כותרות TheMarker >
    cafe is going down
    ';

    ארכיון

    סטף ורטהיימר - חייבים לקרוא !

    31 תגובות   יום רביעי, 19/3/08, 21:41

    אם לא קראתם את מה שכתב היום סטף ורטהיימר - אתם חייבים. העליתי לכאן שלא תצטרכו להתאמץ.

     

    בכל שנותיי בליווי מנכ"לים וחברות לא נתקלתי באיש חזון בליגה של סטף ורטהיימר. איש שכולו אכפתיות, עם יכולת ראייה מרחיקת לכת, ויכולת ביצוע מדהימה לא פחות.

     

    יכולתם לחשוב שהוא כבר עשה את שלו, עם המיליארדים שקיבל מוורן באפט ופרס ישראל וישקר וגני התעשיה וביה"ס ליזמות ומה לא... והוא כבר לא ילד.

     

    הנה מה שהוא כתב היום במרקר, וחשוב יותר, מה שהוא עושה בימים אלה, ובמיוחד בחינוך.

     

    מעורר הערצה.

     

    וידויו של אינטרסנט 13:24 |  19.3.2008   סטף ורטהיימר  

    סגירתו של מפעל פולגת בקרית גת היא אירוע עצוב. מבחינת העובדים, הנגב והחברה הישראלית כולה. ואולם, בניגוד לרבים אחרים, אני אינני מוכן להספיד את ענף הטקסטיל בישראל. בתנאי שוק משתנים חשוב למצוא את הנישה שבה יש ליזם וליצרן יתרון. לדעתי, יתרון זה מתבטא בטיב ובאיכות, שמאפשרים להתחרות לא רק על ידי הורדת מחירים. בכל מקרה, לא רק שההנחה שהתעשייה המסורתית בישראל נחלשת אינה נכונה; ההיפך הוא הנכון.

    בדרך כלל מתקשר שמי עם "ישקר", ואני שמח על כך. אך ישקר היא סיפור ידוע, ואני רוצה לספר לא על עסקים של מיליארדים, אלא על שני פרויקטים חדשים יחסית וקטנים יחסית, שבהם אני עוסק כיום: מפעל לא גדול ובית ספר קטן. אדם צריך להתחדש, ואני החלטתי לפתוח אפיק חדש דווקא בתחום החשוב מאוד בעיני של האי-חידוש.

    "מטליקון" היא חברה שבה כ-120 עובדים, המייצרת חלקי מתכת למכונות. לקוחותיה, הנמצאים בעיקר בגרמניה ובשוויץ, זקוקים לחלקים בדיוק בגודל של מיקרון. לתעשייה בסין אין (עדיין) את מיומנויות הייצור הדרושות לטווח דיוק כזה, ואילו בשוויץ ובגרמניה פחות ופחות מפעלים מסוגלים לעמוד בהזמנות לחלקים ברמת דיוק כזאת. מטליקון, הממוקמת בפארק התעשייה לבון שבגליל העליון, עושה את זה מצוין.

    מדוע הסיפור הזה מעניין? אולי דווקא מפני שהוא לא מעניין.

    מטליקון לא עושה שום דבר חדש. אין בה מחלקת מחקר ופיתוח שעמלה על המצאות גאוניות. מה שיש בה זו מיומנות בייצור מוצר מדויק ואיכותי, שהופכת לנדירה יותר ויותר ומושכת לקוחות שמוכנים לשלם היטב בעבורה.

    אני מודע לכך שהפריצות הגדולות של ישקר היו בזכות חשיבה חדשנית ויצירתית, אך מאמין שמערכת כלכלית ותעשייתית בריאה, ולמעשה חברה בריאה, צריכה להקפיד על איזונים. הסגידה לחידושים בלבד, ללא בניית תשתית מסורתית של מיומנויות שיאפשרו ליישם את החידושים ולתרגמם למקומות עבודה, היא הגורמת בסופו של דבר לאותה "בריחת מוחות" מדוברת.

    מטליקון נמצאת במגמת התרחבות מתמדת. בנוסף לצמיחתה בארץ הקמנו חברה בת בגרמניה ואנו עומדים להקים חברה נוספת באיטליה. ההזמנות גדלות, אך ההתפתחות של מטליקון תלויה ביכולת לשכור בעלי מקצוע ברמה גבוהה, ואלה אינם מתחנכים באוניברסיטה או בטכניון.

