ערב לאחר מכן נפגשה לקפה עם כמה מחבריה הטובים:"אורי נוסע לתאילנד לפגוש את נדב", סיפרה לה דנה חברתה בהתרגשות ,"הם יעשו טרק יחד ויבלו זמן איכות של אב ובן".
זה הטרנד העכשווי, האב או אם הנטושים נוסעים להצטרף לגוזל שלהם המנסה לפרוש את כנפיו לעצמאות בניכר, מטיילים כברת דרך יחדיו ומדמים שהם תרמילאים בעולם הפתוח עם חופש בלתי מוגבל וללא כבלי הבורגנות המעיקה. אם ובת, אב ובן, יפה. כך הם מחדשים את נעוריהם האבודים, ומפנקים את הילד במקלחות חמות וכרטיס פלטינה.
"הי אורי שמעתי שאתה נוסע לתאילנד, אמרה לו שירה כשיצא לעשן בחוץ."מצאת דיל טוב? גם אני מתכוננת לנסוע בקרוב".
"בואי" אמר לה אורי בקלילות.
"אני נוסעת עם אורי לתאילנד" הודיעה שירה לשולחן החברים ההמום "יש לך התנגדות? " פנתה באיחור כלשהוא לדנה אשתו."ממש לא, קחי אותו יקירתי עליך אני לא סומכת כל כך, אבל עליו ברור שכן".
"מה את לא מקנאה?" ניסתה רוויטל לסכסך. כמובן שדיברה מתוך עצמה, וקנאתה בעלת הבסיס המוצק לבעלה החתיך. לדנה לעומתה לא הייתה כל בעיה לחלוק את אורי בנדיבות השמורה לחברות טובות הסומכות זו על זו.
באותו לילה עשתה שירה הזמנה באינטרנט לכרטיס לתאילנד מבלי לקרוא את כל האותיות הקטנות. הזמנה לכרטיס שלא ניתן לבטלו, בלי לבדוק ימי חופש, בלי לדעת אם רונן אכן יצטרף, עם מינוס ניכר בבנק מהילולת הקניות בימי המשבר, ובתאריכים שנפלו בדיוק על מפגש בעלי מניות שנתי. למחרת בבוקר כבר נכנסה לפאניקה אבל אורנה הרגיעה אותה מיד: הדברים האלה סופם להסתדר. את תראי, פשוט קחי בחשבון את כל האפשרויות והמינוס? בשביל זה עובדים לא. העבודה לא תברח את יודעת. הימים עברו במהירות ובאטרף של עבודה. בין לבין ניסתה שירה לאתר את רונן ולהודיע לו על החופשה בתאילנד, היא מאוד רצתה שיצטרף אליה:"ומה שיהיה יהיה".
"ברור לך מה יקרה שם" אמרה לה אורנה ידידתה,"אל תיתממי". "אז מה? מה יכול להיות רע על רקע האיים הים וקצת צ'אנגה מקומית כל אחד נראה גבוה יותר בלונדיני יותר ומסוקס?"
"אני רק פורסת בפנייך את האפשרויות" מיהרה אורנה לומר לה בצדקנות יתר."מבחינתי כל האפשרויות פתוחות, ואל תשכחי שאני אשה במשבר!"
אבל רונן שיחק אותה קשה להשגה. מהגבר ששיחר לפתחה ימים ולילות הפך להיות סתם יצור מעצבן שלא עונה לטלפונים. באס.אם.אסים ששלח מידי פעם גילה התעניינות אבל לא התחייב לכלום. כנראה שהשוודית שלו העסיקה אותו שם שעות נוספות. שירה החליטה לנסוע בכל מקרה, מה גם שהכרטיס שרכשה ברגע של אטרף היה ללא כל החזרים...ובשלושים ואחת לדצמבר מצאה את עצמה שותה שמפניה עם אורי בטיסת אל על לבנגקוק.
"מה עם רונן" שאל אותה אורי רגע לפני שנרדמו זה לצד זו במטוס, "אני מאמינה שיגיע" אמרה שירה בנמנום."ואם לא"? "אם לא? אני כבר ברוח החופש. ממש לא מזיז לי אם לא. אני כבר אסתדר". בטוח שתסתדר, אם כי הרבה מחשבות סותרות חלפו בראשה. מעולם לא נסעה לחופשה לבד, מה יהיה אם תשקע לתוך עצב נוראי ומחשבות קשות וכל הפואנטה של הכיף תוחמץ? ליתר בטחון לקחה אתה ארבעה ספרים להעביר את הזמן ודאגה להזמין את כל המלונות מראש "בשביל המסגרת". היא שלחה לרונן את לוח הזמנים שלה בתקווה שיגיע. |