קן הירגזי
In the province of the mind, what is believed to be true is true or becomes true, within limits to be found experientially and experimentally. These limits are further beliefs to be transcended. In the province of the mind, there are no limits.
John Lilly
פוסטים פופולאריים
-
גונק והדוקטור המחורר
29/4/09 | 564 צפיות
-
אפיטף
15/2/09 | 1158 צפיות
-
גונק וסבתא שלה
19/6/08 | 524 צפיות
-
חימום
27/5/08 | 472 צפיות
-
הלוגיקה של גונק
28/10/08 | 506 צפיות
-
מה שיש לי על הסינים
22/11/07 | 1316 צפיות
פוסטים אחרונים
- אם מישהו מחפש אותי.... 23/6/15
- "אני רוצה שהיא תתחתן!" 1/2/15
- נעליים מספרות על יפה 18/4/14
- חבילת ניירות עטופה בנייר עיתון 13/1/11
- משפטים 10/1/11
- עכבישה זקנה 26/12/10
מסכות
זה היה מרגש כשדודה סילביה ודוד ארנסט הגיעו מארגנטינה כדי לבקר את הבת שלהם, דבי, שגרה ברעננה, אחרי שלא היו בארץ מאז שנולד הבן הצעיר שלה, לפני 10 שנים. יוסי, החתן שלהם החליט לארגן להם מסיבת הפתעה, ולהזמין את המשפחה המורחבת וחברים שהכירו בארגנטינה. ביום המיועד, לקח איזה בן דוד את דוד ארנסט להסתובב איתו ולהגיע אחר כך ישר למועדון שבו התרחשה המסיבה, ודבי לקחה את אמה שלה ליום כיף של ספא ומסאג'ים בהרצליה, שם הן קיבלו טיפולי גוף וקוסמטיקה בשמנים ומשחות עשירות באנזימים. הכל עבד למופת לפי הארגון של יוסי, כל האורחים חיכו במועדון "שחרזאדה", בדרום תל אביב, מקום שבו נערכות בדרך כלל הופעות של ריקודי בטן. לא היה צורך להחשיך, ממילא האורות שם עמומים מאוד. רק אור אולטרא-סגול הפציע על רקע שחור. וכך, כשנכנסו דודה סילביה ודבי למועדון, דודה סילביה שחשבה שהיא מוזמנת למסעדה, הופתעה מאוד לראות כל כך הרבה אנשים עומדים מולה בחשיכה. ברגע הראשון היא אפילו נבהלה. היה בזה משהו סוריאליסטי, מעולם אחר, ולעיניה הפקוחות בתדהמה לקח זמן להסתגל לאור המוזר ולזהות את כל הפרצופים שחייכו לקראתה. גם האורחים היו קצת נדהמים: בחושך זרחו הפנים של שתי הנשים כמו שני ירחים לבנים ועגולים. והמסכות הזרחניות הללו, שהיו העצמים היחידים שבלטו בחיוורונם, נעו בחלל כשהבעת חיוך קפואה על פניהן. יש שהשוו זאת אחר כך לתיאטרון השחור בפראג, והבת של ססיליה ומאוריציו, שמבינה באומנות, אמרה שזה דווקא הזכיר לה מאוד תיאטרון יפני.
|
תגובות אחרונות
-
חירות-נפש
בתגובה על הכל בסדר בדיוק כפי שהוא
-
גילהסטחי
בתגובה על "אני רוצה שהיא תתחתן!"
-
saskia
בתגובה על חבילת ניירות עטופה בנייר עיתון
-
nilibek
בתגובה על ליצן רפואי
-
(עי)דנהנחושת
בתגובה על משפטים
-
jGo
בתגובה על בני סן דומינגו אדונים לגורלם
תגובות (22)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
תבקשי מדודו שיעשה לך תאטרון שחור. סתם סתם.
נו, קצת יותר פרטים, בבקשה. שיהיה לי עם מה לעבוד.
איזה? מומלץ?
איזה יופי! אני רואה את זה.
אני הייתי בפראג ואני ראיתי תאטרון שחור, נה נה נה.
אבל לא על זה רציתי לספר היום. אלא ש...
בתנועה היינו פעם במסיבה בקיבוץ,
והבת הכי הכי הכי ביישנית של הגרעין
נכנסה עם חולצה כזאת שלא רואים כלום
עד שרקדה באור הסגול והחזיה הלבנה שלה
זרחה יותר מכל דבר אחר בחדר.
שיואו, אל תשאלו, איזה קטעים !
בתור ילד מתבגר התרשמתי עמוקות.
עכשיו רשמתי.
לי זה הזכיר את פסטיבל המסכות בונציה
אבל מי בכלל שואל אותי..
טוב ששאלת. נראה לי שזה אולי לא מובן. ציירתי ציור.
היה חומר זרחני בחומרים הקוסמטיים, מה שגרם להן להיראות כמו מסכות גרוטסקיות הנעות בחושך.
לא היו יומרות נוספות.
ומה בעצם רצית לומר לנו לקהל קוראיך בפוסט זה טמבו ממבו ?
הדיפלומטיה המרובה בה אני עסוק סתמה לי את הקישורים בראש אל דודה סילביה ....
no,no אבל יש תיאטרון אורלי נו
סיפור חי ותוסס אנזימים!
פורים שמח
מצאתי לך בעה בווינה. אם את כבר בסביבה.
זן ואומנות ההזנה מהפנים. :) חג שמח רונית!
:)
זה מזכיר לי משהו,
אני לא חובבת את החג אבל מה לא עושים בשביל הילדות..
אז שנה שעברה באיזה פסטיבל של הביתספר הייתי צריכה להגיש סושי, מרחתי על הפנים את מסיכת ההזנה הלבנה שלי..
קצת אודם,קימונו והריני
יפנית/ גיישה למופת, ועוד עם הזנה:))
מה עם תיאטרון נוֹ? יש שם מסכות, יס אור נו?
תודה לך, סופי. רצתי החוצה בלי לענות לך... סליחה. אחותי היתה בפראג והיא ממליצה מאוד על התיאטרון השחור. את נוסעת?
יש תמונה.
משמעות הביטוי במקור הוא ריקוד (בּוּ) של רקיעת רגליים (טוֹ), ביטוי הרומז לטקסים חקלאיים יפניים ארכאיים שכללו רקיעת רגליים על האדמה כדי לשדל אלים להיכנס לתוך האדמה לצורך הבטחת יבולים טובים. בתחילת דרכו כונה הבוטו "אָנְקוֹקוּ בּוּטוֹ", מחול רקיעה אפל.