כותרות TheMarker >
    ';

    הגיגַי

    אני אולי לא הבלוגיסטית הטבעית (יש דבר כזה?)
    אני מעל גיל 40 (אבל מרגישה הרבה פחות) יש לי ארבעה ילדים, אני דוסית וגרה מעבר לקו הירוק. אני מוגדרת \"מתנחלת\" על פי הגיאוגרפיה, אבל מעניין אותי יותר \"התנחלות בלבבות\" מאשר התיישבות בפיסת קרקע זו או אחרת...
    טוב, אז זה בהחלט מספיק להקדמה. הכרות נוספת בפנים..

    על גרמנית ועל רגישות יתר?

    13 תגובות   יום רביעי, 19/3/08, 09:35

    אנגלה מרקל, קנצלרית גרמניה, נשאה אתמול נאום "ציוני נלהב". עם זאת, היו חברי כנסת שבחרו לצאת מאולם המליאה בהפגנתיות.

    מה הבעיה? את הנאום נשאה הקנצלרית בגרמנית.

     

    ראשית, אסייג את דברי.

    ניצולי שואה, אנשים שחוו בעצמם את זוועות השואה, עשויים לחוש טעם נפגם בשמיעת השפה הגרמנית בכנסת. זכותם המלאה! אדם שחווה דברים כל כך קשים, כשברקע נשמעת השפה הגרמנית, יכול למחות על השמעת השפה זאת בבית הנבחרים הישראל.

     

    אבל שאר הישראלים?

    עד מתי? עד מתי המחאות האוטומטיות כלפי הגרמנים והגרמניות בימינו?

    אולי אהיה קצת בוטה, אבל בחלק מן המקרים, התגובות לכך נראות מעט פופוליסטיות...

    אכן נראה לי, שבמקרים רבים יש כאן תופעה של רגישות יתר.

     

    ראשית, הביטול הגורף של השפה הגרמנית מיותרת ולא הגיונית.

    השפה הגרמנית והתרבות הגרמנית היו חלק משמעותי וחשוב מאוד עבור קהילת יהודי גרמניה במשך דורות רבים מאוד. יהודי גרמניה מלאו תפקיד חשוב מאוד בפיתוח התרבות היהודית במשך שנות הגלות. רבנים ילידי גרמניה היו והנם עד היום מחשובי הוגי הדעות היהודיים והתורניים. רבים מכתביהם היו בגרמנית, הם דיברו גרמנית בחיי היומיום וגם כאשר חלקם עלו לארץ, הם דיברו בגרמנית וניהלו אורח חיים "ייקי". 

    דווקא, כדי לא להוזיל את זכר השואה ואת זכר המעשים הנוראים שעשו בנו הגרמנים הנאצים - כדאי מאוד להפריד בין העיקר לטפל. בין השפה לבין המעשים.

     

    (סיפור משעשע / מזעזע מחיי משפחתי. סבתי, יהודייה גרמנייה "ייקית" מדורי דורות, ביקרה אצלי בבית לאחר תקופה ארוכה של היעדרות. הרבה זמן היא לא ראתה את בִתי. היא הביטה בה ובצמות הבלונדיניות שלה ואמרה באנגלית, שפת ארץ המקלט שלה -" !!What a German Beauty ".
    מיותר לציין שכל הנוכחים כמעט התעלפו, אבל חשוב להבהיר שדווקא סבתי, הדוברת, היא זאת שאיבדה את מרבית משפחתה במחנות הנאצים! זוהי דוגמה מדהימה למורכבות של יהודי גרמניה כלפי התרבות הגרמנית)

     

    ועוד דבר נוסף.

    בשנים האחרונות ביקרתי במדינות אירופה. גם בגרמניה. אני מודה שקשה היה לי לבקר בגרמניה, משהו בהיסטוריה ובנארטיב הקולוקטיבי שחלחל עמוק בתוכי. עם זאת, אני יכולה רק להגיד דבר אחד.

    הלוואי שכל מדינות אירופה היו נוהגות בנו, ביהודים ובישראלים כמו הגרמנים של ימינו.

    הלוואי שכל תושבי אירופה היו מתמודדים עם עברם כפי שעשו זאת הגרמנים.

    הלוואי שכל האירופים היו מודעים לעוולות העבר והיו מקבלים על עצמם תיקונים לעתיד כמו שעושים זאת הגרמנים.

    הלוואי שכל מנהיגי אירופה היו תומכים בנו ועוזרים לנו כמו מנהיגי גרמניה.

     

    אסור לשכוח את מה שקרה לנו בימי מלחמת העולם השנייה בידי הנאצים ועוזריהם.

    אסור לנו לשכוח כיצד מנהיג כריזמטי הצליח להוביל אחריו את כל העם הגרמני.

     

    אבל אסור לתת לרגישות יתר לגבור על ראיית המציאות של ימינו.

    דרג את התוכן:

      תגובות (13)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        20/3/08 14:44:
      תודה רבה על התגובות היפות ועל הכוכבים!
        20/3/08 14:06:

      הנה, אפילו הצלחתי לככב (זה מוגבל לימים?)

       

       

      מיכל

        20/3/08 12:48:

      קרן,

      אין לי משפחה שנספתה בשואה ולכן דברי אינם באים מהרגש אלא מההיגיון.

      אני כותב כישראלי שהעם שלו, עבר את נסיון ההשמדה הגדול ביותר תוך כדי השפלה, זלזול בחיי אדם ואובדן צלם אנוש. אני מבין את הסלידה שיש לבני דור השואה ולבני הדור השני, שגדלו בצל השואה.

      כתבת יפה ואני מסכים עם כל מילה. אני רוצה להוסיף, שלא השפה רצחה את היהודים. כפי שכתבת, הגרמנים אכן ניסו לתקן את העבר. יוכיחו את זה הסכמי השילומים והפיצויים, העזרה שישראל מקבלת בתחום ההתגוננות האזרחית, שיתוף הפעולה הפורה בין המדינות וכו'.

      אני חושב, שהמחאה הזו, רק גורמת נזק ליחסים התקינים בין שתי המדינות ואולי אפילו, לצערינו, ישמשו כמניע לעוד מקרי אנטישמיות.

       

      כתבת יפה ואני מככב!

       

       

        20/3/08 09:29:

       

      צטט: pianistal 2008-03-20 08:13:52

      פוסט מצויין!

      וזה גם מעלה לדיון מחודש את החרם על וגנר ובשעתו גם על ריכרד שטראוס .

      האמנות והמוסיקה הגרמנית שרתו את הנאצים אבל גם היו חלק בלתי נפרד מהזהות של היהודים יוצאי גרמניה.

       

      מיכל

      תודה רבה.

        20/3/08 08:13:

      פוסט מצויין!

      וזה גם מעלה לדיון מחודש את החרם על וגנר ובשעתו גם על ריכרד שטראוס .

      האמנות והמוסיקה הגרמנית שרתו את הנאצים אבל גם היו חלק בלתי נפרד מהזהות של היהודים יוצאי גרמניה.

       

      מיכל

        20/3/08 07:57:

      אכן כן, אישה מדהימה.

      תמיד הייתי גאה שיש לי סבתא כזאת.

       

      לגבי דור הזקנים - את צודקת לגמרי.

      יש משהו בשנים החולפות שנותנות פרספטיבה רגועה ונינוחה על החיים. אני מכירה את זה מעצמי לאחר ארבעה עשורים.  אני מחכה בקוצר רוח לתובנות שיהיו לי בהמשך הדרך!

        19/3/08 23:41:

       

      צטט: קרן אטינגר 2008-03-19 22:15:00

       

      צטט: simple גלי... 2008-03-19 22:01:27

      זה נושא כל כך טעון עבורינו כיהודים אבל אני מסכימה עם דברייך ברובם. כל הכבוד על האומץ לדיעה שונה ואחרת ולא פחות צודקת ואמיתית.אני מודה שלי קשה לבקר בגרמניה או לשמוע את השפה, מוזר כי אבי למשל לא שנא את המדינה או השפה והתעקש שנבקר שם, כולל מחנה ריכוז.אנחנו אכן לא צריכים לשכוח אך גם לתת הזדמנות לעולם אחר, לדורות אחרים ובתקווה  גם שונים.

      את צודקת, הנושא טעון ולכן אני לא אתווכח עם ניצולים.

      אכן לא פשוט לשמוע גרמנית או לבקר בגרמניה, אבל אני מאמינה שהגיע הזמן להקדם.

       

      אני גדלתי בקרב קרובי משפחה שחוו את הזוועות ולא החרימו דברים גרמניים. הסבתא השנייה שלי,(עליה כתבתי בעצב בפוסט אחר)  שעברה לא מעט בימים האלה, ואיבדה את אביה ובני משפחה נוספים, מאוד אוהבת לשמוע וגנר. כששאלתי אותה על כך היא אמרה לי: "ואם אני לא אשמע אותו - האם זה ישנה את מה שקרה? האם זה בכלל ישנה למשהו?"

