ציינתי כאן כמה פעמים שכשחברים קרובים אומרים לי שנהנו מהכתיבה אני מאוד מתרגשת כי זה התחום שאני כמעט הכי לא בטוחה בו בעצמי.
אף פעם לא הרגשתי שהמילה הכתובה באה לי בקלות.
ועכשיו, תוך כדי תהיות של "האם באמת יש לי דברים מעניינים לכתוב פה?" החלטתי למלא את הכוס שלי במים חמים (ותיון מותש). הבעיה היא שכדי לחסוך לעצמי שימוש עם היד אני נוטה להניח אותה על המתקן, ולמנוע ממנה ליפול עם הרגל... עכשיו לא הצלחתי למנוע ממנה ליפול.
בעסה, זאת היתה כוס שקניתי לי בדיסני וורלד Magic Kingdom. היא היתה כוס כחולה במיוחד עם דונלד דאק עליה...
בקיצור.
כנראה שאצטרך להמשיך לנבור מעמקי ראשי ומחשבותיי ואולי אמצא משהו שבאמת שווה לכתוב עליו... |
RONISAGIV
בתגובה על התעמלות - חימום צ'י קונג
BenAlias
בתגובה על לימודים ודירה
יוניברקוביץ0
בתגובה על החיים עם פיברומיאלגיה...
avilevi000
בתגובה על תשישות ועייפות
תגובות (7)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
גם אותי החברות הקרובות קוראות והמחמאות שלהן הכי שוות:)
מסכימה עם התגובה מעלי לגבי הכתיבה - עם הזמן והניסיון זה פשוט בא.
אני חושבת שרואים את ההתפתחות אפילו בבלוג שלי, למרות שהייתי רוצה לכתוב הרבה יותר (ואפילו יש רשימת נושאים ארוכה שאין זמן לבצע אותה).
99 אחוז מיכולת הכתיבה היא אימון. ממש כמו בניית כושר גופני, צריך בעיקר לתרגל ולהתמיד. לא לחכות להשראה או נושא טוב, אלא לכתוב. מי שכותב כל הזמן מגלה מהר מאוד שניתן לכתוב משהו, אפילו די מעניין, גם על הכוס שנשברה לפני כמה דקות - איפה קניתי אותה, מה שמזכיר את התקופה, מה שמזכיר חוויה רומנטית מהתקופה, מה שמזכיר הגיג קיומי על אהבה ומוות וכו וכו.
אם תעשי לך כלל לכתוב כל יום, אין שום סיכוי שאחרי מאה ימים לא תהי הרבה יותר טובה, ואחרי שנה זה יהיה לך טבע שני. היתרון בבלוגוספירה, שהיא מאפשרת לאימונים האלה לא למצוא דרכם למגירה, אלא למקום שבו יהיו גם כמה קריאות עידוד בדרך.
אומרים שאפשר ללמד לכתוב, אי אפשר ללמד כתיבה.
בתור אחד לא מחשיב את עצמו יצירתי במיוחד, אני יכול רק ליעץ לך אולי פשוט לכתוב ולא לחשוב יותר מדי על זה.
תודה, זה במיוחד כיף לשמוע (לקרוא בעצם) כי בכנות אני דוקא חזקה...
חייבת לציין שאהבתי את הכנות שבכתיבתך. מרענן.
תודה,
אני מנסה, לפעמים יותר טוב לפעמים אפילו אני משתעממת לקרוא את מה שאני כותבת
כתיבה זה תהליך .
תהליך של למידה וחשיפה.
לכי על זה