חלומות סובלניים
\"כמה סוכר שלא תשימי בקפה הארור הזה, הוא לא ימתק לך\". כך התחיל הקול בראשי את הבוקר שלנו יחד. \"תבחשי חזק ככל שתוכלי יקירה. שפכי את כל צנצנת הסוכר לתוך הכוס הכחולה שלך ועדיין. לא ימתק לך\". מביטה סביב, לראות אם מישהו מלבדי שומע את הקול הארור הזה, כאילו שאני לא יודעת את התשובה...
\"לא ימתק לך\" אמר הקול. ואני האמנתי. עדיף כבר בלי סוכר, לפחות לא תתאכזבי, דיברתי לעצמי, בלי קול.
תמצאי את אושרך בדברים אחרים היום ילדה. תשתי תה.
פוסטים פופולאריים
-
ערמת מחשבות לא מקופלת.
11/7/08 | 3664 צפיות
-
שאריות של החיים
11/8/11 | 2334 צפיות
-
אחד מהבטן
2/11/09 | 1062 צפיות
-
מרוצת הזמן ומשמעות הגעגוע
24/10/12 | 2036 צפיות
-
אחת על אחד. אלוהים ואני. שיחה בלי כפפות.
20/6/08 | 3434 צפיות
-
הפקרות מקודשת
14/3/08 | 2344 צפיות
פוסטים אחרונים
- מרוצת הזמן ומשמעות הגעגוע 24/10/12
- אישה חרסינה 8/2/12
- אומרים שתכף... 24/12/11
- או שזה הזמן למות 21/12/11
- מאוחר מידי 29/9/11
- שאריות של החיים 11/8/11
עד בלי ירח
חָרָך בתריס ישן טפטוף של אור פֶּתָח של תשובה כוס תנחומים מלאה בהֶבֶל אמָּנוּת יפה היא הָאִילוּם אמָּנוּת נקייה וקלה לַמדי לְשוֹנֵךְ לומר 'אֵינִי יוֹדעת' היום עוֹדֵנו מחר איננו יִרְאַת חֵטְא קודמת לחָכֲמָה תקופת תַמּוּז בּפתח לוח השנה הפך דפיו, כמוני תרבות אנשים חַטָּאִים אי אפשר לַבָּר בְּלא תֶּבֶן אי אפשר _____________________________________________________ אפילו לא צומת. יותר כמו נקודה מדויקת. כזו שיכולתי לסמן עליה איקס מאוד מדויק וגדול, כבר עשור אחורה, לפחות. כל הדרכים הובילו בדיוק לשם. פעם אחר פעם. גם הדרך, אם להודות על האמת האילמת, אותה אמת, שנדרש נהר מילים על מנת להגיע אליה, לא דרשה הכוונה מיוחדת. שום מפה, אף שביל מסומן, אפילו לא מכשיר לוויני עם קול של מתכת. יכולתי לבד, בחיי. מזמן. עשור אחורה. לפחות. זה רק הקיץ הזה. אותו קיץ, שמקפיד לפקוד את מעוני, שנה אחר שנה, עשה בי שמות. משהו בתמהיל הריחות שהביא עמו, יחד עם השמיים הצבועים בתכלת הבהיר. אומרים שאי אפשר לשכוח ריח. מעין זיכרון כזה, שתמיד יזרוק אותנו חזרה, בדיוק, אבל בדיוק, לנקודה בה פגשנו בו בראשונה. ככה שיחק בי כל שנה הקיץ. הוא הקפיד להגיע, אני חזרתי לחלום. ככה, בעקביות, מתעלמת מהאיקס הגדול שלי, מה"הגעת אל היעד" שהלוויני צועק, מכל הסימונים בשביל, שהיו ברורים. ברורים מידי, אפילו למאותגרת שבילים כמוני. עד בלי ירח. כל קיץ אותו חלום. עד בלי ירח. סוג של נצח של שניים. תקווה מחודשת שאולי יקרֵה לקְרָאתִי ידו מושטת לשאת, רחבה לתת קשר של קְיָמָא, בר נגיעה ולא בשעת תעתוע, שאינה לא יום ולא לילה דווקא בשעת העומס, כשהכל פקוק, היום מתחיל לרדת, הלילה לעלות, שניים שנפרדו ליום, מתקרבים ללילה. עד בלי ירח, מלמלתי בתחילת כל תמוז. מוכת ירח. הלומת קרב. עלומה. הקיץ, כמו החורף, כּמוךָ, תמיד בא, על מנת ללכת בסוף. כשהוא חוזר, הוא כבר אחר לגמרי. קיץ חדש, הבטחה חדשה, ריחות חדשים. החלום נשאר. גם אני נשארת, מחליפה את הקאסט, מסדרת את השיער, מציירת קצת פנים, שלא יראו שהשנים והעצב נותנים סימנים בַּגופה. לוחות ושברי לוחות מונחים בארון. הקודש נותץ. שברו של החלום נולד עם היחלמו. נעים היה לי ככה. בכל זאת ועל אף. שנים של חסד, בּבורות מִדַעָת. האושר לא טמון רק שם. גם לא הכישלון הגדול. לא אכפת לי מה יגידו. המפץ הגדול התרחש, ככל הנראה, שנים רבות אחורה. את רוב החלקים, אספתי באהבה בעצמי. כמה אחרים, הובאו לי באהבה גדולה לא פחות, על ידי אנשים, שהניחו יד מחבקת, על כתף צרה, לפרקים. מי מהם אהב ללילה, מי מהם, ליותר. חלקים אחרים ודאי יובאו לי, על ידי נוודים חייכנים שיזדמנו לחיי, כי אחרי הכל וגם לפני, אני בסדר, בחיי. ומה על השאר? חלקים אבודים, משחקים בלילה מואר בלי אף ירח. מתנתי לחלום שכמעט וקרה לי. חלקים של אישה. לגמרי אישה. כמעט ושלמה. זו אולי האמירה הכי מפויסת שאמרתי מזה זמן רב. אוטוטו קיץ. החורף כבר כמעט והיה. מחייכת. חיוך שלם, אמיתי וגדול. |
תגובות אחרונות
-
עושה הנפלאות
בתגובה על שאריות של החיים
-
רו"ח עובד חקלאייעוץ וחונכות פיננסית
בתגובה על
-
נובר
בתגובה על מרוצת הזמן ומשמעות הגעגוע
-
בא מן השתיקה
בתגובה על
-
77777777
בתגובה על עכשיו ככה
-
הולמס
בתגובה על כחול.
תגובות (64)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
לא יכולתי לבטא יותר טוב
אביב שמייח
וכוכב
אכן.
פיוס התפייסתי.
תודה.
תגובה קסומה.
תודה שבאת והארת.
צו פיוס
:)
יופי של פוסט
מקסם קסום של קסם.
אהבתי כתיבתך נוגעת ומרגשת.
יפה...
גם התגובה, גם את, לי.
:)
תודה... :)
יפה. גם השיר, גם הפרוזה.
*
תודה קובי.
מחייכת, גדול!
תודה ... לאפור שמקפיד להגיע.
קסום
אניח ראשי
ולו לרגע
עוד לרגע
להיות ילדה של
מישהו
מישהי
אוהבת. חזרה.
תודה על רגע של...
בואי אליי
בואי מתוקה
שימי ראשך על כתפי
מלטפת פנייך
ומסרקת שיערך.
את עוד ילדונת
תינוקת
אוהבת אותך
*
מילים עושות הבדל !
*
אוהבת אותך,
על מה שאתה!
תודה יקרה שלי.
מילים.
רק מילים.
כמוני.
רק אישה.
א-מ-ן.
קיבלתי. ביקורך האיר לי לא פחות.
תודה שבאת איש.
שמחה שהצלחתי לגעת
אולי להעיר
אפילו יהא זה רגש אחד
שנרדם לו ולו לרגע.
תודה דני.
מחבקת.
אוהב אותך,
על מה שכתבת !
והינה היא מכה שנית !
מילים חזקות.
נשיקות
[אשוב מאוחר יום עם כוכב!]
פורים שמח
:)
חג פורים שמח, רציתי לתת לך כוכב, אך נגמר לי, אז ראי כאילו קיבלת כוכב.
ולוואי וכל חלומותייך יתגשמו וכל שתבקשי, לו יהי, לו יהי. מיכאל
מרגשת
מילותייך נוגעות, עמוק בלב צובטות
נפעם, פועם
הקיץ, הלילה, היד האוחזת, היד החובקת
ונאלם
והיעלמות וידיעה ונמשך, אולי
תהיות . .
והגיגייך מעוררים מחשבות עוד מעבר לתחושות . .
איתך ברוך,
מאוזנת מהתחלה.
החיוך ברוך, החיוך.
האמת? גם האישה שלך. אין עליה.
תמסור נשיקות. שתיים. אחת לכל לחי מחייכת.
לא אוהב ת'קיץ
אבל אוהב ת'כתיבה שלך
אז אנחנו מאוזנים?
:-)
תודה לך יקירה.
:)
מאוד אוהבת את הכתיבה שלך
תודה בן,
שמחה שבאת. שאהבת.
יום מקסים. לפחות מקסים.
טל היה שווה ליכנס לקפה בשביל שיר ואחרים כזה נוגע ומדהים ממש עושה נעים אהבתי שהיה לך יום מקסים
לא יודעת למה התוואתה ההיא
יודעת אני
שאצלי המרשם די פשוט
"כל שעה נשיקה
כל שעתיים חיבוק"....
אישה פשוטה. או הכי לא.
רק לא נחה. רק לא.
אוהבת שאתה בא.
תמשיך?
פיסות חיים.
כמונו.
די קסום כל העניין הזה בעיני.
נשבעת.
תודה על המילים שהשארת לי.
תודה.
רוניתי,
תודה שבאת.
שמחה תמיד להגיע אלייך.
הרווח, היה הדדי.
מחבקת. חזק. :)
בכתב תן לי את זה,
בכתב.
אישה של מילים, זוכר?
עכשיו בקשה אישית. צריכה שתתקרב שנייה.
בוא רגע, נו...
יותר קרוב, לא נושכת
נו... עוד קצת. כן כן.. עם כל הציניות וזה.
עכשיו, תביא חיבוק, כן. ככה גדול, עם כל הכח והגודל.
חיבוק כזה שעושה קצת קשה לנשום, אבל לאחריו, הכי קל לנשום בעולם.
תמעך אותי. חזקחזקחזק. בדיוק ככה.
אתה הגבר, אני האישה, בייסיק. כמו בג'ונגל.
נצמד לבסיס. ככה אוהבת. אל תשחרר. תחבק נו.
לפחות ארבע חמש שניות. לא חיבוק של נימוס וללכת.
חיבוק של מי שבא להישאר, ליותר מרגע. לפחות לחמש.
יותר חזק. עוד קצת.
עכשיו אתה יכול לשחרר.
אבל לאט. לא בבת אחת, לא לנטוש, להיפרד.
זה חיבוק.
של פעם. לא הדברים הרכרוכיים שהולכים פה היום.
מזמן רציתי לתת לך כזה.
תודה.
מילים עם כוח.
מחמאה ענקים איש.
ע נ ק י ת.
תודה.
טל
שתאהבי את המילים.
כל מה שרציתי.
תודה לך. גדולה.
וככה, בלי משים
באות להן מילותייך, בשקט בשקט
עוצמתיות, מכילות, נפעמות
באות להן ככה בי
מקבלות
מחבקות
מבינות
תודה לך ששמחת בי
לא מובן מאליו הוא
כל כך לא.
