מאז שהתחלתי להשתמש בתחבורה הציבורית חיי השתנו ללא הכר. אני פוגש כל בוקר אנשים הזויים. אחד שעלה לאוטובוס עם לשלשת של ציפור טועה בגבו ואף אחד לא העז לומר לו שיש לו חרא על הגב.... אחת שעלתה עם כלב מחמד בזרועותיה ונהג הוטובוס ברוב חוצפתו גבה ממנה תשלום גם על הכלב. כן כן זה אמיתי . בטח בקרוב חברת דן תבקש תשלום גם על הכינים שבראשינו.

הפלאפונים באוטובוס לא מפסיקים לצלצל ותרבות הבידור והדיבור ממש משעשעת אותי. יש כאלה שמתלחשים ומסוים את פיהם ביד, ויש כאלה צעקניים שמדברים בקול, כאילו אני לא קיים.... ועוד אחד שדיבר ושיתף את כל נוסעי האוטובוס על בעיות בזוגיות.

האוטו מול ביתי לא זז ומתחת לגלגלי המכונית החלו לבצבץ נבטים של קיץ.

אני מגיע רענן לעבודה ובדרכי מוצא מטומטמים שעושים רונדלים כדי לזכות בפיסת מידרכה עם צבעי כחול לבן.

טוב אז למה בעצם אני משתף אותכם בחווית הנסיעה?

לא יודע, ככה זה אצלי. אם אין לי עם מי לדבר אני מתופף על המקלדת.

ועוד משהו קטנטן לסיום.

אבד לי קצה הפלסטיק של שרוך הנעלים ואני מתקשה לקשור את נעלי

אז הגעתי עם בירקנשטוק שלי ולפעמים כשאין אנשים בחדרי, אני מוציא את כפות הרגליים ומגרד באובססיה מוזוכיסטית.

אני מחפש בת זוג עם אגזמה, כדי שלא ניתקל במצבים מביכים.

אני אגרד לה והיא לי. (לא מה שאתם חושבים...)

עדיפות לנשים מאיזור המרכז (באיזור החלוקה של פיצה דומינו)