       

      אשה חכמה הסבתא שלך, קרן. יש לנו מה ללמוד מהדור הזה. דור שעבר את הגיהנום וחזר ממנו ועדיין נשאר עם ניצוץ לחיים, אולי אפילו יותר מכולנו.

        19/3/08 22:15:

       

      צטט: simple גלי... 2008-03-19 22:01:27

      זה נושא כל כך טעון עבורינו כיהודים אבל אני מסכימה עם דברייך ברובם. כל הכבוד על האומץ לדיעה שונה ואחרת ולא פחות צודקת ואמיתית.אני מודה שלי קשה לבקר בגרמניה או לשמוע את השפה, מוזר כי אבי למשל לא שנא את המדינה או השפה והתעקש שנבקר שם, כולל מחנה ריכוז.אנחנו אכן לא צריכים לשכוח אך גם לתת הזדמנות לעולם אחר, לדורות אחרים ובתקווה  גם שונים.

      את צודקת, הנושא טעון ולכן אני לא אתווכח עם ניצולים.

      אכן לא פשוט לשמוע גרמנית או לבקר בגרמניה, אבל אני מאמינה שהגיע הזמן להקדם.

       

      אני גדלתי בקרב קרובי משפחה שחוו את הזוועות ולא החרימו דברים גרמניים. הסבתא השנייה שלי,(עליה כתבתי בעצב בפוסט אחר)  שעברה לא מעט בימים האלה, ואיבדה את אביה ובני משפחה נוספים, מאוד אוהבת לשמוע וגנר. כששאלתי אותה על כך היא אמרה לי: "ואם אני לא אשמע אותו - האם זה ישנה את מה שקרה? האם זה בכלל ישנה למשהו?"

       

        19/3/08 22:09:

       

      צטט: avitaleshel 2008-03-19 21:53:17

      תודה על הפוסט הנהדר,

      ושלא נשכח דבר נוסף- מאוד קל לצאת מהחדר כששומעים גרמנית, מאוד קל להותיר את האחר באשמה תמידית וכשמגיע חלקינו לעשות מעשה- איפה אנחנו?

      אם השואה כל-כך יושבת על ליבם עד כדי כך שיצאו, איפה הם כשמדובר בכספי הניצולים? למה זה לא מרים אותם על הרגליים לעשות מעשה? או שכשהנושא עולה לדיון הם גם יוצאים מהחדר?...

      תודה על הפירגון.

      אני ממש מסכימה איתך.

      במשך שנים כל כך רבות התעלמו מהניצולים בזמן שמדינת ישראל נבתנה, במידה רבה, על כספי השילומים ועל ייסורי המצפון של העולם.

      אי אפשר לסבול את הסחבת הזו... בכל שבוע שמעכבים את העזרה, מתים עוד ניצולים.

       

        19/3/08 22:01:
      זה נושא כל כך טעון עבורינו כיהודים אבל אני מסכימה עם דברייך ברובם. כל הכבוד על האומץ לדיעה שונה ואחרת ולא פחות צודקת ואמיתית.אני מודה שלי קשה לבקר בגרמניה או לשמוע את השפה, מוזר כי אבי למשל לא שנא את המדינה או השפה והתעקש שנבקר שם, כולל מחנה ריכוז.אנחנו אכן לא צריכים לשכוח אך גם לתת הזדמנות לעולם אחר, לדורות אחרים ובתקווה  גם שונים.
        19/3/08 21:53:

      תודה על הפוסט הנהדר,

      ושלא נשכח דבר נוסף- מאוד קל לצאת מהחדר כששומעים גרמנית, מאוד קל להותיר את האחר באשמה תמידית וכשמגיע חלקינו לעשות מעשה- איפה אנחנו?

      אם השואה כל-כך יושבת על ליבם עד כדי כך שיצאו, איפה הם כשמדובר בכספי הניצולים? למה זה לא מרים אותם על הרגליים לעשות מעשה? או שכשהנושא עולה לדיון הם גם יוצאים מהחדר?...

        19/3/08 21:43:

      תודה!

       

      קרן

        19/3/08 19:44:

      קרן, נהניתי לקרוא

      אבי

      ארכיון

      תגיות

      פרופיל

      קרן אטינגר
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין