| הָמְשַגָה ( (conceptualization-יצירת הפרדה בין המציאות לבנינו.
פקק תנועה כגורם לסבל.
פקק תנועה הוא הָמְשַגָה של המציאות!
מה זאת הָמְשַגָה?, זה הוא רעיון או מושג על המציאות, היוצר הפרדה בנינו לבין המציאות או האירועים בה דרך מתן שם לאירוע.
איך נוצרת המשגה?
לצורך כך עלינו להבחין בין תפיסה מושגית לבין תפיסה חושית שהיא ללא מחשבות מילים או רעיונות. תפיסה חושית של אובייקט איננה המשגה משום שהמגע של ההכרה עם האובייקט הנצפה נעשה ישירות ללא תיווכם של מחשבות, מילים או רעיונות (כמו בהתבוננות בפרח בפעם הראשונה). לעומת זאת המשגה היא כאשר אנו חושבים על האובייקט לאחר שאנו תופשים אותו חושית. זו תפיסה מושגית המשווה את האובייקט הנצפה לזה שראינו אתמול ושלשום (כמו בהשוואה של הפרח העומד מולנו לפרחים אחרים שראינו).
אנו לומדים על המושג פקק ממורים קודמים לנו בעיקר מהורינו. מהם למדנו כי פקק הוא אטם הבקבוק, ופקק הוא מושג המתאר חסימה, שברוב המקרים אך לא כולם הוא מתאר מצב לא רצוי, כגון: סתימה, חסימה, ופקק תנועה כמשל לדרך ללא מוצא, לעיכוב ודחייה.
המושג פקק תנועה הוא המשגה-יצירת רעיון על המציאות, היוצר הפרדה בין זרימת התנועה לבין האדם הנמצא בתוכה. כדי להבין את תהליך המשגה עלינו לשאול את עצמנו איזו מחשבה עולה בהכרתנו כאשר אנו חושבים עליו או נמצאים בו?
האם המחשבות: מעצור, עיכוב, איחור, תנועה איטית, שיבוש תוכניות, ביקורת, דחייה וכו' הוא חלק מהמחשבות העולות בנו כאשר אנו נמצאים בפקק או חושבים עליו?
האם אנו נזכרים בפקקים קודמים שהינו בהם?
אם כן, יצרנו הפרדה שכלית בנינו לבין תנועת הרכבים שבמציאות, על-ידי מתן שם "פקק תנועה" לתופעה במציאות, תנועה מאוד איטית או חוסר בתנועה של רכב על הכביש. במילים אחרות בדיוק כפי שתמונה מנטאלית של אדם אליו אנו נמשכים רומנטית, תהיה אידיאלית מהאדם הממשי, הדימוי של תנועה זורמת ללא הפסקה גם כן יוצרת אידיאליזציה של המציאות, ויוצרת סבל כאשר אנו נמצאים בתוך מה שאינו דומה לדימוי המנטאלי שלנו עליו (המציאות).
בעצם קבלת המושג "פקק תנועה" כאמיתי, (אנו יכולים לזכור את המצבים בהם אנו רואים מכוניות פגוש אל פגוש, אבא אומר "אנחנו נאחר", אמא אומרת "אמרתי לך שצריך לצאת מוקדם, אני לא אוהבת לאחר") הפרדנו את עצמנו מהתנועה על ידי השוואה וחשיבה על מציאות אחרת שאנו מאמינים כי היא יותר אמיתית מזו שאנו נמצאים בה.
מכיוון שמציאות איננה מושג, אלא היעדרה של הפרדה או המשגה, בינינו לכל מה שיש, פקק תנועה, הוא מושג דמיוני לא מציאות. אך מה שקורה אחרי שהמשגנו את המציאות, היא הופכת מייד לדואלית, לטובה או רעה עבורנו.
כאשר קבלנו את המושג פקק תנועה כאמיתי, אם הוא אינו דבר מה רצוי, כי כך אנו חושבים עליו, נרגיש רע ואם הוא דבר מה רצוי נרגיש כלפיו הרגשה טובה. במילים אחרות כאשר אנו נמצאים במציאות ואיננו נותנים לה שם, איננו יכולים להימצא בתוך פקק, אולם כאשר אנו נותנים למציאות שם, מיד נוצרת דואליות, ומייד יהיה עלי להתייחס למושג אם הוא טוב לי או רע לי ובהתאם לכך אגיב.
אך נתינת שם איננה יוצרת באמת הפרדה במציאות, זו אשליה, כי המציאות היא תמיד כפי שהיא.
כלומר אנו הפקק, (התנועה והקצב שלה ואיננו יכולים להפריד את עצמנו ממנה) אנחנו המציאות, שבה המכונית העומדת היא חלק בלתי נפרד מקצב התנועה (קצב החיים). במקום לקבל את המציאות, עמידה במקום, אנו מתנגדים לה, אנו אומרים לעצמנו שזה לא צריך להיות כך, (אנו חייבים להיות בתנועה כאשר אנחנו לא) אלא להיות אחרת. כאשר אנו מאמינים (אמונה- אמונה היא , מחשבה, מושג או רעיון שהשכל מאוד קשור אליו, וחושב כי הוא אמיתי.) כי מה שאנו חושבים על המציאות-פקק הוא אמיתי, התוצאה תהיה או תסכול, כעס, פחד ורצף של מחשבות שליליות הפוגע בנו או שמחה אושר כאשר המושג מתאים לנו..
אבל אם איננו מקבלים שאיננו יכולים להיות בשום מקום אחר חוץ מהיכן שאנו נמצאים, איננו יכולים להיות נפרדים מהמקום, ומהזמן בו אנו נמצאים, זו המציאות! מחשבות שנאחר לעבודתנו, שאנו תקועים ושהינו יכולים לעשות משהו אחר אילולא היינו בפקק, אינם אמיתיים, הם סיפורים מאמללים, פשוט כי איננו יכולים להיות בשני מקומות בו זמנית אלא רק היכן שאנו נמצאים בו עכשיו.
המשגה- השלכת אמונות מחשבות מילים רעיונות על המציאות, איננה מאפשרת תפיסה ישירה של המציאות משום שהיא היא משוחדת. ומכיוון שהמציאות איננה התפיסה, לכן אותם רעיונות אמונות ומחשבות גורמים לנו לסבל הם אלה שצריכים להשתנות אם אנו רוצים לראות את המציאות כפי שהיא.
|