    לא אפרט כאן שוב את תלונותי נגד משרד החינוך, אשר עקר מן היסוד את החינוך המקצועי בארץ וגרם להרס של תחום שהוא ביסוד הביטחון הכלכלי והלאומי שלנו. במקום זאת אספר על פרויקט נוסף שאני מעורב בו.

    בעזרת ידידי, ד"ר דן שרון, פתחתי בית ספר מקצועי. לא טכנולוגי, לא מדעי - מקצועי. המלה "מקצוע" מכובדת מאין כמוה בעיני. לא יותר ממאה תלמידים לומדים בבית הספר, והוא שוכן באותו גן תעשייה שבו נמצא מפעל מטליקון. הילדים, אין אנו מתביישים לומר, נפלטו מכל מוסדות החינוך שבהם למדו בעבר. משרד החינוך אמר להם: אצלנו עושים תעודות בגרות, מסיבות שונות אתם לא מסוגלים להשיגן, לכן מבחינתנו אתם לא קיימים.

    בית הספר מיועד לילדים שיש להם ברק בעיניים כאשר הם מייצרים משהו מוצלח במו ידיהם. הלימודים הם עד חמש אחר הצהריים בכיתות בנות 15 תלמידים. אחר הצהריים הם עובדים בקבוצות לימוד, חמישה תלמידים עם חונך. מי שיכולים ורוצים - יוציאו תעודות בגרות. משרד התמ"ת מתקצב באופן חלקי את בית הספר. כמובן שלא היה שום סיכוי לשתף את משרד החינוך בפרויקט.

    אני רואה את ההתקדמות המדהימה של הילדים. אני יודע שהם יוכלו להיות בעלי מקצוע נהדרים. מבקרי טוענים שאני קובע בעבורם, כבר בגיל 15, את עתידם המקצועי. אינני קובע דבר. התפלגות היכולות הלימודיות של הילדים הללו דומה מאוד להתפלגות אצל ילדים שלא נשרו ממערכת החינוך. כל אחד מהם יוכל לעשות מה שירצה כשיגדל. אני נותן להם אופציה של קיום בכבוד, אופק שיוכלו להביט אליו.

    טענה אחרת המופנית כנגדי היא שאין זו חוכמה להשיג תוצאות אם משקיעים בכל ילד כל כך הרבה כסף. ואני שואל כמה כסף תשקיע המדינה בתוכניות שיקום למיניהן כאשר הילדים הללו ייהפכו לגורמים מזיקים בגלל הזנחתה הפושעת? וכמה הון מבוזבז במערכת החינוך על שטויות שלא יועילו לילדים בדבר בהמשך חייהם?

    אני אינטרסנט. אני מאמין שבית הספר המקצועי הקטן צור לבון יספק לי, כתעשיין, את בעלי המקצוע האיכותיים שלהם אני זקוק במטליקון. אני אינטרסנט. אני מאמין שבית הספר המקצועי הקטן צור לבון יהפוך את הלומדים בו לאזרחים מועילים ותורמים למדינתם, לבני אדם בעלי תחושת סיפוק וביטחון עצמי.

    נואשתי מלהתריע נגד קברניטי חינוך שמובילים את ישראל לשום מקום. התאכזבתי מארגוני מורים שכאילו מדברים על מהות, אך נאבקים רק על שכר ותנאים. כל שנותר לי הוא לנסות ולספר על פינה קטנה בגליל, על מפעל אחד לא גדול ובית ספר אחד קטן, כדי לחזור ולומר את המובן מאליו: חשוב מאוד, ואפשרי לחלוטין, להקים עוד מפעלים ועוד בתי ספר כאלה.

    משפחת פולק בנתה בקרית גת מפעל לתפארת. אם היתה בארץ מערכת הכשרה לתעשייה היודעת להתקדם עם הזמן (גם בתחום הטקסטיל), היתה כאן היום תשתית מקצועית שהיתה מאפשרת לפולגת להישאר תחרותית על ידי התמקדות בחידושים, אוטומציה או איכות. אם היה לנו - אומר זאת במלים הפשוטות ביותר - כבוד למקצוע, אני בטוח שהמפעל בקרית גת היה עומד היום על תלו.

     

    דרג את התוכן:

      תגובות (31)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        10/1/10 15:59:

      שמוליק שלום

      שמחתי לראות כיצד אתה מתבוסס ברגשות של שמחה למקרא הכתבה על סטף ורטיימר ואני שואל את סטף אם כבודו הודיע קבל עם ועדה כי או אדם אינטרסנט אם לעצמו ואם למדינתו הוא אינו עושה עודדדדדדדדדדדדדדדד, רק על עצמי ידעתי לספר ואני אומר כי עם הקשרים שיש לכבודו אני מאמין באמונה שלמה כי יש באפשרותו לעשות יותר, לעשות למען עמך ולמענך אינו רק סלוגן אלה ההפך הוא הנכון הוא דרך חיים, דרך חיים שמתחילה בקשרים ומסתיימת בתקציב.

       

      ברצון הייתי יושב מול סטף על מנת לשאול את השאלות הקשות ואז להעלותן על הכתב , לא בכדי השאלות והתשובות נראו כאילו נלקחו משאלון לידוען.

       

      אני מצר על העובדה כי סטף מצא לנכון לקדם את עסקיו דרכך או דרך אחרים הרי אם לא היה איש מקושר ועשיר דבריו לא היו נכתבים באתר זה או אחר.

       

       

        24/12/09 23:08:

      כמי שעבדה בבית ספר במניעת נשירה של תלמידים, אני משוכנעת לחלוטין בצורך בלמידה מקצועית.  נער שאינו רוצה ללמוד אך רוצה לעבוד ולבסס יכולת עבודה בעתיד ואין לו היכן ללמוד, מדרדר במהירות. כן ירבו תעשיינים כאלה.
        24/12/09 22:20:

      סטף ורטהיימר, שוב גרמת לי לדמוע.

       

      פעם ראשונה זה היה כשהגעתי להתאחדות התעשיינים, סטודנטית צעירה ונחשפתי לסיפור ישקר והנה היום אני נפעמת לגלות שלא נס ליחך. כל הכבוד, ישר כח. 

       

       

        15/12/09 14:43:

      יש תחושה שאנשים פסקו מלחלום.

      ואף אחד לא שם לב, שכל מה שמסובב אותנו,

      התחיל מחלום של משהו. אפילו סיכת ראש, באה קודם מהמקום ההוא.

      מה עוצר אותנו לישם ולהגשים את עצמינו? מסתבר שהתשובה היא: אנחנו.

      כשלימדו אותנו לא לחלום ולהיות יותר "מציאותיים"....

      אני מודה לאלוהים שיש אנשים כמו סטף,

      שידעו לחנך אותי אחרת:

      שלעולם לא אפסיק לחלום!!! 

       

        17/10/09 12:41:

      תודה שהבאת. אחרת בטח לא הייתי מגיעה לזה.

       


      קראתי את הכתבה ואני מסכים עם כל מילה שאמרת לגבי החינוך.

      העקשנות , ההתמדה שלך לשנות את האקסיומה שמתייגת אנשים כבר מילדותם כבלתי יצרניים לחברה ומכך גם לא רצויים הינה מעוררת הערצה.

      מעט מאוד האנשים המוכנים לקחת חלק בשינוי חייהם של אחרים . נכון שאתה אינטרסנט אך "המציל נפש אחת מישראל כאילו קיים עולם מלא ".

      כמי שעבר דרך ארוכה בתהליכי החיים יודע שהכל אפשרי אם יש תמיכה.

      בהמשך לכתבה שלך גם לי יש חזון - אשמח מאוד להפגש איתך

        9/6/08 03:18:

       

      צטט: נעמית 2008-06-09 02:28:48

      קראתי בענין את הפוסט. דיברתי בעבר לצורך תחקיר עיתונאי עם סטף ורטהיימר על הנושא הזה, של העידוד לחינוך מקצועי. ואני חצויה מאוד, מצד אחד, צודק ורטהיימר שחינוך מקצועי יכול להציל מהידרדרות לשולי החברה, ומצד שני, כמי שבשנותיה בבית הספר התיכון, לא מצאה את עצמה, היטלטלה בין ארבעה בתי ספר תיכון שונים,  , והספיקה גם "לבחון" את החינוך המקצועי, ידוע לי שהבעייתיות המובנית בעצם המבנה של החינוך המקצועי, היא במחסום שהוא מציב לקידום בעתיד. עם בגרות חלקית מקצועית, אין מה לחשוב על חינוך אקדמי או קבלה לאוניברסיטה בהמשך הדרך ובעצם אתה מוגבל בהתקדמותך המקצועית והאישית בטווח הרחוק יותר.

