| מְרַצֶּדֶת דְּמוּתְךָ בֵּין קַוִּי חֶשְׁכַת הַלַּיִל. לֻטַּפְתָּ פָּנַי אַהֲבָה. רוּחַ שְׂפָתַיִךְ בִּי מְנַגֶּנֶת שִׁיר עֶרֶשׂ מִתְגַּעְגֵּעַ, לִצְלִילֵי נְשִׁיקָתְךָ בַּתּוֹלֶה. פַּרְגּוֹד שֶׁל קֵרְבָה חוֹסֶה עָלַי רַכּוּתוֹ, מַשִּׁיל נָשַׁמְתִּי לַלֵּילוֹת שֶׁל אַהֲבָה. |