שוב ושוב אני חוזרת למילים הללו, אין לי מושג מדוע

(בעצם יש)
אני לא ממש אוהבת שירה בדרך כלל
האופי הפרגמטי שלי (נניח) מתחבר לפרוזה
אבל אצלה - זה אחרת

שְׂפָתַיִם נִצְמָדוֹת, אַךְ לֵב מִלֵּב נִבְדָּל,
אַךְ לֵב מִלֵּב נִפְחָד –
חַיּוֹת הָעֲרָבָה מַרְקֶדֶת יַד גּוֹרָל
בַּכֶּבֶל הָאֶחָד.

וּבְשִׁכְרוּת מָחוֹל, וּבְקִשְׁקוּשׁ בַּרְזֶל
וּבְטֵרוּף הַדָּם
לֹא יִשָׁמַע הַקּוֹל עוֹרֵג וּמִתְפַּלֵּל:
שִׂימֵנִי כַּחוֹתָם...

רחל

הרבה לפני עידן האינטרנט, רחל ידעה.