שלום ליאור,

האמת היא שאתה בכיוון מפני שהשיר כתוב בציניות.

(אם תסתכל בכותרת הבלוג תראה שתבתי שהשירה שלי "מרובדת", מורכבת מהרבה רבדים ותמיד אפשר למצוא שם פן שלא ראית קודם...)

אתה שואל למה הכותבת קורנת באושר מופלא כשהיא מתאבכת? קורנת באושר/קרינה רדיואקטיבית...? עכשיו מסתדר לך?

"או אז אתבקַע באמצעי,/מפאת הלם הקרב"- אה, באמת? בגלל ההלם התבקעת? לא מהפיצוץ כאילו?

"והחום המנחם יחל להמיס את קרביי."- חום מנחם? עוד מנחם כזה ואבדנו...

"מיד יאחזו גבעולי ראשי בידית הפטרייה המגוננת"- שוב הפטריה שמגוננת והיא בעצם הרע במהותו.

וזה רק חלק מהרבדים שבשיר. יש בו עוד.

ואם אתה אוהב חידות- אז בהצלחה...

גם אני מחכה לעוד שירים,

למה בעצם הדוברת קורנת באושר מופלא כשהיא מתאבכת לה?

אולי...

אני מעלה השערה (השיר כרגע לא מול העיניים שלי) - אולי היא רגילה בשלטים כגון "אישה רדיואקטיבית", כי סך הכול - אין לה סיבה לחשוב שיתלו עליה כזה שלט, הרי אם חלילה תיפול פצצת אטום אז ... כולם יהיו רדיואקטיביים!!

האישה בשיר לוקחת על עצמה את כל האשמה? היא למעשה נפגעת, כמו שכולם נפגעים, אבל היא רואה את עצמה כמואשמת...

והיא בורחת מזה, מתאבכת (יופי של בחירת מילים), הייתי אפילו אומר שהיא מייחלת לזה...

ייתכן שאני בכלל לא בכיוון -

אלה המחשבות שעולות בי.

שיר מרגש ומטלטל.

תודה על המילים החמות, אבנר.

נכון, היא מדברת על עצמה, אבל אם אירוע כזה יקרה, אבל מבין שהיא כמובן לא היחידה שתיפגע, נכון?

אני חושבת שהשיר עוסק, בין השאר, בעובדה שגם באירועים קולוסאליים קשה לנו להתחבר למספרים ולגודל האירוע, יותר קל להתחבר דרך הפן האישי (ע"ע שואה).

ו...כן, יש גם טקסטים יותר "מוארים"... אביא בהמשך.

אביב שמח בפנים ובחוץ,

ביתיה.

כתיבתך יפה כמובן

אך האם הכותרת מתאימה?

האם מדובר באמת ב 'חזון אחרית האדם'?

או בחזון אישי יותר ?

אני קורא כאן אישה המדברת על עצמה ולא משהוא כללי לאדם.

כל הכבוד

ואשמח לקרוא גם טקסט שמח ומואר.

אבנר