מדי פעם מזמינים אותי קוראים להגיב לפוסט שכתבו אז האמת היא שלא תמיד זה מרטיט את נשמתי. אמנם יש מוכשרים כאן שכתיבתם שמה אותי בכיס הקטן, אבל לפעמים התגובה היא עניין של נימוס ולא ביקורת אמיתית זה מזכיר לי את המערכון של הגשש: " יש לי שתי רכבות שדוהרות בתוך ליבי... מי אני מה אני מי מי מי מי מי מי..." אז החלטתי לכתוב שיר (ואני לא ביאליק אפילו לא טשרניחובסקי) מי שרוצה שיקרא. בבקשה לא להגיב. מי שלא מתאפק,מקסימום שישאיר סימן קטן. אפילו גרשיים או סימן קריאה. זו פארודיה ולא יצירת פאר.
אני אימפוטנט של מילים מסורס מחשבה דלוח עם אגו מנופח לפעמים וצניעות המסרבת לנוח
אני אנדרוגנוס מבייץ משבט את עצמי לדעת שירי היו לי לרועץ כי הם שווים לתחת
אונס שורות בשיר בולס פרות קדושות הכתובת על הקיר המילים לא מתבישות |