0

11 תגובות   יום שבת, 22/3/08, 14:06

 

אנחנו עולים  לירושלים אל תוך קרני שמש ראשונות שחודרות את השחור של הלילה שהיה.

השמים מקבלים את גוון האינדיגו השזור בצללי עננים רכים,

בדיוק השעה שאני אוהבת לטפס בה אל ההר בחזרה אחרי ריקודים של שישי.

הירח זוהר בצד השני מאחורי ענן, שאריות של פרידה מאתמול, זמן מעבר.

גוף שרוקד את עצמו ללא הפסקה, ללא מעצורים בלי עולם מסביב, יום שישי

זה אני ואני, עם מוסיקה ומרחב. האנשים מסביב הם תפאורה, כלי עבודה  לעיתים להעצמת

הריגוש של עצמי, הגברת אנרגיה ודיאלוג גופני.

אנשים נכנסים ויוצאים אל תוך המרחב שיש לי סביבי, יש את זה ששאל  מי אני?

מביט  במוצר ולא רואה.. למה להסביר? בחור רוסי צעיר מביא לי פיצה,

אני מחייכת, שמחה עם הנעים שזה עושה , מסרבת. אחרי, בהפסקת מים בבאר

הוא קובע: החיים שלך יפים! אתה צודק יקירי.

ויש את ההוא שהגיע עם פראות ואש בגוף וצירף לי את הגוף לשלו, ורקדנו ,

ועשינו אהבה עם המוסיקה אל מול קהל רחב, והסקס בכלל היה בצלילים ולא במגע.

הגוף עף, מנותק מכללים וסביבה , פועל במרחב עצמאי משלו עם כוח שאין לו גבול,

אני אמא, אני אישה, אני אדם שחושב ועושה מתוך העולם שלי  מבפנים.

אני רוקדת את עצמי .

 

 

  

 

 

דרג את התוכן: