אנחנו נוסעים ואתה מנסה לגעת, אנחנו לא מכירים, ואתה כל הזמן מנסה להתקרב, ומנסה לחוש אותי, ואני מנסה לברוח ואין לי לאן, אם הייתי יכולה הייתי פותחת את הדלת תוך כדי נסיעה ובורחת, או לפחות נותנת לך סטירה, אבל לצערי גילתי עד כמה האסרטביות שלי שואפת לאפס, גיליתי שאני לא הבן אדם שייתן פתאום סטירה, כל כך חבל לי על זה, כל כך כעסתי על עצמי כי הגיעה לך סתירה מצלצלת, גם בשיכרות את צריך לשלוט בעצמך, ולהבין את הרמזים שלי, כשאני מנסה להתרחק, ואתה ממשיך... אילו רק הייתי האדם שכן נותן סטירה, רק קצת (הרבה) יותר אסרטיבית, ופחות פוחדת מדרמות וסצנות הית מקבל את המגיע לך... אבל לא . |