ברוכים הבאים לרשת החברתית TheMarker Café
כדי להגיב לתכנים המופיעים באתר או לפתוח בו עמוד אישי, נבקש ממך לעבור תהליך הרשמה קצר.
ההצטרפות לאתר תחבר אותך לעשרות אלפי חברים שגולשים בו מדי יום. לאחר תהליך הרשמה קצר, ניתן להזמין לאתר חברים שלך ולפגוש אנשים חדשים מכל הארץ, בכל הגילאים ומכל תחומי העיסוק.
אנחנו מזמינים אותך להקים דף אישי ברשת האינטרנט. בדף זה ניתן לספר על עצמך, לכתוב בלוג (יומן רשת) ולהוסיף תמונות וסרטי וידאו. זו הדרך לבטא את עצמך, לקדם רעיונות עסקיים או חברתי
אני אשה עובדת ואין בי חרטות נשים אוהבות להתלונן לפעמים. על כל מיני דברים. שכר של נשים זה דבר שכולם אוהבים לדבר עליו כל הזמן. אבל לפעמים נראה לי שאנחנו מבקשות את זה לעצמנו... יש לי שלושה ילדים ואני עובדת במשרה מלאה. חזרתי מחופשת לידה אחרי בדיוק 12 שבועות וגם לפני שהסתיימה לא ממש נעלמתי ממקום העבודה. הייתי בעניינים. אני עובדת משרה מלאה, מה שאומר שאני מגיעה הביתה בין שש לשמונה בערב, אני טסה לחו"ל לפחות פעם בחודש ונעדרת מהבית כשבוע אחד בחודש. אני רואה אתכן עכשיו, כל המצקצקות בלשונן. זה הזמן להפסיק. כן, יש לי חיים מלאים, גם מעבר לשעות העבודה. אני בטוחה שהם מגוונים ומעניינים לפחות כמו שיש לכן. אני קוראת הרבה ספרים, יוצרת בעיסת נייר, פסיפס, ויטראז', חימר פולימרי ועוד, מגדלת שלושה ילדים (ובעל) וגם עובדת מהבית.
התגובות של נשים מתחלקות לכמה סוגים: המפרגנות – אלה שנדהמות מזה שאפשר לעשות כל כך הרבה דברים ולהספיק. להן אני אומרת: למדתי שככל שיש יותר זמן פנוי ככה מספיקים פחות, מן כלל של האנושות. תנסו את זה, זה עובד בשביל כל אחת (ואחד). המבקרות – מה? אז מי שומר על הילדים כשאת בחו"ל? ומי מגדל את הילדים שלך? ולהן אני אומרת, אל תשפוט אדם עד שתגיע למקומו (אני מתה על הרווקות שמבקרות אותי ומנסות להסביר לי שהילדים שלי זקוקים לי ועלי לטפל בהם, זה ממש מרגש אותי עד דמעות...). אז למי שלא יודעת – כדי להביא ילדים לעולם, ברוב המקרים, צריך שני פרטנרים – שניהם כשירים בהחלט לטפל בילדים. חלוקה בין בני הזוג לא מפחיתה מהאהבה של האמא. שלא לדבר על זה, שהערכה של ילדים לאמא שלהם לא גודלת כשהאמא לא עובדת, לדעתי בדיוק להפך. המרחמות – אוי, מסכנה, היא לא בבית. כל היום בחוץ, לא נהנית מהחיים. אז זהו שאין לכן מושג על מה אתן מדברות. אני אוהבת את מה שאני עושה ועושה רק מה שאני אוהבת – אני נהנית בכל רגע מהעבודה שלי ומהתחביבים שלי. אין לי צורך במבטים מרחמים. כנים וצדקניים ככל שינסו להיות. המתטמתיקאיות – בכלל משתלם ללכת לעבוד? הרי כמעט כל המשכורות הולכת למטפלות (חשבון פשוט יגלה לכם ששני ילדים מתחת לגיל ארבע, אומר הוצאה ממוצעת של 8,000 בחודש על מטפלות, גנים פרטיים ומה שקשור בזה). לכן אני רוצה להזכיר: הכסף הזה יוצא מהחשבון המשותף של התא המשפחתי. לא מהמשכורת שלי. לא מהמשכורת שלכן. המבינות – כאלה שמקבלות את העניין בשוויון נפש. בכן אני גאה. אין זה אומר שכל הנשים האלה הן בהכרח נוהגות כמוני עם הזמן שלהן והילדים שלהן. אבל הן מקבלות כל החלטה כסבירה כל עוד היא סבירה לי. זה הסוג שאני אוהבת. לי אין ביקורת על אף החלטה של אשה בנוגע לעבודה וילדים. יש לי חברות שבחרו להפסיק לעבוד ואחרות שהורידו הילוך, אחרות חזרו לעבוד רק אחרי שנה ואחרות כמוני. כל החלטה היא סבירה בעיני ובתנאי שמי שמקבלת אותה מרגישה מאושרת עם ההחלטה. אני תוהה מה המניעים של נשים שבוחרות לבקר, להטיף מוסר ולהצטדק .אבל אני יודעת שזו בדיוק ההתנהגות שמעודדת מקומות עבודה לתת שכר פחות גבוה לנשים, לקדם יותר גברים ולהעדיף להעסיק גברים על פני נשים. הרי אתן אומרות בעצמכן, מקומכן בבית עם הילדים ובמטבח. אז למה לעזאזל יצאתן משם???
|
alon_gur
בתגובה על בנפול אויבך תשמח
שחר חכמון
בתגובה על יוסי
טליאור
בתגובה על אני זמינה לצ'ט (אבל אל תגלו לבעלי)
eran.shchori
בתגובה על ביום שישי אחד, נגמר העולם
מים רבים
בתגובה על חימר פולימרי (פימו)
inbargi
בתגובה על אחי האהוב סמ"ר יוסי עטיה ז"ל
Innovative Software Development
| Cafe:
ראשי |
העמוד שלי | אנשים |
קהילות |
בלוגים |
תמונות |
וידאו |
אודיו |
קהילת תמיכה |
||
| מדורים:
העמוד הראשון |
הייטק |
שוק ההון |
וול סטריט |
smartphone |
קריירה |
פרסום ומדיה |
צרכנות |
נדל"ן |
משפט |
רכב |
עסקים קטנים |
||
 | ||
| שימושים: התראות RSS | כל הפרשנויות | כל כותרות היום | תנאי שימוש באתר | כתבו אלינו | ||
| עכבר העיר:
מדריך עכבר העיר |
סרטים |
מסעדות |
הופעות |
ילדים |
הצגות |
ברים |
מדריך עכבר העיר – בידור , תרבות , סרטים , קולנוע |
||
| הארץ:
חדשות |
בחירות |
מזג אוויר |
גלריה |
חדשות חוץ |
ביקורות סרטים |
סרטים חדשים |
ביקורת מסעדות |
ספורט |
לונדון 2012 |
ספרים
|
תגובות (50)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
זה אולי נשמע מוזר אבל אפילו בפוסט כזה, הצלחתי להתרגש
תודה רבה
חזרתי לקרוא את התגובית שלך (נדמה לי שעטרה אופק קוראת לתגובה על הפוסט - תגובית, אז אני מעתיקה ממנה...)
ולככב.
כי מגיע לך.
בפירגון ענקי,
לבנה
תודה רבה לבנה.
יש באמת תקופות בהם אני מרגישה שאני צריכה להיות יותר בבית ולשמחתי אני יכולה להרשות לעצמי לצאת מוקדם, לקחת חופש, לנוח או סתם לעבוד קצת מהבית. אבל הבחירה שלי לעבוד את השעות האלה, במקום בו אני עובדת ובאופן בו אני עובדת - הוא בחירה שלי על היתרונות והחסרונות שלה. ואין לי חרטות על הבחירה. למרות שאין חרטה לא אומרת שאין מחיר (ואין געגועים לילדים).
שוב המון תודה לך
איזה כיף, נשים כמוני :-)
תודה ליאת
עידית, את משב רוח מרענן בין חברותיי, שכנותיי וכן הלאה..
אני מעריצה את הביטחון במקום שבו את נמצאת.
אורח חיי מאוד דומה לשלך. שלושה ילדים, נסיעות לחו"ל. מגיעה הביתה בין 19-20 בערב.
יחד עם זאת אני אישית בהחלט הייתי שמחה לעבוד בתחום שלי, לצמוח, להצליח ולהרוויח יפה גם מבלי לעבוד כל כך הרבה שעות. לפעמים זה פאקטג' דיל. לפעמים הבחירה היא בטוב ביותר מבין האופציות ולא האידיאל שהיית רוצה לבחור בו.
הייתי מככבת אילו היה אחד במכסה :-)
אהמ, אני לא יודעת, מסביבי אין שום ענין כזה.
אולי זה בגלל שאני (בינתיים)אם אוהבת רק לכלב עם ADD ובת זוגו של גבר שמזכיר לי לפחות פעם בשבוע שאחד המשפטים הראשונים שאמרתי לו בדייט הגורלי שלנו היה: "זה יעבוד בינינו אם אתה תגדל את הילדים ואני אביא את הכסף":).
או אולי בגלל שאני דור שלישי לעצמאים ואינדיבידואליסטים וחונכתי לעשות מה שעושה לי טוב גם אם הוא אחר, לא קונבנציונלי ורצוי יוצא דופן:)
ואולי בגלל שמסביבי בעיקר נשים צעירות, עם קריירה בנסיקה, מפרגנות ועם אג'נדה ברורה לגבי המשך הדרך (בעסקת חבילה של בן זוג, ילד/ים ובעלי חיים) שבינתיים, לא מתלבטות לגבי אופי המקצוע אותו בחרו (תובעני, מחייב ועמוס)
ואולי, פשוט, כי אני לא ככ שמה לב למה שאומרים (גם לא עם ריטלין) אני משתדלת להישאר מרוכזת ומפוקסת בדרך שלי, בה אני מקפידה לוודא, לפחות פעם ביום, שהיא נכונה - לי, להסתכל לעצמי טוב בטוב בלבן של העין ולראות השתקפות של חיוך:)
ולכל מי שמצקצקת לידי ונכנסת לאיזו קטגוריה של חוסר פרגון מסיבות השמורות עמה, אני אומרת: "את לא חייבת להסתכל".
עידיתי - תפתחי קטגוריה נוספת: "נשים כמוני" תראי איזה יופי זה עושה לך לעור הפנים:))
תודה גדולה ממני :-)
איזה כיף לקבל תגובה כזו.
מתנצלת, אני בטח חוזרת על דברים(לא קראתי את כל התגובות)
אני חושבת שהפוסט מדיף ניחוח של שלווה וקבלה.
וכוכב על ההשראה באשר נלך
שלי
ואללה
מודה שאצלי האין זמן הוא תירוץ לא ללכת לחדר כושר. אוי לבושה.
תודה :-)
אסתי, פה אני איתך לגמרי.
עידית
אין לי חברות עקרות בית, אין לי חברות שחיות על חשבון הבעל, אין לי חברות שכל היום מקטרות שלא עשו כלום עם עצמן. יש לי רק כאלה שאני קוראת להן - "מתפרנסות", אלה שיכולות לעמוד בזכות עצמן, אלה שסוחבות לבנים, ובונות ערים, ומזיעות, ויודעות שאם העולם יחרב, הן יקומו מתוך ההריסות ויתחילו לבנות הכל מחדש.
ואת חברה שלי. ואני שמחה.
אני דווקא מאוד אוהבת מעריצים.
מה
למה לא?
טוב, אולי בגלל שאני לא יודעת מה זה דיטים.
גם לא דייטים.
אולי קצת אהבות, אבל זה תמיד בא לי במקרה בלי שהתכוונתי ובדרך כלל גם בניגוד לנסיונות ההדיפה שלי.
אבל מה שכן, תמיד יש לי זמן למכון כושר.
כל אחד והפרוורסיות שלו.
taya - התגובה שלך היא הדבר הכי חשוב לי. לזה ב ד י ו ק התכוונתי. תודה רבה.
תודה רבה לך פלורה ותודה אלון- אתה צודק לחלוטין.
:-)
באופן כללי אני לא בעד הערצות - לכן אין קטגוריה כזאת.
וגם בלי משפחה - לעבוד, לכתוב, לנהל עסק, למצוא זמן לדיטים, ללכת להצגות ולבלות - ממש לא טריאלי בעיני.
לא כל כך פופולרי בקפה להסכים עם הכותבים,
זו הדרך שלך, ואני מבינה ומסכימה איתה .
אני אמנם בחרתי בחירה שונה, אבל בהחלט יתכן כי בסיטואציה אישית אחרת הייתי
נוהגת כמוך.
ומה לגבי קטגוריית המעריצות?
שאותן שכחת ואני רוצה לייצג בנמיכות רוח של מי שלא מצליחה להבין את היכולת המופלאה הזאת בהיותי אשה עובדת ויוצרת (נניח) אך משוללת חובות הבית והילדים ורק בעלת הזכויות של הבית עם הילדים (עליהם לא הייתי צריכה לעבוד או להשקיע) של החבר התורן.
עשרים כוכבים מגיעים לך מבחינתי ולצערי יוכל להיות רק אחד (בעזרת השם ובעיקר בעזרת המערכת)
אחותי, שאפו.
אני רצה לבקש ממך חברות.
בתור מישהי שאורך החיים שלה מאד דומה לשלך, למעט עיסת הנייר (אצלי זה ריקוד), אני מסכימה לכל מילה.
עידית,
ראשית תודה על הפרגון החוזר.
כעת, מאחר שבזמן האחרון אני מוצא את עצמי לא מעט בהלך מחשבה של להזכיר לעצמי שדברים חיוביים הקיימים בחיי האם לא מובנים מאליהם, ארשה לעצמי לגלגל את הלך המחשבה הזה אליך ואל נושא הפוסט. רק בימים האחרונים נפל לי האסימון והבנתי שגם העזר שכנגדך פעיל בקפה. יצא לי לקרוא מספר תגובות שלו לפוסטים שלך(למשל על הפוסט בנושא האהובה הקטנה) ולדעתי, בהקשר שבו עוסק הפוסט שלך היום, חובה להזכיר שהתייחסות כמו שלו רחוקה מלהיות מובנית מאליה ולציין שלפחות אני מצדיע לו על ההתייחסות, כמישהו שעבר תקופה בחיים בה הקשר בת הזוג היה רווי מצבים בהם היא בגרמניה ואני בארץ או היא בארץ ואני באיטליה או היא איפשהו ברחבי המזרח הרחוק ואני בארה"ב. דעי לך, התייחסות כמו שלו ראויה להרשם באותיות גדולות מאוד בצד הדלק החיובי של המאזן של התהליך
בהמון כבוד לשניכם,
אלון
תודה אלון
אני חושבת שלגברים יש הרבה השפעה על ההחלטות של נשים.
זה חשוב לפרגן ולא משנה מה ההחלטה.
תודה עמית
חשבתי כך :-)
היי עידית,
לפחות בפעם האחרונה שבדקתי, לא הייתי אישה.אבל אני בוחר להגיב ולומר שאם את מאושרת מהבחירות שלך והתא המשפחתי שלך מגיב להן בצורה חיובית או תקינה אז של אחד שיש לו משהו שליליל לומר עליהן שפשוט ..... (וכאן ניתן למלא אחד או כמה מבין הרבה פעלים בהרבה רמות שונות של עידון). תמשיכי להיות מאושרת עם חייך ותמשיכי לעשות מה שטוב לך ותמשיכי להיות מרוצה.
בהרבה מאוד הערכה,
אלון
אכן, נראה לי שמצאתי אחד כזה, שהוא טוב בשבילי. רק לא ברור מה הוא מצא בי. יש לי אופי - אלוהים שישמור!
את יודעת שאני תמיד מפרגן לך.
מסכימה שבן זוג תומך שמוכן לקחת חלק במשוואה הזאת הוא באמת תנאי הכרחי לפעמים להצליח לעשות את מה שאנחנו רוצות, כמו שאנחנו רוצות.
תודה לך אלי
איזה כיף :-)
זה כנראה הדדי
כבר מצאתי בפוסטים שלך כמה דברים שלו יכלתי לנסח ככה בבהירות, לא הייתי אומרת אחרת.
ואת צודקת לחלוטין - גם לי אין אפשרות לבחור אחרת. לא כי אין ברירה אחרת, אלא כי מעצן היותי קיבלתי עלי את הברירה הטבעית.
אני רק רוצה לאחל לעצמי לאחר שאחזור לעבודה בעל כמו בעלה של עידית.
אלי המכונה אליהו המדהים!
אתן צודקות
אני נשואה כמעט מאז שאני זוכרת את עצמי (מגיל 23) עוד הרבה לפני שהיתה לי איזושהי קרירה (חוץ מאחוזיניקית שיצאה לפיקוד, אם זה נחשב קרירה...) אבל ראיתי תגובות גם לנשים רווקות באותה הרוח.
מברכת אתכן על הדרך שלכן (כל אחת ושלה :-) ) אני בטוחה שאם מה שאתן עושות טוב לכן - בסופו של דבר זה משתלם.
תודה ליזה - לא יכולתי לנסח טוב יותר את מה שהפריע לי.
ואני באמת לא מחפשת אנשים שיסכימו איתי או יבינו אותי - בדיוק כמו שכתבת - שיקבלו את מי שאני ומה שאני אומרת כמו שהוא ולא ינסו לשנות אותי, לתקן את דרכי, להציע לי עצה או שתיים לחיים טובים יותר ולבקר אותי.
מקבלת בשמחה את הצעתך ואת ברכתך :-)
תודה ורדה, חיבוקים כמו שלך מזכירים לי שאני לא לבד. וזה משמח אותי :-)
תודה יצחק
כבר הולכת לקרא
מסכימה עם כל מילה.
היתה לי חברה כזו כשהייתי קטנות. אמא שלה היתה בבית - כל יום היא ישנה בין שתייםן לארבע והיינו חייבות להיות מאוד בשקט כששיחקנו. אחר כך היא היתה יוצאת עם חברות והולכת לחדר כושר ובערך בשמונה בערב, אבא שלה היה מגיע ומכין ארוחת ערב.
אתה יודע עדי, אין לי ביקורת גם לגבי אלה שלא יכולות ולא משנה מה הסיבה.
הדבר היחידי שמקומם אותי הוא היומרה של אנשים (לצערי, בעיקר נשים) לשפוט אותי.
אני 'חמה' על הנושא הזה עכשיו, כי חזרתי לעבוד וביתי הקטנה בת ארבעה חודשים - ובזמן האחרון התגובות האלה הולכות וגדלות.
ואני תוהה
מי שמכן?
ואתה צודק לגבי חודשי ההריון - שהם רק שלי. אולי בגלל לי אני לא ממש אוהבת להיות בהריון...
עושה זאת. יום יום. שעה שעה.
מתזכרת את עצמי כשכמעט שוחכת..
עידית - את גדולה.
אם עד עכשיו סתם הערכתי/ חיבבתי/ נהניתי מכתיבתך מהיום אני חתומה על התואר מעריצה.
וכמובן אחרי ההשתפכות הזו אין לי שום כוכב בבנק... אבל רשמתי
בנוסף על דברי החוכמה של שרגיל שאני מוכנה לחתום עליהם - אוסיף -
אני אפילו מחמירה. אם הכותרת שלך היא זכות הבחירה אני חשה שאני לא יכולתי לבחור אחרת ואם הייתי עושה כך הייתי נידונה לחיים של תסכול שלא מתאימים לי. כן גם אני בתוך הג'אגלינג המתיש של עבודה, ילדים, בית וגם לנסות לגנוב קצת לעצמי, אבל זו אני לטוב ולרע. אני מכבדת נשים שמחליטות לותר על הקריירה שלהם להיות בבית ולתמוך בקריירה של הבעל. נדמה לי שזו אפילו תופעה שמתרחבת באחרונה ולא מעט ממכרותי וחברותי עשו כן. למרות שלי זה היה לגמרי לא מתאים אני מכבדת אותן ומצפה שיכבדו אותי.
ועוד מילה אחת - יכולתי להיות רגישה לכל מיני הערות בעניין עבודתי וחיי אבל בעניין הזה אוזניי אטומות. לא נותנת לרעשים לחדור. המדד היחיד שלי הוא איך אני מרגישה עם בנותיי ואני מקפידה הקפד היטב להיות מהותית ודומיננטית בחייהן.
מבחינתן זה מה שיש - ככה הן נולדו - זו אימא שלהן. יש בה טוב ויש בה רע. או כמו שאחותי אומרת - אם היתה להן אמא מתוסכלת וממורמרת הן היו מסכנות.
ולמו קושלה אל תספרי את המנגחים. תעשי בדיוק מה שטוב לך ומה שמתאים לך.
את לא מבינה כמה קודם.. אני בכלל רווקה. לא נמצאת באיזו מערכת יחסים. אז התגובות שהולכות עכשון- "עם שעות עבודה כאלו, איך תכירי מישהו?".. ברור. אני צריכה לשבת בבית, להיראות באירועים חברתיים, להשקיע בעצמי ולשווק את עצמי. חלילה לא להתפתח.. :)
ועידית, את יודעת מה אני חושבת. אין לי ילדים אז אני לא מתיימרת.
אבל אם את מאושרת. את מרגישה שאת ממצה את עצמך. יש לך גם זמן לעצמך ולתחביבייך. את כל יום בוחרת מחדש ומאושרת. אז אשרייך (לא שהיית צריכה את האישור שלי..).
קשיים יש לכל אחד בכל בחירה.. אבל איזה כייף זה לגדול עם אמא מאושרת (ובא גם. פשוט כרגע הפוסט הוא על האמא) ומעוררת השראה.
היי עידית,
אני חושבת שהבקורת על אשה קרייריסטית לא מתחילה כשיש לך ילדים, אלא קודם.
אשה, שבאמת מנהלת קריירה, והעבודה חשובה לה זוכה לבקורת נקודה.
מי כמוני יודעת.
אני נהנית בעבודתי. יש לי חברים בעבודה. עניין. התרגשות. הרבה רגשות מעורבים. אתגרים. אני באה לידי ביטוי בעבודה. משפיעה. יוצרת. אני מביאה לידי ביטוי את כל הכישורים שלי שם (כולל ציור, עיצוב, כתיבה, צילום ועוד) גם אם זה לא מה שהוגדר לי בתפקיד, ואני מפתחת כישורים נוספים.
זה משהו שפשוט קשה להרבה אנשים (לא רק לנשים) להזדהות איתו ולהבין.
כל אלו שעושים הפרדה חותכת בין עבודה לחיים אישיים. כל אלו, שהולכים לעבודה רק בשביל הפרנסה, ואת הכסף שהרוויחו משתמשים למימוש בחיים האישיים, הפרטיים, שאחרי העבודה.
כל אלו, איני מבקרת אותם, אך למדתי שכיוון שתפיסת עולמם שונה משלי, קשה להם להבין אותי.
אצלי זה מתערבב. העבודה זה חלק מהחיים שלי, אינטגרלי לגמרי. אני חושבת שהמבקרים הם אלו שאצלם זה לא כך.
עידית, יקירה, את תותחית. ובזוגיות שלכם הצלחתם לייצר צוות (בדיוק כמו שמלמדים אותנו בעבודה) שעובד יחד להשגת המטרה המשותפת!
chapeau !!!
מיכל
חורה לי מאוד המשפט של רחל לגבי רגשות האשם. אם יש דבר שמרגיז אותי הוא הניתוח וההשלכה של מה שהאדם עצמו מרגיש כלפי אנשים אחרים. יש אנשים שלא מסוגלים לקבל את הדברים כפי שהם, כפי שנכתבו, כפשוטם, אלא מוסיפים להם פרשנות, או מוסיפים ניתוח של פסיכולוגיה בגרוש.
רחל פה משליכה את רגשות האשם שלה, שהיא היתה חשה אם היתה במקומך, כלפייך, ולא נותנת את הקרדיט הראוי לזה שאת כותבת את מה שאת מרגישה.
אולי לי קל יותר להבין ולהסכים. אני אם חד-הורית לילדה בת 11 חודשים, שגם עובדת במשרה מלאה בהייטק, גם מבלה כל שעה שאפשר עם הבת שלי, גם בעלת תחביבים מרובים (המון המון חברים, קריאה, אינטרנט, איפור, בישול ועוד), וגם יוצאת לדייטים מדי פעם בערבים, וכמובן עובדת גם במשרה בבית שלי. אז זה אפשרי, קשה - אבל אפשרי.
להיות אישה עובדת זה טיפוס. רוב הסיכויים שאם היית נשארת בבית, דווקא אז היית מרגישה פספוס והחמצה. לא כולן בנויות אותו דבר (וזה גם משפט שנאמר בתגובה שציטטתי, למרות שהוא סותר את המשפטים האחרים שם). יש נשים שצריכות את האתגר, את האנשים, את המטרות ולגדל ילדים 24/7 זה לא בשבילן - כמוני כמוך בנושא הזה. אבל בשעות שנמצאים עם הילדים אז הם מקבלים אמא עם אנרגיות, שנותנת את כל כולה, שמשחקת וצוחקת ומספרת ואוהבת הכי הכי בעולם. לא צריך 24 שעות בשביל זה, אפשר לתת המון גם בפחות, האיכות חשובה הרבה יותר מהכמות בתחום הזה.
ובנימה אישית - מאחלת לך שתמשיכי לשגשג בקריירה, שתמשיכי להינות ממנה, ובאותה נשימה שתגדלי את הילדים לתפארת, ותהני מכל רגע שיש איתם. ושתמיד תמיד 8000 ש"ח שצריך לשלם על גן ילדים יהיו משהו שתוכלי לשלם מבלי להניד עפעף.
פוסט שכתבתי לכבוד הנשים העובדות:
http://cafe.themarker.com/view.php?t=34405
בכלל לא חשוב מה מצקצקים.
כל עוד את שלמה עם החלטותייך - הרי שאת מאושרת ומלאת עשייה וחיים, ומכאן שגם לבני ביתך טוב ואושר מציף את הבית.
וזה הנכון.
שלא תחשבי אפילו להתעסק במה שמצקצקים אחרים.
חיבוק ממני להמשך דרכך באשר בחרת והתאמתה לך ולשלך.
נשים למטבח! שעירכן ארום ובינתכן קצרה. מה אתן מתווכחות בכלל הבעל הוא זה שיחליט ירצה תעבוד לא ירצה לא תעבוד, אוסוקוט אישה! לעשות קפה יש כדורגל עכשיו..........
קצת ברצינות, איך זה שאלה נשית ולא שאלה הורית? תיראי כמה רגשי אשמה יש אפילו בעצם העלאת השאלה.
כי בסופו של יום אם תיזכרי בפרוצדורה שכל העניין התחיל אז הייתם שמה ביחד פיזית ממש רק כמה דקות ואת נישארת אחר כך עם ההריון תשעה חודשים שלמים...
לי היתה אופציה לקפוץ לשתות בירה עם חברים ואו לנסוע לאטלנטה לועידה החשובה הזאת ואו להשאר בערב במשרד (ואולי אפילו את יודעת מה ...) לאישתי לא היתה האופציה אפילו לשניה לא להיות בהריון. לא אפילו לחמש דקות קטנות....ההריון היה אצלה 24/7 והאחריות המשותפת התאורטית אני יכולתי לשים אותה בצד לרגע כל כמה ימים.....
וככה זה גם בגידול הילדים. בסוף בקראנץ' טים זה בעיה נשית ולא בעיה זוגיות ואו גברית.
וכנראה יש לנו עוד דרך ארוכה ארוכה ללכת במשעול הזה עד שבאמת באמת זה תהה בחירה חופשית של האישה.
אבל אני דווקא קראתי את הפוסט הנהדר שלך וחשבתי על כל הנשים שאני מכיר שלא כל כך הצליחו להיות סופרוומן ולא הצליחו לקבל טניור באוניברסיטה ולא הצליחו לקבל מנכ"לות ולא ולא ולא ולא כי בסוף היום הגוזלים קראו להן... וכי לגדל ילדים זה המון עבודה, פשוט המון עבודה. ועדיין בסוף זה נופל במגרש שלה ולא במגרש שלו. זה עצוב זה לא צודק אבל זה מה שיש.
עדי
(והערת אגב קטנה. באמת מיותר להתווכח על גידול ילדים עם מי שאין להם ילדים הם פשוט לא מבינים במה מדובר ואפשר ללטף להם את הראש ולהגיד להם כן כן כן....)
תודה ענת על הפירגון.
יש הרבה דברים טובים בחיי משפחה. ואני בטוחה שיש הרבה גברים טובים בעולם, שיהיו טובים גם לך (ואת צודקת, לא חייבים חתונה :) )
שוב תודה
אני מאוד מעריכה את מה שאת עושה ואני מסכימה איתך שאין מה לבקר כי כל אישה בנויה אחרת ואם יש לה מזל היא יודעת למצוא את המקום שטוב לה בו, אבל ההשלכה שאת עושה על עניין השכר היא בהחלט לא המשך הגיוני למה שכתבת. אני מקווה מאוד שאת אכן מקבלת משכורת השווה ואף עולה על זו של גבר העושה תפקיד המקביל לשלך ואני בכלל לא בטוחה בזה כי אני יודעת שקשה מאוד לבדוק זאת.
באופן אישי, למרות שבאינטרנט אין ריח, הרשימה שלך מסריחה מרגשות אשם והאמת, זה פשוט נראה לי אנושי, לא להיות במאה אחוז בטוח במה שבחרנו.
בוקר טוב עידית.
המון תוכן מעניין נכתב פה, זה בטוח. אפילו רשמתי לי על הדף, לאילו נקודות להגיב.
"הגיע זמן להפסיק". להפסיק למה? אני לגמרי לא מבינה מדוע יש להפסיק עבודה שאוהבים, אפילו למען הילדים. בעיניי, כשאמא נהנית מעבודתה ועוד מקבלת עליה שכר לא רע, זה משתלם בראש ובראשונה לילד! הנה, אני אמנם מתפרנסת מעבודה מאד סתמית, אך עושה צעדים כדי לעבור למקצוע מעניין ורווחי.
התפעלות מהיכולת לשלב דברים כה רבים - כן, קיימת. גם בחיי שמתי לב לכך שככל שיש לי יותר לחץ, אני מספיקה יותר. פשוט הזמן הופך למתוכנן יותר ובכך הדברים יותר מסודרים.
"הילדים זקוקים לאמא". כאילו דא, ברור שהם זקוקים, אבל זה עדיין לא אומר הימצאות עימם 24 שעות ביממה. הם זקוקים לתקשורת, לתמיכה ולהבנה. ולמתנות
. הבן הפרטי שלי מתי אומר שאמא טובה? כשרואה איזו הפתעה תורנית על השולחן. בנוסף, בעידן האלקטרוני, כשיש אינטרנט וסלולר, קל הרבה יותר לשמור על קשר, גם מחוצלארץ. וכשאמא תקועה בבית ומנג'סת כל היום, זה רק מטמטם את הילד. (אני זוכרת ת'עצמי כילדה. אני ואמא גרנו בדירת חדר, וכל זמן שלא הייתה בעבודה, היא טחנה לי את המוח. חלום חיי היה שתמצא לה גבר במקום אבא, ולהבדיל מאבא שלא יהיה אלים, ותתעסק איתו ותרד ממני. היום היא גרה איתי שוב ןמתעסקת עם הילד שלי).
"גידול ילדים ובעל". את הבעל גידלתי סוף-סוף ושיחררתי לחופשי. די לחיים עם התינוק המגודל הזה, אשר מכל פיפס קטן צורח ומרביץ. שיסתדר לבד. המכה הזאת מאחוריי ואין מצב שאתחתן שוב (אפילו אם יש מחשבות רומנטיות בנושא שחולפות בראש מדי פעם).
רחמים על כך שאת כל היום בחוץ? רחמים??? - ממש לא!!! אפילו קנאה מסוימת. אני מתה שחיי יתנהלו באופן דומה. למעשה, גם היום אני רוב הזמן בחוץ, פשוט התפקיד בעבודה לא משהו, ולכן אינני מרוצה כל-כך. אבל מילא, זה ניתן לשינוי.
ואגב, רב תודות על הפוסט. עשית לי את השבת. כזה פרגון לא מקבלים כל יום.
ענת
קראתי.
צודקת,את מתמקדת בביקורת כביקורת.נכון
ממש, אבל ממש לא נכון.
תקרא שוב ותראה שהאנשים היחידים שאני מבקרת, הם אלה שמקרים את ההחלטה שלי ואני עונה לטיעונים השונים והמשונים של המנסים להסביר לי למה ההחלטה שלי שגויה. ממש אין בי ביקורת על החלטה של אף אחת אחרת.
אם אינני טועה ממש כתבתי את זה.
קראת??
"כל החלטה היא סבירה בעיני ובתנאי שמי שמקבלת אותה מרגישה מאושרת עם ההחלטה. "
וכך גם אלו שבוחרות להישאר שנה בבית.. ואת מבקרת אותן..