רגע רגע זה הנאום של הבלן (איש הפעמון) שכתב קרול
הבלן זכה בשבחים עד בלי די - כה גמיש הוא, רב-חן ועניו! וכזאת רצינות! הוא חכם, בודאי זה תכף ניכר מפניו! הוא מפה של הים בפניהם שָטַח בלי שום יבשה בקצותיה: והצוות כולו עלז, כשנוכח כמה קל להבין צפונותיה. "מה החפץ בקוטב או קו-המשווה, קווי-אורך, חוגים ותחומים שמֶרְקָטוֹר המציא?" כך קראו זה אל זה - אלה סתם סימנים מוסכמים! מפות אחרות הן צוּרוֹת צְרוּרוֹת שוניות ואיים מלוא שטחן! אך תודות לקברניט - לנו יש את עילית חכמת הניווט: דף לבן"! זה היה מהולל ומקסים, אבל חיש נודע -הקברניט המושלם מלבד לצלצל בענבל, לא שמע על שום שיטה לשייט בים. הוא היה קצת כעוס, אך חילק בלי היסוס הוראות מביכות עד בלי די. כשקרא: "הגה שמאלה! שמור על הקוּרְס"! מה אמור לעשות ההגאי? לעתים מוט-ההגה הסתבך בתרנים הבלן, מהורהר-ארשת,ציין - זה נפוץ: באקלים משווני הספינה, איך לומר, "מתכרנשת". אך עיקר הצרה התגלעה בהכרח כשאמר, מצוברח ומאוכזב שציפה, לפחות, עם רוחות ממזרח, לא לשוט לכיוון מערב! אך בתום התלאות הם הגיעו לחוף עמוסי מזוודות ותיקים: והצוות היה די אומלל מהנוף שכלל רק נִקְרוֹת וצוקים. הבלן, שהבחין במורל ששקע סיפר, בקול בַּרִיטוֹ ןבדיחות ששמר לתקופת מצוקה אך הצוות המשיך לרטון. הוא חילק להם גרוג בנדיבות, מלוא הכף וביקש שישבו למולו אז הודו שנראה נאדר ונשגב, כשעמד ונשא משלו: "ידידים, רומאים, בני ארצי - האזינו"! (כמוהם, חובב ציטוטים היה: הם הריעו "הידד!" ולחייו כוס שתו כשחילק לכולם עוד מנה.) "הפלגנו חודשים, הפלגנו שבועות (ארבעה באחד, בערך) ועד כה, ידידי, לא ראינו שום אות או סימן לכרנש בדרך. הפלגנו שבועות, הפלגנו ימים (שבעה לאחד, בממוצע) אך כרנש, שאליו לבותינו הומים - לא קצה חוטם ולא נוצה! שמעו, אנשי: ברצוני בו לתת חמישה סימנים מובהקים על פיהם תזהו בכל שתפנו את הכרנש המקורי, החוקי. אציגם כסדרם: הטעם, כידוע הוא קלוש וחלול, אך פַּריך; עם ניחוח עדין של אורות-תעתוע, כמו מכנס שקצת צר בַּיָרֵךְ. הרגלו לאחר בשינה, הן תודו, מופרז בהחלט. די לומר שאת פת-הערבית בין ערביים סועד הוא: צהריים, ביום המחר. הסימן השלישי: תפישתו קצת איטית ואם תספרו לו בדיחה, יאנח, כנתון במצוקה אמיתית, וחידוד ימלאו מבוכה. רביעית, הוא חובב תאי-מלתחה ונושאם על גבו בלי הפסק. זה מוסיף - הוא טוען - ליפי הזריחה - טענה בה ניתן לפקפק. חמישית: שאפתנות. ונפנה בהמשך את שני הסוגים לפרט: ולהבדיל בין הזן המנוּצֶה, שנוֹשֵךְ והזן המשֹוּפָּם, ששורט. כי על אף שבדרך כלל אין הוא מזיק, חובתי להיות גלוי-לב :בחלקם הם בּוגַ'מים - " וכאן הוא הפסיקכי פתאום הבשלן התעלף *כרנש זה סנארק שזה כריש נחש. |