לכבוד יום המריחואנה 2007 שנחגג בעשרות מדינות בעולם והשנה בפעם ה-10 בארץ ישראל לפני שנה וקצת עת התראיינתי לקראת הבחירות, כמעט כל כתב שאל אותי (וכמובן את כל מי שהיה בעלה ירוק) את השאלה הבאנלית: ”את מעשנת?“ לקח לי קצת זמן למצוא תשובה דיפולמטית, אך כיאה למוח יהודי שעונה על שאלה בתשובה: ”אתה עובר את המהירות המותרת בכביש החוף?“. אם יש משהו שמעצבן אותי העולם הזה זה הדה-לגיטימציה והדמוניזציה שיש לצמח הנפלא הזה - קנאביס. כמובן יש עוד דברים שמעצבנים אותי בהקשר ללגליזציה. בראש ולראשונה הסטלנים. עליהם הרחבתי בפוסט מיוחד ביולי שנה שעברה. אז מה נשתנה השנה הזאת? השנה הצטרפה לרשימת המעצבנים איזו מפלגה. מלפגה נאלחת מאין כמותה, מיקרו שחיתות במאקרו ישראבלוף. זו ל אאובססיה. אני נשבעת באמת. רציתי להמנע מלהזכיר את עלובי הנפש האלה ולהשוות בין כרזות יום ה-M מרחבי העולם, לתת ביקורות על שתי כתבות מידיעות על סמים, ולא לדבר עליהם. אבל אז קיבלתי את המייל הזה (הערותיי הן בפונט מודגש):
[מתוך מכתב רשמי ממפלגת עלה ירוק לפעיליה הרשומים לעידכונים באי-מייל] עלה ירוק שוב מקעקעת את תדמית הסטלן המצוייה בסטיגמות גזעניות. היא לא מותירה ספק לכך ש“הסטלנים“ לכאורה, אין להם מקום בפוליטיקה הישראלית. היא פוגעת בסיכויי הלגליזציה. וזה בנוסף למחדליה הרבים. אני חייבת לגלות לכם שאני לא נהנית מהמריבה הזאת והלוואי שהיינו יכולים לאחד כוחות, כולנו, ולפעול למען הלגליזציה. אבל עלה ירוק בחרה להתנהג כמו סטלן מצוי ולא נלחמת עבור המטרה בדרך נכונה. הרי ברור שקודם יש לקדם את נושא המריפואנה, כי יש אנשים שבאמת זקוקים לה, חולים שסובלים ויכולים להקל על עצמם בעזרת שימוש בתוצרי הקנאביס. אחר כך לקדם את נושא ה“המפ“ (קנאביס תעשייתי) למען איכות הסביבה, תעשייה נקייה מכימיכלים ותרופות על בסיס טבעי ולא על תחליפים סינטתיים. על עישון חופשי בברים יש להלחם רק אחרי שני אלה, פשוט כי הם חשובים יותר. אבל עלה ירוק כנראה מסטולית מדי כדי להבחין, שמנהיגיה עסוקים בפוליטיקקה וספינים ולא בעיקר - הלגליזציה של צמח הקנאביס. הם שכחו גם שיש דבר כזה זכויות הפרט, איכות סביבה, שיוויון בין המינים (מפנה אתכם שוב למכתב לעיל: ”עולם בלי נשים“…), ועוד כל מיני דברים שהם מצביעים עליהם במצע הפוליטי, אך בפועל? כן, מצג שווא.
ככה מפרסמים את יום ה-M בפינלנד. הכרזה הכי יפה בעיניי מבין הכרזות שעשו בעולם ליום ה-2007M
שנה שעברה, יום המריחואנה 2006, חגגו בפעם הראשונה את יום המריחואנה בחיפה, בזכות עזרתה הרבה של דורית מנטל ז“ל ופעילים נוספים של סניף צפון. אני הלחלטתי לסוע למרכז לנסות לעשות סולחה עם מי שהיו אז יריביי הפוליטיים- ערן ורד, רחביה ברמן, שקטימן ועוד… היום הם חברים שלי. לא עוד אוייבים, אלא האנשים שפתחו לי את העניים האדומות וניפנפו את העשן שאפף אותי באופוריית בחירות מלטפת. בגלל שנפגשתי איתם העיפו אותי מהמפלגה. מבינים? לא , לא השטות על הטלאי כמו שאש“ט נהנה לנפנף. יום ה-M היה אז במאי. הכתבה התפרסמה הערב פסח. עד אותה שבת ראשונה של מאי עוד הייתי במפלגה. אחרי שאש“ט החליט לחתוך אותי, הוא החליט לחתוך לי את המשכורת. נו טוב, את זה כבר טחנתי לכם מספיק. החל משנה שעברה מארגני יום ה-M המקוריים לא נטלו חלק באירגון הפיקניק. עלה ירוק לקחה על עצמה את הפיקוד. וכמו תמיד הרסה כל חלקה טובה. שנה שעברה הפיקניק היה הכי עלוב בעולם, וכנראה כך יהיה גם השנה. מדגדג לי ללכת לפיקניק רק כדי לצלם את הכישלון השני ברציפות. אם אכן אחליט ללכת, בטוח תזכו לאיזה פוסט או לפחות ”כיתוב תמונה“ ועכשיו לידיעה מפחידה:
מתוך עיתון ”ידיעות אחרונות“ טוב קשה לי להמנע מלהוסיף בוקסה לכתבה הזאת: 10 טיפים לסטלן המתחיל לכבוד יום ה-M העשירי שנחגג בשראל לשם צימצום הנזק הפלילי שהוא פועל יוצא של עישון צמח הקנאביס ונעבור לידיעה אחרת, חדשה-ישנה:
מתוך עיתון ”ידיעות אחרונות“ אני לא יודעת, הייתי טינאייג‘ לפנים כמה שנים, וכבר שהייתי בת 14 ראיתי ילדים שותים חצי בקבוק סירופ נגד שיעול המכיל סם מסוג קודאין (סם שמופק מאופיום ו/או נורופין שבכמות מסויימת גורם להזיות). בכלל, כולם ידעו שרוב התרופות שעליהם כתוב ש“מסוכן לנהוג“ וכו‘, בכמויות גדולות מהמינון המותר גורמים להזיות או להרגשת טישטוש נעימה. אז מה חידשו לנו בכתבה הזאת? מה למדו מהתופעה? כלום. לא יטפלו בה בדרך הנכונה, כי אין לגליזציה וחינוך נכון ואמיתי נגד השימוש בסמים אצל בני נוער שרוצים לפרוץ כל גבול אסור. יצאתי לטיול אופניים בירקון בסביבות אחת בצהריים. פתאום הטלפון שלי מתחיל לצלצל, פעם אחר פעם - מסתבר אחרי 3 שיחות שעלה ירוק החכמים שמו את הטלפון הנייד שלי על פלאיירים בחיפה ושלושה אנשים התקשרו לשאול אותי לגבי הפיקניק. הייתח קצת המומה, קצת כועסת. אבל נסעתי להביא לכם תמונות כמו שהבטחתי (כל הפוסט הזה נכתב אתמול בלילה, אבל חיכיתי לראות אם אני אחליט באמת ללכת לשם..)
ערן עם מזכ“ל עלה ירוק, משה ששון, שלובש את החולצה עם הלוגו שערן עיצב. מה עם קרדיט? בשעה שתיים נחתנו במקום בו נחגג כבכל שנה פיקניק יום המריחואנה. שני חבר‘ה שבקשו שלא אצלם אותם ”כי הם לא קשורים לאירוע“ ניסו במשך שעתיים להפעיל את הגנרטור. דוכן הפיקניק היה פירסומת לקוקה-קולה ולא היה אפילו שלט אחד על האירוע הנחגג. אני עזבתי בארבע (כי יש אנשים שעובדים בשבת) וחזרתי הביתה. עד שהלכתי, ספרתי משה ששון אחד, 5 אנשים שכל הזמן אמרו לי שהם לא קשורים לאירוע ולא יודעים כלום ורק באו לעבוד, ועוד 2 אנשים, שאפילו לא לבשו איזו חולצה ירוקה לכבוד אותו יום חג. וכמובן אני, ערן וחבר שלו -יובל, שהם היו הראשונים לפתוח במסורת הפיקניק לפני 10 שנים. בטח מאוחר יותר ערן ישים ווידאו בבלוג. אני אלנקק.
עגלה עם סוסה… משה ששון, מזכ“ל עלה ירוק על רקע ה“אין“ פיקניק
|
