חוזה השכירות הראשון שלי נחתם ביום 19.3.2004. לרגל חגיגות 4 שנים לחיי החדשים- אני מעתיק (עם שינויים קלילים בלבד) את פוסט הבתולים שלי שמעלה אבק כבר 48 חודש בבלוג שלי בתפוז:

הדלקתי את המאוורר ונכנסתי למיטה החדשה שלי. עצמתי את עייני. מצפה לשינה שתשתלט עלי. זה לא קרה על אף העייפות. מאוד הייתי עייף. גופי כאב. כל היום ארגנתי, סחבתי, הרמתי, ניקיתי, סדרתי ושוב סחבתי- עברתי דירה. רק שלשום החלטתי סופית. רק אתמול מצאתי את הדירה, התלבטתי, התמקחתי, חתמתי ושילמתי.

לא ממש דירה. חדר וחצי בקומה השלישית, בחזית בניין מגורים אפור ברחוב הראשי של רמת גן, מעל המכבסה- מול הסביח. חמש דקות מביתי האמיתי ברחוב היוקרתי והשקט בגבעתים, בייתי האמיתי עליו אני עדיין משלם משכנתא שמנה בתשלום חודשי. בייתי האמיתי בו גרים ילדי. בייתי האמיתי בו ישנה אמם.

התהפכתי במיטה ופתחתי את עייני, מביט בחדר הזר, בריהוט המיושן. צג המחשב שפעל על שולחן הפלסטיק, מתחת לחלון, הקרין אור חלש וחיוור על שידת הבגדים הישנה עליו עמד מכשיר הטלויזיה הקטן שרכשתי לפני שנים רבות באותו היום בו אני ואם ילדי נכנסנו להתגורר ביחד.

בסופו של דבר התיאשתי.  הבנתי שהשינה כבר לא תבוא. הבנתי שאאלץ לדאוג בעצמי להעביר את הזמן עד למחר בבוקר.  אבל איך עושים את זה לעזאזל.  איך גורמים לשעות לעבור ומוודאים תוך כדי שהמחשבות לא יקחו אותי למקומות המסוכנים המכאיבים.

השעה היתה כבר אחת אחרי חצות. חיפשתי את מתג החשמל על הקיר שבראש המיטה. לא מצאתי אותו. הוא לא היה קיים בדירה הזאת. קמתי, ניגשתי לדלת הכניסה והדלקתי את האור.

פרקתי את המזוודה השניה שלקחתי הבוקר מבית הורי. סידרתי את הבגדים בארון. היו לי שני מדפים ריקים לצורך כך. כפי שהייתי מורגל חילקתי את הבגדים לארבע ערמות. ג`ינסים בערמה הימנית, מקופלים אחד מעל השני. לא הקפדתי על קיפול נכון ולא הצמדתי תפר לתפר. חייכתי כשחשבתי מה היא היתה אומרת על כך. בערמה השניה אספתי את כל החולצות הטריקו שאהבתי בשלישית את אלו שלא אהבתי וברביעית את כל בגדי הספורט. גופיות ומכנסי ריצה במעורבב אחד מעל השני. את הטרנינגים עוד לא לקחתי איתי. הם עדיין ממתינים לחורף במדף העליון בחדר השינה שלנו. שלה.

הבטתי שוב בשעון. שלושים דקות חלפו. השעה הייתה אחת ושלושים. עדיין נותרו שלוש שעות שלמות עד שהשעון המעורר יצלצל ויעיר אותי לאימון הבוקר. דחפתי את המזוודה הריקה מתחת למיטה וניגשתי למטבח. לא היה לי קומקום חשמלי, אבל מצאתי סיר ישן ויחסית נקי שכנראה השאיר הדייר הקודם. מילאתי בו מים עד כדי מחצית הגובה והנחתי אותו על הכיריים.  לא היו גפרורים ולכן חזרתי לחדר השינה ומצאתי את חפיסת הסיגריות ואת המצית שהחבאתי בתיק הספורט לפני שבוע באותו יום שהייתי חייב לעשן וקניתי קופסת סיגריות ראשונה מזה שלוש חודשים.

הסיגריה נגמרה מהר מידי. לפני שהצלחתי להנות ממנה כבר החזקתי ביד רק את הפילטר. הקפה היה ישן וטפל. הזמן עמד מלכת.......

[מתוך רכבת ההרים של החיים- גרסת התפוז]