ברוכים הבאים לרשת החברתית TheMarker Café
כדי להגיב לתכנים המופיעים באתר או לפתוח בו עמוד אישי, נבקש ממך לעבור תהליך הרשמה קצר.
ההצטרפות לאתר תחבר אותך לעשרות אלפי חברים שגולשים בו מדי יום. לאחר תהליך הרשמה קצר, ניתן להזמין לאתר חברים שלך ולפגוש אנשים חדשים מכל הארץ, בכל הגילאים ומכל תחומי העיסוק.
אנחנו מזמינים אותך להקים דף אישי ברשת האינטרנט. בדף זה ניתן לספר על עצמך, לכתוב בלוג (יומן רשת) ולהוסיף תמונות וסרטי וידאו. זו הדרך לבטא את עצמך, לקדם רעיונות עסקיים או חברתי
אין תשובה. ראינו אותו זרוק בהלסינקי פינת ארלוזורוב בחזרה מהקניות של צהרי שישי. עצרנו בצד וירדנו לראות מה קורה. האמא והבת שעצרו גם ניסו לדובב אותו, וזה לא היה פשוט. הוא הצליח להתיישב, ואחרי בקבוק מים, גם למלמל ברוסית ועברית. השכנה שעצרה עזרה לנו להבין שהוא מכרמיאל, ושחברה שלו זרקה אותו מהבית לפני ארבעה ימים. מאז הוא ברחוב. הוא הסריח מוודקה בצורה שהבהירה לנו שקגלביץ' עשו קופה יפה השבוע. מאוד יפה. הבחור מהקיוסק ממול אמר שמד"א והמשטרה היו כבר, אבל השאירו אותו לשכב שם. עם הפנים על המדרכה והלשון בחוץ. התקשרנו ל- 106- המוקד של עיריית תל אביב. הם אמרו שהם לא מטפלים בזה, אבל שהם יעבירו את זה לרווחה וישלחו מישהו תוך שלוש ארבע שעות. שיהיה. השארנו לו מים ומשהו לכרסם ועלינו הביתה עם הקניות. ירדתי בשש וחצי בדרך לארוחת שישי אצל דודה שלי. עברתי עם האוטו והוא עדיין ישב על הספסל. עצרתי וניגשתי. הצלחתי לחלץ את השם של אמא שלו בכרמיאל – אבל הוא לא רצה שאתקשר. העובדת הסוציאלית שלו ביפת 34. הוא לא זוכר איך קוראים לה. הוא גם לא זוכר איפה הדירה של חברה שלו. קו 18 עוצר שם, אבל הוא לא זוכר את שם הרחוב. גם אתם לא הייתם זוכרים עם כמות אלכוהול בדם שמספיקה למבשלות של גינס לשנתיים. יש לו אח בארץ, אח בקנדה ואבא בקירגיסטן. ואין לו לאן ללכת. נכנסתי לאוטו ונסעתי. עליתי לאמא שלי על הדרך. חשבנו למי אפשר להתקשר. חיפשתי איזה הוסטל באינטרנט שאפשר להקפיץ אותו אליו. אני יודע לחפש באינטרנט. אם נהיה צנועים – אני שפיץ על בכל מה שקשור להבנה של איך עובדים עם מנועי חיפוש. ותסלחו לי על הצניעות. לקח לי יותר מ-20 דקות למצוא טלפון. גגון בתל אביב. ביפו. 03-6824479 אין תשובה. אין. המשכתי לחפש ומצאתי שני טלפונים של האחראיות על דרי רחוב (איזה שם נעים... ממש מתגלגל על הלשון... דרי רחוב). חייגתי. אין תשובה. גם לא בנייד. כלומר ענו לי – אבל זה כבר לא הטלפון של תמר לפחות חצי שנה. ולא, לזאת שענתה אין מושג מה המספר החדש. הגעתי למישהו שאחראית על דרי רחוב בירושלים. היא צעקה עלי שזו חדירה לפרטיות, ושאני חצוף, ומה אני חושב לעצמי. הסברתי לה שהטלפון מהאתר הרשמי של משרד הרווחה. ממשלת ישראל. נרגענו והיא ניסתה לחשוב איתי, אבל טענה שאין מושג למי פונים בתל אביב. היא ירושלמית. מה היא כבר יודעת. חייגתי שוב לגגון. אין תשובה. עליתי לארוחת ערב. וחייגתי עוד כמה פעמים. אין תשובה. מצאתי את מוקד החירום של הרווחה. 118 אם תהיתם. היו נחמדים, אבל הם לא מטפלים במקרים כאלה. וגגון עובדים רק ב- א' עד ה' בשעות היום. כמו כל מרכזי הרווחה. והיום יום שישי. אין מה לעשות. לא מומלץ להיות חסר בית בסופי שבוע. אם כבר אז ראשון בצהריים. נתנה לי טלפון של הוסטל ברעננה, אם אני מוכן לקחת אותו לשם. מוכן. בטח מוכן. אין תשובה. מצאתי את עכבר העיר. היה עוד טלפון של גגון. פלאפון. 050-6879708. אין תשובה. שלחתי sms שיחזרו אלי. חייגתי שוב. אין תשובה. עליתי לאמא שלי והתיישבתי על האינטרנט. אין בכל אזור המרכז כתובת או טלפון פעילים. תפסתי גם את אמא שלו. 144, כמה ניסיונות בכרמיאל ובינגו. סבתא שלי דיברה איתה - כי היא מבינה רק רוסית. הם לא בקשר. היא יודעת שהוא חי עם חברה בתל אביב ולא מעניין אותה מה איתו. היא לא רוצה להגיד איפה הם גרים, וממילא אם הוא יגיע היא לא תפתח לו את הדלת. בסוף ענו לי בגגון ואמרו לי להביא אותו ליפו. רחוב אליזבט גרדנר 6. לקחתי בקבוק מים וסדין לזרוק על המושב ונכנסתי לאוטו. הערתי אותו. הוא לא רצה לבוא. דיברנו חצי שעה, והוא סיפר לי שהוא מכיר את גגון אבל שונא את אם הבית. וחברה שלו משוגעת ותרביץ לו אם הוא יחזור ככה הביתה. והוא כבר היה 4 פעמים באבו כביר ויש לו שנתיים על תנאי. והוא מפחד ולא רוצה להסתבך שוב. והוא יודע שיש מקלחת בגגון. אבל יש גם בכרמל, תמורת שני שקל. והוא גם יכול להתגלח שם. ויש את המנזר של הנוצרים בחיפה, אבל שם צריך להיכנס ל- 9 חודשים. יש שם מקלחת ואוכל ובגדים אבל אסור לצאת 9 חודשים החוצה. והוא לא רוצה. כי גם אסור לעשן. ויש גם את הנוצרים ביפו. רק שלושה חודשים. אבל אסור וודקה. והוא יישן כמה ימים על הספסל, ויתאושש. והוא יכול לעבוד. הוא כבר עבד בתור שומר. או מנקה. וכשהוא ירגיש יותר טוב הוא יחזור לחברה שלו אבל עכשיו הוא מפחד. למרות שהיתה לו תקופה טובה איתה כבר כמה חודשים. הצעתי שוב שניסע לגגון, ואם הוא לא ירצה אני אחזיר אותו. אבל אם הבית מכריחה אותו לקום בבוקר ולנקות והוא לא מוכן שהיא תתנהג אליו כאילו היא אלוהים. הוא לא עובד אצלה. הוא רוצה על הספסל. נסעתי הביתה. הכנתי לו שלושה סנדביצ'ים. וגם מלפפון ובננה. ושני סווטשרטים ישנים מהצבא. ושמיכה ותיק כחול כזה. של נייק. ונכנסתי שוב לאוטו. הוא לא היה שם. אין. לא שם. חיפשתי בארלוזורוב, ובגינה ומאחורי הנרייטה. אין. לא שם. עברתי גם בגינה ליד הבית ונאדה. ויש לי שלושה סנדביצ'ים. אחד עם נקניק מאיטליה שאמא שלי הביאה. טעים. אם מישהו רעב. וחזרתי הביתה. ואין תשובה. לי אין תשובה בכל אופן. אבל אני רק בן 27. אולי יום אחד עוד תהיה. ואולי לא. לא יודע. כוסאומו על הכל. לא יודע. אבל אם יש תשובה, אני אמצא אותה. והסנדביצ'ים במקרר.והשמיכה בתיק. אולי עוד ניפגש. והמחשבות רצות. מחפש תשובה. לילה טוב. עידו ולא. זה לא בשביל הכוכבים. בחיי. זה אולי בשביל החומר למחשבה. אני חושב שפוסט הקודם שלי היה יותר חשוב. היתה בו אמירה. פה יש חוויה. רק שלפעמים חוויה אחת שווה אלף מילים. מחפש תשובה. אבל מאמין שאולי יש. באמת. לילה טוב, והפעם ברצינות. מקווה שתמשיכו לבקר.
עידו |
amazing grace
בתגובה על המסיבה של אבא
e_lan
בתגובה על תל-אביב-לודז'-ניירובי. קו אווירי.
המנוי אינו זמין כעת
בתגובה על עשרים ושמונה. סיכומון קצרצר.
ירון חקלאי
בתגובה על מסיבתיומולדת!!
Innovative Software Development
| Cafe:
ראשי |
העמוד שלי | אנשים |
קהילות |
בלוגים |
תמונות |
וידאו |
אודיו |
קהילת תמיכה |
||
| מדורים:
העמוד הראשון |
הייטק |
שוק ההון |
וול סטריט |
smartphone |
קריירה |
פרסום ומדיה |
צרכנות |
נדל"ן |
משפט |
רכב |
עסקים קטנים |
||
 | ||
| שימושים: התראות RSS | כל הפרשנויות | כל כותרות היום | תנאי שימוש באתר | כתבו אלינו | ||
| עכבר העיר:
מדריך עכבר העיר |
סרטים |
מסעדות |
הופעות |
ילדים |
הצגות |
ברים |
מדריך עכבר העיר – בידור , תרבות , סרטים , קולנוע |
||
| הארץ:
חדשות |
תחזית |
גלריה |
חדשות חוץ |
ביקורות קולנוע |
ביקורת מסעדות |
ספורט |
ספרים
|
תגובות (16)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
גם אם לא הצלחת לעזור לבחור הזה ספציפית, אז לפחות ניסית ממש חזק, ולפעמים זה לא פחות חשוב. הלוואי שכולם (כולל אותי) היו משקיעים כמוך.
אתה איש טוב.
גם הפוסט על הכיפאק.
לא הכל בשליטתנו.
רק אנחנו מסתבר.
וגם זה לא תמיד. תשאל אותו...
יפה!!!
ולא רק הנסיון שלך לעזור לו, אלא גם הפצת המסר.
אולי זה יגרום לכמה אנשים לפתוח ת'עיניים ולראות מה קורה סביבם. אולי אפילו לעזור לנזקקים.
המשך כך.
שרון: הנה פוסט שבו ....
תמיר: שבו ....?
שרון: שבו אין מה להצחיק ...
תמיר: ואין מה להגניב ...
שרון: ואין מה להשתטות ..
תמיר: ואין מה לה ...
שרון: טוב - תסתום!
שרון: הנה פוסט של בן אדם ש ...
שאפשר רק להצדיע לו ... ולהגיד לעולם (ולאמא שלו) - תודה שהוא קיים.
עיישה: וואף :)
<עידו - אל תשתנה לעולם!>
היי עידו
כותב מרשים ויותר מכך, הנכונות שלך לעזור הינה מרשימה אבל נאיבי במקצת לכתוב כאן, כך לדעתי. הרי אתה נכון כ"כ לעזור ולקדם עניינים ולכן ברור שהדברים צריכים להתפרסם במקום אחר כמו למשל........במקום הטור של מישו מפורסם מאוד במוסף של 7 ימים....
אגב, יישר כוח
אני חייב להגיד שכל פעם אתה מפתיע אותי מחדש
אם לשאר העולם היה איכפת עשירית ממה שאכפת לך מהסביבה היינו עולם טוב יותר
אתה פשוט בן אדם מדהים
(וזה נדיר להוציא ממני תגובה לא צינית)
נראה לפעמים שהכול חרא בלבן, שכחנו מה חשוב. וכנראה שעור עבה הוא ההגנה של העולם הבריא נגד זה החולה.
....
... תודה...
ורק כי עכשיו ראיתי והיה קשה להתאפק ...
http://news.walla.co.il/?w=//1102400
אסור לנו.
אסור לנו.
פשוט אסור לנו.
אף פעם.
דמיינו את עצמכם במקומו ותבינו למה. ויש קשר.
אסור.
עידו
ומה קפקא היה אומר...
הוא שאמרתי.
אין לי ממש תשובה.
בינתיים.
אבל עובדים על זה...
ומי יודע - אולי עוד יצא טוב...
עידו
סיפור קפקאי שכולנו יכוליםלצערנו הרב להתקל בו באינספור הזדמנויות.
כפי שכבר נכתב בתגובה אחרת לפוסט - הצער האמיתי הוא על כך שרובינו לרוב אטומים לסיפורים שכאלה, ולא מתאמצים כל כך הרבה על מנת באמת לפתור אותם.
עידו.
נראה לי קצת פספסתי את מה שרציתי להעביר..
אני לא מצפה להציל את העולם כולו. לפחות לא בצעד ראשון..
ועדיף פעילות אפקטיבית בתחום אחד מאשר רק לשבת על הגדר.
גם לדבר על זה ..:)
פוסט כזה היה מוצא את מקומו באותה קהילה חברתית. ואולי מישהו אחר היה מרים את הכפפ ואומר, "רגע, אני מכיר איפה אפר..".. וכו'.
אולי היית חוסך 20 דקות של חיפוש..
אין ספק. עשייה היא עשייה.
סתם זו היתה מחשבה חולפה רגעית, שיש כאלו שנדחקים כל כך לשוליים ואף אחד כבר לא רואה אותם. הם שקופים.
לא יודעת אם הייתי מרגישה בנוח לעשות מה שעשיתם. שזה נפלא ומדהים בעיני.
לפנות אליו, לברר את מצבו, וכו'.
יש איזה הומלס ליד הבית שלי. יש שניים. פעם הם סיפרו אחד את השני עם מספריים ומכונה וכל הראש התגלה עם פצעים של הזנחה. מצטערת על החוסר בפוליטקלי קורקט, אבל התלוו גם רגשות לא נעמים לאותה סיטואציה. שערותיהם נערמות על הספסל ולך תדע לאן זה יעוף וזה כל כך קרוב אלי. או בוקר אחר למצוא אותם זרוקים עם הוודקה המתגלגלת ובקבוק הבירה שנשאר עדות אילמת למה שהיה כאן קודם. לא עצרתי אז לברר. לא יודעת אם אעצור מחר..
יש לי עוד מה ללמוד.. :-)
היי מו,
צודקת. ואגב אני האחרון בעולם שחושב ש- UGG היא פתרון לכל מכאובי תבל. רחוק מזה.
היא טיפה קטנה בים, אבל טיפה עם סיכוי למעגלים שיתרחבו עם הזמן.
ואת יודעת מה?
אולי, למשל, מישהו יקים מרכז נוסף שמטפל בנושא. או יעזור לגגון שכבר יודעים איך ומה צריך.
נגיד רשת ארצית של בתי מלון תיקח חסות - כי זה פרויקט שאומר שיש לך איפה לגור ואתה קם כמו חדש. ויהיה שם מוקד טלפוני זמין 24 שעות, שלפחות יסייע להבין האם מי שפגשת חי הרבה זמן ברחוב, או שמא עבר לשם השבוע ואז אולי הסיכוי להציל יותר גדול.
ותהיה גם מסגרת שיקום כלשהי. ממש פרויקט שיווק חברתי עם אג'נדה.
אולי.
אגב, ברור שזה ממש לא פתרון מלא לבעיה. לא מתווכח על זה. זאת מקסימום התחלונת.
אולי יוזמה כזאת תקום דרך חיבור באינטרנט של יזמים ומנהלים מתחום המלונאות או הרווחה או השיווק.
מי יודע.
לא יודע.
כבר אמרתי.
יודע שלא הכל אפשרי.
רוצה להמשיך להאמין שכן.
עידו
מה שעצוב עידו, שלאנשים כאלו גם UGG לא יעזור..
הוא לא יכנס לאיזו קהילה חברתית ויחפש איפב הוא יכול לקבל מקלחת חמה, או בגד ללבוש.
איך אמרת- כוסאמו הכל?.. נראה לי לפעמים מילה אחת מסכמת הכל יותר מפוסט שלם.
:-(