הקיץ קרב ובא, בגדי הים יורדים אט אט למקומם במגירת הלבנים,

אנחנו מתחילים לבדוק במראה את נזקי החורף, עודפי השומן נראים ברורים כאשר האור מאחורינו משתקף במראה, אוף... לא מספיק החורף גם שבועים לפי כן יש את פסח והמצות שלא מוסיפות לדיאטה.

שוב עולה המחשבה לרוץ ולהירשם למועדון ספורט להוריד קצת קילוגרמים, ולהבליט את השרירים, הרי לא נרצה להיות מנודים.

בצלמו ברא את האישה, מתיחס לנושא המרכזי במרדף האין סופי , מבחינת המבט הגברי אחרי אותה אישה, אותה שלמות יצירה אלוהית, אותה מטרה חייתית, ביולוגית, בלתי נשלטת.

כאשר מתקרב הקיץ וגופינו מתקלף משכבות הבגדים של החורף, קשה להיסתתר אחרי אמירות, שאולי רק בחושך יתגלו, בקיץ רואים הכל, כל קפל, כל שערה, כל דבר שניתן לכסות בבגד.

אליכם הנשים אני פונה, תנו לנו כמה חודשים לשפר, לתקן, אל תשפטו מהר מדי, אנחנו משתדלים, אבל לא תמיד אפשר לתקן הכל.

אנחנו מנסים להבליט את עצמנו, בג'יפ חדש, באופנוע ים נוצץ, אז מה אם יש קצת שער על הגב ועל הלחיים, אז מה אם יש כמה קפלי שומן חדשים, אז מה אם השרירים הם לא מה שהיה בקיץ שעבר, קצת, רק קצת תשומת לב, אנחנו משתדלים...