ברק אובמה ממשיך להתעקש שאיננו תמים. שהרי, מזה חוששים רבים מן המהססים אם להצביע עבורו. הוא אמנם מועמד ליברלי, מתעקשים מקורביו ויועציו, אך רחוק מתמימות מסוכנת - כך גם במה שנוגע למזרח התיכון, גם ביחס לשאלה הגורלית הנוגעת לצבע עורו. אתמול, לראשונה, נדרש אליה בהרחבה יחסית – תוצר מאוחר אך כנראה בלתי נמנע של "פרשת רייט".

התבטאויותיו הבוטות של איש הדת שלכנסייתו השתייך אובמה, ג'רמיה רייט, ממשיכות לרדוף אותו. על כן, בפילדלפיה, דיבר אתמול המועמד כמהלך בשדה ביצים. "אינני יכול להתנתק ממנו" – כלומר מרייט – "כפי שאינני יכול להתנתק מהקהילה השחורה". עם דעותיו איננו מסכים, אך לא יבעט במי שליווה אותו שנים רבות כל כך. "מעולם", אמר, "לא הייתי תמים מספיק כדי להאמין שנוכל לגשר על פערי הגזע בסיבוב בחירות אחד". 

לפני שלושה שבועות בערך, באירוע בחירות באוהיו, ערב ההפסד להילרי קלינטון, טיפס דניאל קרצר, לשעבר שגריר ארה"ב בישראל, על עגלתו הדוהרת של הסנטור ברק אובמה. הוא הפך לתומך, וגם ליועץ. איש עסוק למדי, עם ספר חדש על המדף – "מו"מ לשלום ערבי-ישראלי" (שכתב עם סקוט לזנסקי מ"המכון האמריקאי לשלום"), העשוי לשמש כמפתח לפיענוח כוונות עתידיות של אובמה באיזורנו.

קרצר הוא מדינאי המורגל בדיון כבד ראש על בעיותיו של המזרח התיכון, לא בקטטה פוליטית. אך שלשום, כשבא לייצג את המועמד אובמה בפני קהל יהודי – בכנס הנהגה צעירה של "איחוד הקהילות היהודיות" (UJC) – מצא עצמו בדיוק במרכזה של קטטה שכזו. המזרח התיכון, ישראל, היו על הפרק, אך לקרצר הפנו הקהל והמנחה, ויליאם דרוף, היו עניינים דחופים אחרים על הפרק.

כמו, למשל, העניין הזה עם רייט – שחשיפת הרטוריקה הקיצונית בה הפליא להשתמש הביאה למשבר החמור ביותר בקמפיין של אובמה עד כה. וכן - יש לו ודאי משמעות מיוחדת מול קהל יהודי. רייט דיבר נגד אמריקה, וגם נגד ישראל. מושאי הערצתו ודאי לא יתקבלו יפה אצל קהל שכזה: לואיס פרחאן, אנטישמי אמריקאי, ומועמר קדאפי, דיקטטור לובי.

ממילא, "משבר רייט" איננו עוד-משבר ביחסי אובמה והיהודים. על פשר קשרי המועמד והמנהיג הרוחני שלו תוהה היום אמריקה כולה.  

וקרצר תקוע באמצע.  

הוא מזכיר שאובמה כבר דיבר, וכבר הודיע שאיננו מסכים עם רייט. ועוד הוא מזכיר, שזו אינה הפרשה הראשונה – לא ההשמצה הראשונה. "היו ספקות מטרידים, יש אימיילים, יש רמיזות. זה סוג הדברים שאנחנו כקהילה" – כלומר, אנחנו היהודים – "סבלנו מהם לאורך השנים מידי אנטישמים", קבע קרצר, מנסה להבהיר שאובמה הוא קורבן, לא תוקפן. בהתחשב בנסיבות, תשובותיו היו סבירות. אך הטענה שמקרה רייט דומה למקרים קודמים אינה מדוייקת.

בפרשת רייט, אובמה בבעיה אמיתית. זו סיבת נאום פילדלפיה של אתמול. נאום שעיקרו התייחסות לשאלות גזע, אך מקצתו גם נוגע ישירות למשקיפים במזרח התיכון. וכה אמר אובמה על עמדותיו של רייט: יש לו "דעה מעוותת על המדינה הזאת – דעה שרואה בגזענות לבנה דבר נפוץ, ושמדגישה כל דבר רע באמריקה על חשבון מה שטוב באמריקה. דעה שרואה את הסיכסוכים במזרח התיכון כנובעים בעיקר ממעשיהן של בעלות ברית איתנות כישראל, במקום להבין שיסודן באידיאולוגיות מעוותות של שנאה מהאיסלאם הרדיקלי". 

זה היה שבוע קשה לאובמה, אך במטהו מקווים שהסערה תחלוף. כך טבעם של קמפיינים – הדרמה של היום מפנה במהרה את מקומה לזו של מחר. אם יהיה לאובמה מזל, זו תהיה פרשה שקשורה בהילרי קלינטון – אולי משהו שנוגע לסרבנותה הנמשכת לחשוף מיני מסמכים.  

ממילא, את קלינטון ייצגה באירוע היהודי אן לואיס, יועצת בכירה. וגם לג'ון מקיין הרפובליקני היה נציג: שר החוץ לשעבר לורנס איגלברגר. משקיף חד עין שישב באולם סיפק אבחנה מעניינת על הנציגים הללו: באופן מופלא, כאילו מתואם, שיקפו השלושה בהופעתם את סגולות המועמדים עצמם. קרצר שקט ומהורהר, לרגעים מנותק, או לפחות נראה כך. לואיס מתודית, מכנית, עניינית, אך חסכנית בסעיף ההומור וההשראה. איגלברגר קופצני, קצר רוח, בוטה. על הימין הנוצרי ממפלגתו שלו אמר ש"זו בעיה רצינית". על ועדת בייקר-המילטון שבה היה חבר, "עשיתי טעות". 

ייתכן שהטעות היתה דווקא של מקיין. איגלברגר הוא דובר משעשע, אך לשונו מתגלגלת באופן שקמפיין נשיאותי צריך להישמר ממנו. אם צריך הוכחות לבעיות שדוברים שכאלה עשויים לגרום – הרי שאובמה יוכיח. בשבועיים האחרונים נאלץ להרחיק ידידה קרובה ויועצת חשובה, סמנתה פאואר, מהקמפיין. עכשיו הוא עסוק בלהסביר את דבריו של רייט.  

בשני המקרים, אפשר לחוש כלפיו מידה של סימפטיה. בשני המקרים נאלץ להרחיק עצמו מאנשים שהיתה להם עליו השפעה אמיתית. בשני המקרים נכפית שטחיות ברוטאלית של מערכת בחירות על מצבים אנושיים מורכבים. שהרי, פאואר דברה "אוף דה רקורד" במקרה אחד – גם אם טכנית צדק העיתון שפרסם את דבריה – ובמקרה שני פשוט אמרה את האמת: אובמה יכול להבטיח לצאת מעיראק – אך לא בהכרח לקיים.

וגם המקרה של רייט אינו פשוט וחד, כפי שניסה אובמה להסביר אתמול. עד כמה הצליח יתברר רק בעוד זמן מה, כשישקע האבק. ייתכן שעשה טעות כאשר המשיך את הקשר עם רייט – אך זו טעות שמקורה מן הסתם בשיכלול מורכב של יתרונותיו וחסרונותיו, הסתיגות המועמד מדעותיו לצד הערצה ונאמנות למחוייבותו החברתית, קשר אישי ארוך שנים לעומת תחשיב פוליטי קצר מועד.