כבר כתבו על האיש, ובכל זאת - בחירה מבריקה היתה להארץ כשביקשו מבני ציפר לכתוב את הבלוג שלו. מאז שהפציע בשמי עמוד הבית אני קורא נאמן שלו, אחד שבודק עם יש לו משהו חדש להגיד. הוא מעניין כמעט תמיד וקצה הגל התחתון של אמפליטודת המרגיזות שלו תמיד גבוה מספיק כדי שיהיה מעניין. אותו גל-תשדורת, בגבולות העליונים שלו, יכול להטריף אותי ולעורר בנפשי את אותם שדים ישראלים שהוא כותב עליהם בקביעות ובנחרצות. אין לי ספק: אם ציפר כבר גרם לטיפוס חברותי וחיובי כמוני לחפש פטיש כבד כדי לרסק את הלפ-טופ שלי בתקוה 'לכבות' את רשת האינטרנט אחת ולתמיד, הוא עלול לגרום לאחרים להתחרפנות קיצונית בהרבה. מילים שציפר כותב גורמות לי לחשוש באמת ובתמיד. הוא מטלטל במילים את קורבנותיו כמו חוקר שקיבל צו בלתי מוגבל מבית המשפט.

כמובן שהסיבה להתמכרות שלי לטקסטים של ציפר אינה, חלילה, תחושת הזדככות מרגיעה שכותבים אחרים שצרובים בתודעתינו מקפידים עליה. למשל- טורי סוף השבוע בעתונות עם הכותבים הרגילים ומימין ומשמאל, שתמיד לצד הפרשנות ולצד דעתם המכובדת תמיד יקפידו גם לעשות לקוראיהם קצת נחת ונעים בגב. כולנו אוהבים לקרא אותם לובשים מידי מועד את חליפת החג נטולת הכתמים שכולה "היום חג לנו ותפקיד העיתונות גם להוסיף פרופורציה ולכן נספר לכם ילדים שבסך הכל המצב לא גרוע ושישים שנים אנחנו משחקים אותה" (תמונות של יזהר כהן, אולסי פרי, שני גיבורי ישראל, משורר, בן גוריון, יוני נתניהו ובר רפאלי). נבחרתינו לכנסת, גברת בלילה, כותבת לא פחות טוב את אותו המסר.

אני קורא את ציפר בגלל שלצערי אני מסכים עם יותר מידי הבחנות שלו. לא עם המסקנות ולא עם הגזענות שבין השורות ובתוכן. ציפר אינו אוהב "ישראלים". הוא אפילו לא מבכה את ההשלכות הצפויות לגורלם אם נבואותיו השחורות יתגשמו. קשה לקבלו לתוך הסיפור הישראלי כי צערו אינו עמנו והוא עדיין אחד משלנו, גם אם נתכחש. הכיצד? -ציפר משתמש בכלי שפה ישראלים, בטכניקת הדיבור, בהכללות הישראליות ובאגרסיביות הישראלית כדי לדבר עם הישראלים כמו שהם מדברים על אחרים וזה, בעיניי, מבריק וגאוני- לא פחות.

בני ציפר שונא בלוגים

לעיתים נדמה לי שניתן להבין את הכתיבה שלו כדבר שנעשה כשליחות מאזנת לדעות הרווחות בתקשורת כולה, השמרנית-צהובה, או- האינטרנטית, החדשה, האקסהיביסטית. כלומר, גם ציפר לא מאמין בכל מה שהוא כותב אבל הוא מרגיש שהדברים חייבים להכתב כך ורק כך- כי צריך הרבה מילים קשות כדי להוביל לשינוי אחד קטן ולמעשה אקטיבי כלשהו בחיים האמיתיים שמחוץ לטקסט.

מן העבר האחר, עולה בי חדש הפוך, שציפר לא באמת חיי בתוכנו. הוא חיי בתוכי הטוקבקים, הוא קורא את הטוקבקיסטים וכותב לטוקבקיסטים. הוא נלחם בשפתם הקיצונית בכלי שפה קיצוניים. הבעיה בתזה הזו היא שציפר בכלל לא חושב שהוא כותב בלוג (ע"ע רוזנר). ציפר כותב בתוך הפורמט הבלוגי אך במוחו, ללא ספק, זהו טור דעה. הארומה הבלוגית מרחפת, אבל מי שכותב בלוג מחוייב לדו-כיווניות הרבה יותר ממה שציפר מחוייב לו. לא זכור לי שהוא איי פעם הגיב לתגובות בתחתית הדף, לדוגמא.

האופציה הנותרת- ציפר אינו מותג, הוא הדבר עצמו. הוא מאמין בכל מילה שהוא כותב. על פי אפשרות זו, קריאת הפוסטים/הטורים שלו הינה נבירה כירורגית בדעותיו על כל נושא שעל כוונת הציבוריות הישראלית וכמה נושאים שמחוץ לה.

איני יודע מהו ההסבר הנכון, מה ששוב מוכיח שציפר עושה לנו ביתציפר.

מה ציפר שונא בי (כמה פסקאות בפניה ישירה)

ציונות – ציפר, אנחנו מדברים על אותו דבר? רצה הגורל שנולדתי פה ורצה הגורל שנולדתי יהודי, וציונות בשבילי זה להבטיח לי ולדור ההמשך שלי מדינה ליהודים. אחרים יכולים לגור בה, אבל ההסטוריה מחייבת אותנו להתאגד גם על בסיס דתי כדי לאפשר את זה. אתה ממעיט בכוחה של ההסטוריה לחזור ולאמלל עוד דורות רבים של יהודים כשאתה מאיץ בנו לותר על האדמה הזו ולהחיל במזרח התיכון דמוקרטיה-יתר אוטופית שאינה באמת קיימת בשום מקום, אלא רק על הנייר. הראיה- נושא ההגירה כמשל - בכל המדינות הדמוקרטיות בעולם, נושא ההגירה הוא נושא טעון הרבה מעבר למשמעויות הכלכליות הטמונות בו. זהו נושא נגוע בגזענות ובסטטיסטיקות דמוגרפיות-פוליטיות. החיסון שהדמוקרטיות המובילות והנאורות מחפשות לנושא ההגירה לתוכן הינו תמיד חיסון אנטי דמוקרטי בעליל וכולל תלאי חוק רבים המגבילים זכויות אזרח. אז בישראל אתה רוצה לבצע ניסוי מרחיק לכת שכזה?

עצבנות וחמימות המוח- תגיד לי בן אדם, אפשר להאשים אותנו שבדוחק יומינו ועל רבות מדאגותינו ישנה תמיד דאגה נוספת לשלומם של כל מכרינו שאיתם דיברנו בטלפון רק לפני שעה קלה ועכשיו אינן זמינים כשברדיו התחיל גל פתוח? ובאותו נושא- כשהחימה עולה בי אחרי עוד פיגוע, מדוע אינך יכול לסלוח לי ושכמותי על שבדיוק בזה הרגע איני רואה לנגד עיני את המצב הקשה בעזה, את מספר הרוגיהם ואת כאבה של אם פלסטינית דואבת? הרי מחר לא אתחמק גם כשסלימאן אשאפי ידווח ויכאב לי.

ישראליות – אתה ממש נגעל מישראלים וקצרה היריעה מלהכיל את ציטוטיך. אין בך סלחנות לנו. איננו אוטנטיים בעיניך. אנחנו מתגלים במשפטיך כתוצאה של תאונה מצערת. אני קורא אותך מדייק בתיאוריך ולא מגזים בהם, אך בו בזאת- אינך מותיר את המראה לפנינו, אתה מתעקש לדווח מה ראית אתה בהשתקפות. אני למד שאתה סובל ובמחשבותיי אני מדמה אותך להיסטיניסט שניגזר עליו לעבוד בניקוי שרותים ציבוריים.

מה אני אוהב בציפר

הפוסט הזה לא יזיז לו. ציפר ימשיך לדבוק במטרות שלו גם אם איננו חולקים את אותן מטרות. פסחתי על שניים שלושה טורים שלו בשנה האחרונה. הוא פשוט עצבן אותי כל כך שלא יכולתי להמשיך את המזוכיזם ונזקקתי להפסקה. אחרי סדרת חיזוקים ליסודות הבניין שבתי לקרא. טוב שיש גם ציפר אחד, אחרת הכל ישמע אותו הדבר בכל מקום.