במהלך השנים בהן גרתי באנגליה.

      וגרוע מזה - זכורה לי נסיעה ארוכה מאוד מיורק (בעיר שבה התגוררתי) ללידס (חור, בכל מובן כמעט) בעקבות שמועה על דוכן פלאפל...

      ד.

       

       

        18/3/08 15:21:

      גם אם היא לא שרה, אני עדיין מקנאה.

       

      תרבות ערשיו זה הרבה יותר שיקי צרפתי מהבארבי.

       

      תודה על הפוסט

        18/3/08 15:14:

      תשמעי, אולי תתחילי לכתוב או משהו. את עושה את זה כל כך טוב.

       בחיי. כמעט הרגשתי שם, כולל המחשבות בראש.

      והעמיר הזה, איך הוא יודע הכל?

       

        18/3/08 14:57:

       

      צטט: עמיר 2008-03-18 12:47:47

       

      יופי של פוסט . מעניין ומגרה, ואני אפילו לא מאוהדי אתגר קרת .

      הצחקת אותי עם "שלום ערשיו" (אני ממש שומע את היהודים-צרפתים מדברים ביניהם).  

       

      תהיה בריאה, ולדעתי המנחה היתה לורה אדלר .

       

      בדיוק שכך.

      תודה...

        18/3/08 13:30:

       

      צטט: יואב עינהר 2008-03-18 12:28:32

      אוי אתם שם בצרפת כל כך תרבותיים

       

      בקרוב אצלכם.

       

      מחר בבוקר, במסגרת הסלון הספרותי, עולה ההצגה "סירופ דה גרנדין". מי יודע מה זה? ומי בא איתנו לראות?

       

      מה לעשות, יש דברים שבצרפתית נשמעים הרבה יותר טוב.

        18/3/08 12:51:

       

      צטט: עמיר 2008-03-18 12:47:47

       

      יופי של פוסט . מעניין ומגרה, ואני אפילו לא מאוהדי אתגר קרת .

      הצחקת אותי עם "שלום ערשיו" (אני ממש שומע את היהודים-צרפתים מדברים ביניהם).  

       

      תהיה בריאה, ולדעתי המנחה היתה לורה אדלר .

       

       

      איך אתה יודע הכל, אתה? חיפשתי בתכניה ולא מצאתי. וזאת בטוח היא, כי היא התגאתה בשרה אדלר, האחיינית שלה, ששיחקה ב"מדוזות", מה שסיפק לאתגר עוד הזדמנות לפקפק ביכולותיו, ולומר, פעמיים, שהיא משוחדת, שמעניין איך היתה לורה אדלר מתיחסת אליו לולא היתה אחייניתה משחקת את התפקיד הראשי בסרט שלו. ולורה אדלר (באמת?! איזה שם!) סיכמה את הדיון באמרה: "אבל היא כן שיחקה, וטוב שכך".

       

        18/3/08 12:47:

       

      צטט: מוליק בנטמן 2008-03-18 12:02:33

      זה נכון שהצרפתים אוהבים את נשותיהם בשלות, מבוגרות ושמורות היטב

      אבל שלא תחשבי לרגע שהצרפתים הם נטולי שוביניזם.

      לגבי הנשים חלקמ סודן הוא שהן בעיקר מקפידות להמשיך להיות יותר נשים מאשר אמהות

       

      מסכימה עם כל מילה. שוביניזם, שמורות, נשים יותר מאמהות.

        18/3/08 12:47:

       

      יופי של פוסט . מעניין ומגרה, ואני אפילו לא מאוהדי אתגר קרת .

      הצחקת אותי עם "שלום ערשיו" (אני ממש שומע את היהודים-צרפתים מדברים ביניהם).  

       

      תהיה בריאה, ולדעתי המנחה היתה לורה אדלר .

       

        18/3/08 12:28:
      אוי אתם שם בצרפת כל כך תרבותיים
        18/3/08 12:07:

      חכו שניה, אני מעלה את הפוסט כדי שלא יאבד ואז עורכת.

        18/3/08 12:04:

       

      משם רואים דברים שלא רואים מקאן.

       

       

        18/3/08 12:02:

      אולי גם אני אבוא להזדקן בפריז, עם נשים שאומרות "בחייאת רבאק!" ונשמעות סקסיות.

      אתגר קרת התורן יהיה אז התירוץ והמנחה התורנית תהיה אז הסיבה.

        18/3/08 12:02:

      זה נכון שהצרפתים אוהבים את נשותיהם בשלות, מבוגרות ושמורות היטב

      אבל שלא תחשבי לרגע שהצרפתים הם נטולי שוביניזם.

      לגבי הנשים חלקמ סודן הוא שהן בעיקר מקפידות להמשיך להיות יותר נשים מאשר אמהות

      ארכיון

      תגיות

      פרופיל

      כנרת רוזנבלום
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין