5:00 בבוקר. חושך בחוץ. רוחות מנשבות. חורף אמיתי. אתמול עוד דיווחו על גשם וסערה צפויה.
ואנחנו, לא נורמלים.
ואני חושב לעצמי, למה לא להישאר מתחת לפוך? עם רעייתי שתחיה?
לא נורא. יש אלטרנטיבה לא פחות חשובה. אופניים. אני לא נורמלי, אמרתי?
קובי אוסף אותי ואת ריקי, מעמיסים את הליידי שלי - עליזה (specialized allez) - והקרטון של ריקי (basso laguna) ויוצאים לדרך.
לאט לאט מתבהרים השמיים. זריחה יפהפיה. עוקפים את ירושליים בואכה ים המלח. שמש בשמיים כחולים. יום מדהים!
בצומת אלמוג עוצרים לקפה של בוקר. הקפה הוחלף בסחלב חם עם קוקוס וקינמון. אחלה פתיחה של הבוקר. את הקפה "ארומה", נשתה בערד. בנתים, פטר מתקשר ומוסר שהוא אוטוטו במקום. ולנו יש עוד 40 ק"מ...
נוסעים לאורך ים המלח ומתלהבים מהדרך. איזו עליה.. איזו ירידה.. ואני מסתכל על המצוקים מסביב... אלו מקומות לטיפוס וסנפלינג...  אני עוד אחזור לשם פעם...
זהו. הגענו.
בוקר טוב, שלום שלום, מה שלומכם?  מתארגנים למסע. גילה, ליליאנה, ריקי, קובי, פטר ואני. 6 בני אדמים לא נורמלים...
מתחילים לרכוב. רוכבים לקפה "ארומה" בערד. רוחות פנים. רוכבים עד למלונות וממשיכים לנוה זוהר. נשתה קפה באחד המלונות? לא. נמתין ל"ארומה" בערד. לפני העליה, סטרפטיז. כולם מתקלפים. עוברת אותנו משאית ולאחר כמה דקות, אנחנו רואים אותה מטפסת באיטיות במעלה ההר, מתאמצת ומוציאה עשן שחור. קשה לה. ולנו? יהיה קשה? יאללה, רוכבים.
מתחילים לטפס. פטר פותח מבערים ואני אחריו. אממה, באתי להנות. לא?
סיבוב של 180 מעלות ואני יורד למטה חזרה. ליליאנה סוחבת יפה את העליה וריקי מתחילה לקלל....... אני מעודד אותה עם סיפורים על קפה הפוך. ליליאנה חולמת על סנדוויץ` גדול.
עוברים את העליה התלולה הראשונה וממשיכים לטפס. איזה תענוג! עליה שלא נגמרת. כיף לא נורמלי. פטר ממשיך לרכב עם מבערים פתוחים וגילה אחריו. אני, עושה רונדלים קדימה ואחורה. מדבר עם ליליאנה, מעודד את ריקי והעליה ממשיכה לה. רוח פנים לכל האורך אבל תענוג צרוף! וקובי? הוא רוכב בקצב שלו. לאט לאט בדופק שקבע לעצמו. רוכב מאחור.

באמצע הדרך, מכונית תקועה. נזילת מים. בפנים, בחורה נחמדה בוכה. השאלתי לה את המים בבקבוקים שלי. התעודדה והתחילה לחייך. קוראים לה דנה. הזמנתי אותה להצטרף אלינו לקפה בערד. בנתיים, קובי מופיע. צמצמנו רווחים. ממשיכים לטפס את העליה האחרונה. הרוח לא רוצה להיפסק? אולי מישהו יכול סוף סוף לכבות את המאווררים?. אני עובר שוב את ריקי וליליאנה וממשיך לטפס. בתחנת האוטובוס, יושבים פטר וגילה. פטר יושב כך כ- 45 דקות.... גילה ממתינה לנו רבע שעה...
מחכים לריקי וליליאנה ואחר כך ממתינים לקובי. קדימה ל"ארומה".

ודנה? כנראה ונסעה לאופקים הביתה. הפסידה קפה.
זהו. ביצענו את המשימה! מה עכשיו? "ארומה"... חלמנו על קפה ארומה כל הדרך. אבל לך תמצא קפה "ארומה" בערד. רמזור אין שם. ארומה? מדדים עם הקליטים במרכז המסחרי ומחפשים בית קפה. משימה לא קלה...  סוף סוף מצאנו. קונדיטוריה קטנה עם שולחנות וכיסאות בחוץ. שמש חמימה. יושבים ונרגעים.
יונת המלצרית מביאה לנו קפה הפוך.... אמנם לא "ארומה" אבל במדבר, כל קוץ הוא שושנה!
הבנות מתחילות להשתפן. רוצות לקחת מונית חזרה. מפחדות מהירידה עם הרוחות. לבסוף, משתכנעות ואנו יורדים. כולנו. איזה כייף... איזה תענוג...  רק הרוח ממשיכה לנו מול הפנים. מגיעים לנוה זוהר, מתלבשים שוב וקדימה למצדה. עוד 20 ק"מ עד לרכבים. בדרך, ליליאנה ואני עוצרים לצלם קצת. לא בשבילינו אבל צריך הוכחות. לא?

אני חייב תמונה של "עליזה" עם השלט במעלה יאיר, בנחל רחף...
נוסעים הביתה. איזה מזג אויר חורפי... גשמים... ואיזה מזג אויר מדהים היה לנו שעה קודם לכן!
לסיכום, רכיבה מושלמת. מסכנות חשובות:
1. אין "ארומה" בערד!
2. גם לא "קפה נטו", קפה ג`ו" או משהו טוב כזה...
3. לפני רכיבה כזו, כדאי לבקש ממי שאחראי על הנושא, לכבות את המאווררים...
4. יש לנו ארץ מופלאה. שעה נסיעה, ומזג האויר משתנה מקצה לקצה...
ותודות:
קובי שהסיע אותנו לחוויה ולכולכם, שהיה תענוג לרכב איתכם!
קדימה, לרכיבה הבאה