כותרות TheMarker >
    cafe is going down
    ';

    החיים שלי עם פיברומיאלגיה

    אני כותבת כאן כבר כמעט שלוש שנים ולאחרונה גם מפרסמת סרטונים. הגורם שהניע אותי לכתוב היה כאב. הרבה כאב לפני כמה שנים עברתי תקופה של כמה חודשים שכללו אשפוז של 8 ימים עד שאובחנתי כחולת פיברומיאלגיה. כמו שהראומטולוג שלי הסביר לי במשפט אחד מה זה פיברו': "ירידה בסף הכאב" אצלי זה מתבטא בעיקר בכאבים במפרקים (מרפקים, מפרק כף היד, מפרקי הירך והברכיים). לאחרונה הבנתי שאני חושבת הרבה על פיברו' ואיך היא משפיעה לי החיים ואיך אני לומדת לחיות איתה. לכן, בלוג זה הומר לסיפור החיים שלי עם פיברומיאלגיה. אני תמיד שמחה לשמוע תגובות ולצרף חברים חדשים.

    מסיבות

    4 תגובות   יום ראשון, 23/3/08, 17:44

    מרגישה שהזדקנתי...

     

    אמא שלי מאושרת...

     

    פשוט נראה לי שכבר אין לי את מה שצריך בשביל לשרוד מסיבה רצינית.

     

    אני לא מדברת על הכאבים שיש ימים שאני לא נזכרת בהם אפילו.

     

    אני מדברת על העשן והרעש וה"יותר מידיי אנשים" ועל האלכוהול.

     

    זה כבר ממש פחות מושך.

     

    האמת שכבר אני לא יודעת אם אפילו בחור היה לי כח לפגוש בסיטואציה כזאת.

     

    לעיתים רחוקות עוד יש לי כח לבר, אבל אז רק בר סטונדטים...מינימום אווירת פיק אפ.

     

    פעם לא הייתי מהססת, לא היה לי שום בעיה עם לגרום למישהו מהצד השני להגיע לצד שלי...

     

    לעשות עיניים למי שבא לי... להשתגע...

     

    ו...אולי המילה הטובה היא "מיציתי"!

     

    האמת שאין בזה דבר פסול... חוסך כסף, בריאות הכבד, וזמן.

     

    מעניין אם זה תקופה או שבאמת מעסתי בעניין. 

     

    לפעמים הייתי חושבת שזה תקופתי...אולי זה כבר לא?

     

     

    (אמא היתה מאושרת כשאמרתי לה שכבר לא מושך אותי האלכוהול והמסיבות)

     

    דרג את התוכן:

      תגובות (4)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        24/3/08 18:29:

       

      צטט: נפש_חופשייה 2008-03-24 11:05:05

      ומוצא את עצמי שוב בורח,
      מהאור המשוגע הזה בחוץ,
      מהמחשבות האלה שהפכו כבר למחלה...

      אי שם גם לי נמאס,
      מכל משחקי העיניים האלה שהפכו כבר כל כך כבדות
      לראש שלא מפסיק לחשוב שם וככה עוד רגע
      להתפוצץ....

      רוצה רק לשקוט,
      לצלול שוב לעומקים האלה שלי,
      נטולי הרדד שם אף אחד לא מגיע,
      כי שם הכל קורה רק לי...
      שם עוטפת אותך הצינה, ככה קרוב...
      ושולחת אותך שוב לצד הבודד של הירח,
      שמטפטפף אותך למטה...
      בשקט בשקט...

       

       

      בדיוקצוחק

      תודה!

        24/3/08 11:05:
      ומוצא את עצמי שוב בורח,
      מהאור המשוגע הזה בחוץ,
      מהמחשבות האלה שהפכו כבר למחלה...

      אי שם גם לי נמאס,
      מכל משחקי העיניים האלה שהפכו כבר כל כך כבדות
      לראש שלא מפסיק לחשוב שם וככה עוד רגע
      להתפוצץ....

      רוצה רק לשקוט,
      לצלול שוב לעומקים האלה שלי,
      נטולי הרדד שם אף אחד לא מגיע,
      כי שם הכל קורה רק לי...
      שם עוטפת אותך הצינה, ככה קרוב...
      ושולחת אותך שוב לצד הבודד של הירח,
      שמטפטפף אותך למטה...
      בשקט בשקט...
        23/3/08 19:01:

      חופשי את מתבגרת...

      אני בהכחשה אבל לצערי גם לי זה קורה

      מה לעשות שלא כולם פיטר פן למרות שאני מאוד רוצה להיות... עצוב

        23/3/08 18:29:

       אם את נשארת בבית כי אין לך חשק ואת מעדיפה לקרוא ספר טוב אז בסך הכל באמת אין לך חשק ללכת למסיבה...

      אני חושב שאתה יודע שמיצית את הסצינה כשאתה אומר לעצמך "אני עייף אני מעדיף להישאר בבית ולראות מבט שני בערוץ הראשון....."

       

      ארכיון

      פרופיל

      שירה_דנין
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין