המשך "פרשת לכי לך"

אישור כניסה רק למי שקרא את פרק א'.

פרק ב'

"אבארבנאל שלום," עניתי כהרגלי כשזיהיתי את מספרה.

" אישפוז יום?"

"ברוך השם יום יום, לילה לילה".

"קוקית יש לך קונצרט בכנסיית אוגוסטה ויקטוריה בשניים עשר ביוני. פנויה?"

ככה, כאילו אמרה  "האספרסו הקצר שלך, עם בקבוק סודה כן?"

"כן כן," אמרתי, "ואת מארי אנטואנט,  יהיה בסדר, תכף האחות תבוא עם זריקה."

"הם מבקשים שנשלח להם את התוכנית וגם קורות חיים שלנו, זה במסגרת פסטיבל ענבלי רנסנס או פניני בארוק, משהו כזה, אני אבדוק, זה כתוב לי כאן איפשהו, תכף אני אגיד לך לאן לפקסס."

"די, באמת, אל תעשי לי את זה," אמרתי, הפעם באמת מתיישבת, ליתר ביטחון.

 "תשתי כוס מים לודביגה", היא אמרה, "התחנה הבאה מוזיאון תל-אביב."

כזאת  היא קרני. פגשה באקראי את המנצח של תזמורת הבארוק בספריה המוסיקלית, כשהלכה לשם לצלם לנו את הגלוריות של ויוואלדי. היא הציגה אותנו בתור "שלישיית פלז'ולט", זה היה אחד השמות שהשתעשענו בו, אולי בגלל עברי הכינורי, באחת הפעמים שיצאנו עם ליטי, הפסנתרנית שאיתנו, לשתות משהו אחרי החזרה.

"תסכימי איתי שזה יותר טוב מ 'השַחלות', הוסיפה, "או 'אנסמבל שמאלני תל-אביב'.

 מצידו של האיש החביב יכלה באמת להגיד כל שם אחר,  מן הסתם היה בכלל עסוק בשבר הסורי האפריקאי המשתרע  בין שתי הדיונות אצלה בחזית, שבהחלט יכול היה לשמש תושבת לשרביט המנצחים שלו.

עד אז  הופענו פה ושם בבתי אבות, תמורת תשלום סמלי או בלעדיו, מתאימות את אורך התוכנית למשך הזמן שיוכל הקהל להחזיק קשב מבלי לשמוט ראש סב ולנקר הרבה לפני ההדרן. היו גם הופעות בסלונים פרטיים, גולת הכותרת הייתה קבלת הפנים לחתונת זהב של זוג מוסיקאים ידוע, שבסופה גררה אותנו גברת הבית לחדר השינה והציעה לנו, כחלופה לתשלום שהובטח, לבחור פריטים מהבודואר הפרטי שלה. קרני יצאה עם קומביניזון וסט ביריות משי "זה מגאלרי לה פאייט, יהיה לך מ ש ג ע ", או כדברי קרני "ערכת השקה לנימפומנית בתחילת דרכה",  ואני עם כובע שבנסיבות אחרות דווקא הייתי שמחה בו, עווית בלתי רצונית בגבה השמאלית והחלטה נחושה שלא עוד.

לתקופת מה הצטרפנו לשורותיה של המקהלה הקאמרית, אליה הצלחתי לסחוב את קרני כשאני מנופפת מול פרצופה בתווים של הרקוויאם של פורה, כמו סדין אדום לפר, ברור שנפלה בפח.

אבל כשהייתה נשאלת במה היא עוסקת הייתה קרני עונה שהיא עובדת בבקרת איכות של מזרנים. "מאד יסודית אני, בודקת כבר שנים אותו מזרון." 

 "הי זושה, נרדמת לי?"

"לא, אני מחכה לזריקת ההרגעה", עניתי חלושות.

כשסיימה להכתיב לי את מספר הפקס של מפיקת הפסטיבל, סיכמה קרני בחיתוך הזה של העברית התקנית עד לזרא, "כאן נסתיימו שידורינו מערוץ החיים הרעים, נווה פאתט, לוזרוויל." 

  * המשך יבוא *