רעיונות טובים יש לא מעט ולראשונים יש יתרון חשוב, אבל לפעמים אלה שמיישמים אותו טוב יותר, הם אלה שמצליחים.

מכירים את ה-News Feed של פייסבוק? זהו שירות שמרכז במקום אחד, בפרופיל האישי שלכם, את כל הפעילויות של חבריכם בפייסבוק. כך לא צריך ללכת לפרופילים האישיים שלהם, לאוספי התמונות שלהם ולקבוצות שבהן הם חברים כדי לדעת מה הם עושים. השירות הזה, שהושק בסוף 2006, עשה שירות נהדר לחברים בפייסבוק, וכמובן שגם לפייסבוק עצמה. זה כל כך נוח וכל כך יעיל, עד שזה ממכר.

אבל הבעיה היא שיש לכם חברים הפעילים גם באתרים שיתופיים אחרים, כגון פליקר או טוויטר ואולי גם יש להם בלוג במקום שלישי.

ומה קורה אם אתם רוצים לדעת מה קורה עם חבריכם גם באתרים האחרים האלה? כמובן: עליכם לבקר בהם. באותה צורה, כדי לעקוב אחר מעשיכם, גם חבריכם צריכים ללכת אחריכם לכל האתרים שבהם אתם מנויים.

ה-News Feed של פייסבוק הוא כלי נהדר, אבל הוא ישים רק למי מחבריכם המנויים בפייסבוק. אז למה לא לרכז הכל במקום אחד? או יותר טוב - למה לא להכניס את כל הפעילות הזו, של חבריכם ושלכם, לתוך Feed אחד שתוכלו לקחת לכל מקום שמסוגל להציג Feeds ולצפות בו במרוכז?

זהו היה בדיוק הרעיון של ברט טיילור, ג'ים נוריס פול בוכהייט וסאנג'יב סינג. הארבעה גם קיבלו הכשרה נהדרת למשימה: כולם עבדו בגוגל על פרויקטים מאוד מרכזיים, בהם Google Maps ו-Gmail. בתחילת אוקטובר הם השיקו את האתר שלהם, FriendFeed, בבטא פרטית.

מיד עם ההשקה - וללא ספק בגלל הרקע של המייסדים, האתר זכה לכתבה מפורטת ב-New York Times, וגם אצל כמה בלוגרים מובילים, בהם TechCrunch ו-PaidContent.

FriendFeed לא היה האתר הראשון שנתן פיתרון כזה או אחר לבעיה. לפני FriendFeed היו Spokeo, MyLifeBrand, Fuser ואחרים. אבל מייסדי FriendFeed בחור בדרך יותר ידידותית ופשוטה. מיד עם ההשקה הם זכו לביקורות נלהבות וההערכות היו שישתלטו על השוק. ובאמת, בהמשך, זה פחות או יותר מה שקרה.

מה שעוד קרה הוא שהתחרות התגברה: מתחרים חדשים צצו (כגון Socialthing), ומתחרים חדשים שיפרו את המוצרים שלהם - באמצע דצמבר Spokeo השיקה את גרסה 2.0 שלה.

התגובה המעניינת ביותר היתה של פייסבוק: לפני פחות מחודש היא אפשרה למנוייה להכניס לתוך פייסבוק את הפעילויות שלהם באתרי שיתוף אחרים, כך שעתה ה-News Feed של כל משתמש יכול לכלול גם את העדכונים מהפעילויות במקומו אחרים. משמעות הדבר היא, למשל, שאם משתמש מסוים בפייסבוק העלה תמונה חדשה באוסף התמונות שלו בפליקר, הוא לא יצטרך לעדכן בכך את חבריו באופן יזום מכיוון שהעדכון הזה יצורף אוטומטית ל-News Feed שלו.

אבל לא היה בזה די כדי לעצור, לפחות בשלב הזה, את FriendFeed: יומיים אחרי ההודעה של פייסבוק FriendFeed הודיעה על פתיחת האתר לכל המשתמשים ועל גיוס של 5 מיליון דולר.

FriendFeed לא נשארה אדישה לתחרותה המתגברת: לפני יומיים היא הוסיפה פונקציית חיפוש והשלב הבא, כך אומר הבלוגר רוברט סקובל, יהיה לפתוח את ה-API שלה, מה שיאפשר לגופים חיצוניים להוסיף לה פיתוחים.

ההצלחה של FriendFeed ומתחרותיה - הקיימות והעתידיות - היא עוד שלב בהתפתחות המתמדת של האינטרנט: משירות שמאפשר ביצוע פעולות רבות במקומות שונים - לשירות שמתמקד יותר ויותר במשתמש ובצרכיו השוטפים. אם פעם האינטרנט הציע למשתמשיו את האפשרות לסייר במקומות רבים ובכל אחד מהם למצוא משהו מעניין, עכשיו האינטרנט מציע להם יותר ויותר להביא אליהם את מה שמעניין אותם.

(בעתיד כמובן המגמה הזו תתרחב למכשיר הצמוד ביותר לרבים מתושבי כדור הארץ: הטלפון הסלולרי. סנונית ראשונה: שירות Pulse במוצר oneConnect של יאהו.)

קריאה נוספת:

1. פוסט של אורלי יקואל המשווה בין FriendFeed, Plaxo Pulse, Socialthing ו-Spokeo.

2. רשימה (מתעדכנת) של בלוגרים מובילים שעברו ל-FriendFeed.