       

       

      זהו בדיוק המתח בו פועלת מערכת החינוך

      מצד אחד שנים רבות של הסללה שתייגה ודחקה לשוליים תלמידים שאולי היה להם את האפשרות להשכלה גבוהה

      ומצד שני בשנים האחרונות, כנראה כתגובה לטענות שעלו נגד ההסללה, מתקיים מאבק עיקש להגיש את כל (או כמה שיותר) תלמידים לבגרות כי כל אחד יכול ויש להזהר מהסללה שגוררת אחריה תיוג ובשביל לאפשר לכמה שיותר הזדמנות להשכלה גבוהה.

      אז בהרבה כיתות יושבים תלמידים שיכלו להצליח הרבה יותר בלימודי מקצוע וחבל.

      ולכן - מה שעושה יזם פרטי מתקבל בצורה יפה, בעוד שאם מערכת היתה עושה זאת - קמה צעקה גדולה.

       

        9/6/08 02:28:

      קראתי בענין את הפוסט. דיברתי בעבר לצורך תחקיר עיתונאי עם סטף ורטהיימר על הנושא הזה, של העידוד לחינוך מקצועי. ואני חצויה מאוד, מצד אחד, צודק ורטהיימר שחינוך מקצועי יכול להציל מהידרדרות לשולי החברה, ומצד שני, כמי שבשנותיה בבית הספר התיכון, לא מצאה את עצמה, היטלטלה בין ארבעה בתי ספר תיכון שונים,  , והספיקה גם "לבחון" את החינוך המקצועי, ידוע לי שהבעייתיות המובנית בעצם המבנה של החינוך המקצועי, היא במחסום שהוא מציב לקידום בעתיד. עם בגרות חלקית מקצועית, אין מה לחשוב על חינוך אקדמי או קבלה לאוניברסיטה בהמשך הדרך ובעצם אתה מוגבל בהתקדמותך המקצועית והאישית בטווח הרחוק יותר.

       

        26/4/08 16:07:

      כן, מי צריך השכלה, אם אפשר להכשיר פועלים חד מימדיים?

       

      ת'כלס זה כל כך נפלא שבסין עוד לא מסוגלים לייצר חלקים כמו שהוא רוצה, ובאירופה עדיין יקר מידי.

       

      ללא ספק, עתיד מדינתינו תלוי בידיים של אינרסנט(ים).

       

      עכשיו בואו נאהב את וורטהיימר כדי שאולי ידע לצ'פר אותנו.

       

      (אני היחיד שנגעל מזה?)

        24/4/08 12:34:

      מה עוד נותר לאמר על האיש , לא הרבה .

      אבל שאלה קטנה :

      מדוע אתה (סטף)לא מייצר עוד עשרה אנשים כמוך ?

      ממשיכים כאלה . זה הכל .

      זה כל מה שאנחנו זקוקים לו !!!

      וסיפור אישי קטן לדוגמא :

      את שלמה בוחבוט , יו"ר הוועדה המקומית מעלה נפתלי ,

      לא מענינת החווה הקטנה שהקמתי , דקה נסיעה ממשרדו.

      עשר שנים שאני מזמין אותו לביקור והוא אפילו לא טורח להשיב . למה יש לו זמן ? לנסוע לירושליים שלוש פעמים בשבוע ולהפגין בסגנון הבכייני :אכלו לי ,שתו לי וכאלה .

      מה כן מפריע לו ? סוכת גפנים שהקמתי . לזה יש לו זמן לשלוח מפקחים , מהנדסים , יועצים משפטיים ,תביעות , בקיצור כל החבילה , העיקר להפריע . כי מה ? לעזור !!!? זה לא .ולא מבקשים טובות .רק שיעשה את העבודה שלו .והוא והמהנדס שלו ,

      אפילו לא דן בתכניות שמגישים לו .דבר אל הקיר .

      העיקר שמתבכיין על מוטי זיסר שלא שופך כסף באגם "שלו". ומתלכלך עליו כמו ילד .

      ואילו סטף ,

      מהיום שנודע לו על החווה , הזמין אותי לביקור , שלח אלי את העוזר האישי שלו , התעניין . לפחות זה .

      זה כל ההבדל .

