
פורים תשס"ח בלונדון
הייאוש נעשה כאן יותר נוח – שרה פעם חווה, אבל השלג הלונדוני היורד בסלאו-מושיין כמו בסרט ישן מעמיק את עיצבוני.
לפרנסתי בחרתי לשמח אנשים ברחבי תבל, הילדים במוסקבה אמש, והנערים הלונדונים המפזזים היום לצלילי המוזיקה שלי, לא מנחמים...
אהוביי שבבית משלמים את הבדידות הכואבת של ה"זוהר והכוכבות", גם אני...
וליבי כבד כמו העננים שמכסים כאן את השמים ושמחת הפורים נראית רחוקה כמו השרב התל אביבי שעליו מספרים לי אתרי האינטרנט.
כי במלון הולידיי-אין בפאתי שכונת "גולדס גרין" פורים הזה, עצוב יותר, וגם הייאוש חווה, לא נעשה נוח בכלל.... |
michal-ny
בתגובה על האתר החדש שלי
שמייח
בתגובה על הולך ושב...
תגובות (29)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
בדיוק על כך כתבתי
תודה וחג שמח
יותר מהמון תודה
חג שמח
יכול להזדהות איתך בתחושה, הרגשתי אותה השנה, כשבפעם הראשונה בחיי שהיתי בארה"ב בפורים, פשוט אין מה להשוות עם התחושה שמלווה את החג הזה בארץ.
כוכב להאיר לך
ומחכה להשתמע
שבוע טוב
נו נו
הסמקתי...
ומה יהיה הפסח הזה אהיה בלונדון?
לבטח אתגעגע לקולך המדהים שלך.
בהצלחה!
תמי.
עכשו
בפרנציפ לא !
:))
לא לשכוח תפילת הדרך...
הרבה תודה
יאווו,
לדעתי אני רק מפריע כאן...
תמשיכו תמשיכו זה מעניין.
אותי למדו על עניי ביתך קודמים.
זה מה שמנחה אותי בחיים.
כמובן שיש אילוצים ועליהם אני לא מדברת.
ציניות או לא,
כל הקטע הזה של חיפוש מקורות פרנסה בחול, מוכר לי לאללה.
אני חווה אותו כמה פעמים בשנה.
אבל בחיים זה לא יקרה על חשבון זמן האיכות שיש לנו עם הילדים, בחגים למשל.
פרנסה- לא בכל מחיר.
זה לא שווה את זה נו.
כלל לא מסובך, הענין שאנשים נוטים להסתכל על צדדים שוליים במשלוח יד האדם,
ואני במקרה, אחד מיני אלף, זוכר לך מעשים טובים לרוב, עד היום מצלצל לי השיר עם הילדה החולה, שלצערנו כבר איננה איתנו, וע"כ אמרתי והגבתי, חיילך כה תוסיף וכה תצליח.
ראזי
קצת קשה לי להבין אותך...
פרט, נמק, הסבר פניך...
e.r. ו - "זאת שבדרך"...
הרבה תודה. וכפי שאמרתי: כולכם צודקים.
דוסית יקרה, ציניות דוסית אף פעם לא הייתה מצרך נדיר...
חני מגרמניה - אמת.!!!! רק שלפעמים הילדים המפזזים בחו"ל הרחוק לקול המנגינה שלך, צובטים בייתר עוז את הגעגועים לקינדרלעך הפרטיים שלך שכבר כמה שנים לא ראית מחופשים...
אבל ברור ואין ספק שיש כאן בפירוש גם אידיאל מעבר לפרנוסע'ה.
אלי- הכל בידיים שלנו!!! השאלה איפה הידיים והראש מתחברים ועושים גבולות... [עובד על זה]
שמייח - הכי עצוב שהייתה לי הזמנה מבעלי השמחה.... אבל עם כל הכבוד לחבר'ה כאן, דברים שרואים משם לעולם לא ייראו מכאן...
תודה לכולכם. באמת.
צרות של מפורסמים....
אבל אני מבין את התחושה.
ישי, חבל שלא אמרת לי. הייתי מארגן לך כניסה לחווה של זיסר....
כמה שאני מזדהה איתך.....
זו השנה הראשונה שאני חוגגת את פורים פה בגרמניה
וקשה, ממש קשה, רק בהצצה חטופה בלוח שנה וודאתי שאכן פורים היום......
אין אוירה! אין שמחה! נאדה!!
אבל כמו שאמרת, פרנסה.........
לזה אתה קורא כותרת?
אני הייתי קורא לזה ספר עב כרס.
די נו
רוצה טישו?
הי,הארתי לשיפור וחימום המצב רוח, וכן לפעמים צריכים
לעשות דברים גם בשביל הפרנסה.... וגם תיזכור שכששומעים
אותך... זה עוד הבאת ניצוץ לאנשים שגרים בחו"ל... לא יודעת אם זה
מנחם.... אבל אמור לעזור בקטנה. ואגב שמעתי אותך בימי שישי כמה פעמים
ברדיו והתמוגגתי כל הכבוד.ישר כוח.
לפרנסתי בחרתי לשמח אנשים ברחבי תבל, הילדים במוסקבה אמש, והנערים הלונדונים המפזזים היום לצלילי המוזיקה שלי, לא מנחמים..
זה קשה כאשר בן הזוג רחוק, אבל כנראה שמצדו שני האישה והילדים מבינים ושמחים לדעת שאתה משמח עוד אנשים. ובתוך תוכם הם המשפחה שלך, מאוד שמחים ואוהבים שאתה בן הזוג ואבא. אין לי ספק.
וצדק המגיב הראשון בנושא הכותרת.
תודה
וחג שמח
כל התשובות נכונות וקצת עצובות...
תודה לכם
וחג שמח
"לונדון לא מחכה לי"
או כסף או רעב.
אתה לא לבד. גם אנחנו, עובדי ההיי טק שנוסעים מקצה העולם לקצה השני בערך כל יומיים, משאירים את המשפחה מאחור. כולנו יודעים שזו לא הדרך הנכונה. שהכסף לא יקנה לנו משפחה. אבל משום מה, אנחנו לעולם לא מפסיקים...
אולי רק כשנפקח את עינינו ונראה שהמשפחה התקלקלה בגלל אי-נוכחותנו (יש כאלה שמתפקחים כשהילד מוריד את הכיפה, אצל אחרים זה כשהם תופסים את האישה עם מישהו אחר), נבין שאנחנו צריכים לחזור. השאלה אם זה לא יהיה מאוחר מדי, מעט מדי.
אני היתי שם לפוסט הזה את הכותרת הזו:
"מונולוג של זמר שלא שוכח את היותו אבא ובעל ועם כל ההנאה, הכסף והזוהר זוכר תמיד שיש מי שממתין לו בבית לחיבוק חם ואוהב.."
ישי ידידי, אני מעריך אותך מאד!