כאשר אני מבקר לקוח, בסוף הביקור הלקוח מצפה לקבל דוח ובו ההמלצות שלי. כיועץ אסור לי לומר ללקוח מה לעשות אלא להסתפק בהמלצות כלליות ו"המלצות חזקות". לאחר שבוע בישראל ישבתי ביוזמתי וכתבתי דוח אותו אני מתכבד להגיש לקוראים
אני מודה, אין לי מכונית בלונדון, לא צריך. נהגתי קצת וישבתי לצד נהגים. יש בישראל הרגשה של מלחמה על הכביש. בירידה מן הכביש המהיר לירושלים במחלף לוד (בדרך ללקוח) יש תור קצר. ספרתי לפחות עשרה נהגים ש"משתלבים" באמצע התור או פשוט חותכים ימינה בקצה התור ועוקפים אל אלה שממתינים בסבלנות. למה הם עושים את זה? אולי כי הזמן שלהם יותר יקר משלי? אולי סתם חזירות?
איפה דובי דוברמן כשצריך אותו?
כולם מדברים אנגלית מובנת בישראל. אני לא מצפה מן המלצרים כאן לדבר אנגלית מושלמת. כפי שראיתם בתמונות יצא לי קצת להסתובב באירופה ואני יכול לומר שהמלצרים בתל אביב מדברים אנגלית הרבה יותר טובה מזו של עמיתיהם בצרפת, גרמניה וספרד. הבעיה היא עם הנימוסים, עם הצורה בה הם מתבטאים, עם היעדר הסבלנות. יש דרך לשאול בנימוס "כיצד אפשר לעזור?" או "מה תרצו להזמין?". אם מישהו מוצא נחמה בצרות של אחרים אז גם בלונדון זרים רבים עובדים כמלצרים. האנגלית שלהם נוראית והנימוסים מזעזעים. אותי זה לא מנחם.
באתר של ה BBC מזמינים את הקוראים להגיב ולומר את דעתם. ההערות עוברות עריכה ורק תוכן ראוי מתפרסם באתר. בארץ, משום מה בחרו לעודד צעקנות, גזענות, התלהמות או סתם רשעות. מפריע לי מאוד שבשני האתרים של העיתונים המובילים, הארץ וידיעות, נותנים במה לקריאות גזעניות ומגעילות. אין דיון שלא סוטה לסכסוך הישראלי פלסטינאי. בכתבה על הניצחון של אנדי רם ויוני ארליך אפשר למצוא הערות על היעדר ערבים בתחום ועל ההתעניינות שלהם בכדורי רובה במקום כדורי טניס. שלא לדבר על קריאות שמחה אחרי שנהרגים מחבלים ואו אזרחים פלסטינאים. לא ברור לי מה בדיוק תורמים כל ה"דיונים" הללו בהם שמענו כבר אלפי פעמים את טענות הימין והשמאל (ל 5 שכחת לקחת את הכדורים היום? ל 17 - הכל בגלל ההתנתקות. ל 39 שרון קיבל את עונשו מן היושב במרומים. ל 57 אתם האשכנזים דפקתם את כולנו....) איך הבעלים של עיתון "הארץ" נותן להערות כאלה להתפרסם אצלו באתר? גועל נפש. בתמונה - המרינה בהרצליה |