      רק בריאות סטף , רק בריאות .

        16/4/08 23:15:

       

      צטט: ארז פרץ 2008-04-16 23:15:24

      והנה כתבה מוואלה בנושא:

      http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3532668,00.html

       סליחה, מ YNET, כמובן.

        16/4/08 23:15:

      והנה כתבה מוואלה בנושא:

      http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3532668,00.html 

        12/4/08 22:32:
      מכיר את סטף ואת מפעליו.הוא איש ,שעד שלא מכירים אותו - אי אפשר להאמין שיש דבר כזה.
        7/4/08 16:11:

      אכן אמריקניזציה כבר בישראל .

      דורסנות של קפיטליזים זול הופכים יותר ויותר לפופולריים

      וגם סטף דור שהולך ונעלם ולא בטוח שהיורשים נושאים אותם ערכים

      עדי

      מאמן אישי ADHD

        4/4/08 18:22:
      אין מה להגיד,מלח הארץ,פשוט תענוג.
        31/3/08 16:59:

      חגית את צודקת ביותר,

       

      כמי שעוסק בתעשיה מזה אי אלו שנים, אני רואה איך הגיל הממוצע של בעלי המקצוע עולה ועולה, דם חדש אם מגיע, מגיע בעיקר מעולים חדשים.

       

      היי-טק חשוב ומצויין אך בלי חרטים, כרסמים, ובעלי מקצוע אחרים, אשר רמת המיומנות הנדרשת מהם היום בעידן העיבוד הממוחשב גבוהה, לא יהיה קיום לתעשייה המסורתית בישראל.

       

      וכמו שסטף כתב, צריך גם וגם.

       

      אני לא רואה שום פעולה חיובית של הממשלה על מנת להכוון אנשים ללימודי המקצועות הטכניים ושום ועדת חקירה לא תעזור בנושא.

       

      אחר כך יביאו עובדים זרים גם במקצועות האלה, כפי שקרה במקצועות הבניה.

       

      אני מניח שאין צורך להרחיב על הנזק שבהסתמכות על עבודה זרה.

       

      צטט: gytia 2008-03-20 17:54:52

      כמה דברים:

      פעילותו של סטף ורטהימר בתחומי התעשיה והחינוך מרשימה ומבורכת בעייני.

      גם אני חושבת שעדיף לסיים תיכון עם מקצוע (או תעודה מקצועית) ביד מאשר עם תעודת בגרות חלשה שלא טובה לכלום.

      היו פעם מסלולים מקצועיים בבתי ספר ואז היתה צעקה גדולה על כך שהמדינה קובעת לילדים אלה את עתידם, שהמערכת מתייגת אותם ושלמעשה כל אחד יכול ורק צריך להאמין. בעקבות זה נסגרו הרבה מסלולים מקצועיים ובבתי ספר היום מתעקשים בכח על תלמידים שיכלו להיות אנשי מקצוע מעולים, שישבו ויחרשו בשביל 3 יח"ל במתמטיקה ותעודה עם ממוצע 70.

      לימוד בכיתות קטנות תמיד טוב יותר, אבל גם יקר יותר ומה שיזם פרטי יכול לממן לקבוצה קטנה של אנשים, המערכת לא תמיד יכולה.

       

        29/3/08 11:47:

       

      שמוליק,

      קראתי והתרשמתי. עשייה חינוכית תמיד מרגשת אותי

      במיוחד כשהיא מחוברת לחזון חינוכי כמו זה שלך...

      כמה שאני עושה, פתאום הרגשתי שאני עושה בקטן מדי

      שאפשר לעשות יותר...

      תודה, גילה

        25/3/08 10:48:

       

      שמוליק תודה

       

      אני קורא את המאמר וזה מצליח למלא אותי בתחושה של עשיה, פשוט איש מדהים

      אבי 

        24/3/08 23:38:

      כתבה  יוצאת מהכלל

       

      תודה

       

       ועכשיו בואו נפנטז ........

       

      נגיד שסטף היה שר התשתיות שלנו במדינה !!

       

      נגיד שסטף היה שר האוצר שלנו !!

       

      נגיד .....נגיד...... נגיד ...... 

       

      בוודאות אפשר לומר שסטף הוא ה-בן גוריון  של התעשיה בארץ !!!

       

       

       

       

        21/3/08 10:38:
      איש חזון מדהים ומרתק. טענו כלפיו שהוא עשה הון מהטבות של המדינה. גם אם זה נכון, הרי שאף אחד לא יקח ממנו את החזון ואת העשיה, שמעטים יכולים להשתוות אליהם. איש מדהים ביותר.
        20/3/08 22:53:

       

      צטט: mikelda 2008-03-19 23:14:11

       

      שמוליק,

      אני מבקש ממך להעלות את הבלוג החשוב הזה, שנוגע גם בחינוך, בקהילת החינוך.

       

      תודה מיכאל

       

      תודה מיכאל,

       

      העליתי לקהילת החינוך,

       

      שמוליק

        20/3/08 22:34:

      תענוג לקרוא ולראות שיש כאלה שהחינוך איכפת להם.

      ולא רק חינוך לחומרנות.

      תודה על המאמר הזה.

       

      מיכל

        20/3/08 17:54:

      כמה דברים:

      פעילותו של סטף ורטהימר בתחומי התעשיה והחינוך מרשימה ומבורכת בעייני.

      גם אני חושבת שעדיף לסיים תיכון עם מקצוע (או תעודה מקצועית) ביד מאשר עם תעודת בגרות חלשה שלא טובה לכלום.

      היו פעם מסלולים מקצועיים בבתי ספר ואז היתה צעקה גדולה על כך שהמדינה קובעת לילדים אלה את עתידם, שהמערכת מתייגת אותם ושלמעשה כל אחד יכול ורק צריך להאמין. בעקבות זה נסגרו הרבה מסלולים מקצועיים ובבתי ספר היום מתעקשים בכח על תלמידים שיכלו להיות אנשי מקצוע מעולים, שישבו ויחרשו בשביל 3 יח"ל במתמטיקה ותעודה עם ממוצע 70.

      לימוד בכיתות קטנות תמיד טוב יותר, אבל גם יקר יותר ומה שיזם פרטי יכול לממן לקבוצה קטנה של אנשים, המערכת לא תמיד יכולה.

        20/3/08 17:33:

      תודה

       

        20/3/08 15:10:

      מערכת החינוך שלנו חולה כבר לפחות 30 שנה.

      זו בעיה של כולנו ומשפיעה בעיקר על ילדינו.

      מה אנחנו עושים כדי לפתור את הבעיה?

      לדעתי - מעט מאוד.

       

        20/3/08 00:14:

      הוא מדהים.

       

      תודה שמוליק. 

      סטף החדשן,

      היום הנטיה במערב לחזור למסגרות לימוד מצומצמות, בליווי השקעה כמעט פרטנית. 15 תלמידים בכיתה עם מורים וחונכים היום זה חלום.

       

      פעם, לא מזמן החינוך והלימוד היהודי היה כזה הלימוד בחדר היה לימוד כמעט פרטני ולכן הצליח. ההצלחה של יהודים רבים, בעיקר, חילוניים הייתה טמונה בשיטות הלימוד של פעם, שיטות לימוד שראו את הילד, את האישיות, חינכו אותו מתוך נקודת מבט של כבוד ואהבה.

       

      סטף הוא יהודי של פעם, יהודי שלא מסתנוור מהקידמה ומההיי טק. לפני הקידמה ובמקביל אליה צריך לחזק ולשקם את השיטות של פעם.

       

      שמוליק,

      אני מבקש ממך להעלות את הבלוג החשוב הזה, שנוגע גם בחינוך, בקהילת החינוך.

       

      תודה מיכאל

       

        19/3/08 22:49:
      מצויין , אכן איש מדהים .
        19/3/08 22:30:

      סטף  וורטהיימר  עזר לי !

      שוב  תודה.

        19/3/08 22:24:

      מערכת החינוך היא בעיני פצע פתוח. המאמר הזה חשף עבורי עוד מידע שמחזק את התחושה הזו.

      תודה.

        19/3/08 21:52:

      מקסים.

      תודה שהבאת.. אוליי אנשים יבינו שאמונה וחזון לא טמונים בירוקים בלבד.. 

      פרופיל

      שמוליק מרחב
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין

      הבלוג שהכי מרגש אותי בקפה, תנחשו למה...

      לנהל את עצמנו ולנהל ארגונים

      סביבה ונושאים ירוקים

      שאלה של ניהול: מאמרי ניהול אישי

      לינקים רלוונטיים