ואם הטעם טוב,
ותהייה לו בצד
ולו קטנה
אני את שלי עשיתי.
תודה על מילים
וירוק מנצנץ
ובכלל שבאת, לבקר ולהיות.
תודה ביותר.
תודה רחל.
וואו. :)
תמונת מצב,
הצפייה לאחור,
והשלמה שמחה.
כיף לקרוא.
זו אני.
שמחה שאהבת.
תודה על מחמאה גדולה. כמה כיף לפתוח כך את הבוקר.
את כותבת נפלא, כל כך שמחה שמצאת אותי אז עם הספאם שלך!!!
שמצאתי אותך!
זקני הקפה אומרים
שקיץ כזה עוד לא היה....
כוכב לכת.
ללא מילים מפוצצות ,
מבלי לחדור ולנסות ,
אהבתי את המילים ענוגות... מענגות... נוגעות .
אף מילה שאכתוב כאן לא תשווה לעוצמת מילותיך
אף משפט שאחשוב עליו כעת לא יכיל את הכאב והאהבה
נותר לי לעצום עיניים נפעמות
לקבל
לחבק
ולהבין
תודה לך, על מה שאת
גלי
כארי בסוגר אעולל ואתהולל
אחוש את הנחישות והרצון יהום
מביט נחושה וכל העולם לרגליי
כל יופיו של עולם ונשותיו
אך זהו רגע קט ולאחריו תהום הנשייה
לא חושך ולא תאורה ,,מדמנה אחת גדולה
כרמש נראיתי וכחגב הנע בין משעולי הקש והגבבה
כחלוף היום כך חלפו רגשותיי וטילטולי הנפש
ההוזים בבעתה בנפתולי תהייתי
הלזאת התאוותה זו שנחה בי?
מעלה התפעלות באמירה המופשטת כביכול- אבל משאירה טעם טוב של עוד ותהייה.
*
כתיבה מפעימה!
נהדר!
אהבתי וכיכבתי
סתם לחרטט לך מה שמצאתי בזה , אין טעם
זאת את , זה גופך ובשרך
פשוט......................אהבתי
אל תתני לנו לנוח ממך
שי
אביב מרחיב,
מכין הלב לקראת עוד קיץ
תמיד מגיע
תמיד הולך
חייכת אלי,
את חיוכי חזרה.
תישאר עד הבוקר?
לא קוסמת.
רק אני.
אפילו לא פשוטה.
תודה מחייכת :)
אוטוטו קיץ. החורף כבר כמעט והיה.
מחייכת.
חיוך שלם, אמיתי וגדול.
אוטוטו קיץ
בינתיים אביב בפתח
התחדשות
תחילת החום
מרחיב לבבות
יוצר פריחה בטרם יובש
וכריטואל
תמיד מגיע
תמיד הולך.
וכמוך,
גם אני מחייך...
את קוסמת
חג פורים שמח
תודה גדולה וחייכנית,
לתגובה שיצאה הישר מהלב.
תמיד עובר בי סוג של חיוך, בטרם אני מגיבה אליך.
קדושת מילים שכזו. קנאת סופרים אולי. אתה הסופר, אני הקנאה.
שבילי ברורים. גם אלו שחלמתי.
ההפרדה בין מציאות לחלום, כמו בין קודש לחול,
קצת מטשטשת לעתים.
זה כל הקסם לא?
תודה פנקסון.
אני, שלא לצערי, איני מהסוג הנפוץ.
לטוב ולרע.
אבל אני... מהטובים פנקסון. מהטובים.
אמצע של איזה לילה
תחושה שמשהו חדש יכול לקרות
שעות קסומות
תודה על קסם של תגובה.
מקסים,מקסים, מקסים
ככה באמצע הלילה....
זה קסום