מרגישה שהזדקנתי...
אמא שלי מאושרת...
פשוט נראה לי שכבר אין לי את מה שצריך בשביל לשרוד מסיבה רצינית.
אני לא מדברת על הכאבים שיש ימים שאני לא נזכרת בהם אפילו.
אני מדברת על העשן והרעש וה"יותר מידיי אנשים" ועל האלכוהול.
זה כבר ממש פחות מושך.
האמת שכבר אני לא יודעת אם אפילו בחור היה לי כח לפגוש בסיטואציה כזאת.
לעיתים רחוקות עוד יש לי כח לבר, אבל אז רק בר סטונדטים...מינימום אווירת פיק אפ.
פעם לא הייתי מהססת, לא היה לי שום בעיה עם לגרום למישהו מהצד השני להגיע לצד שלי...
לעשות עיניים למי שבא לי... להשתגע...
ו...אולי המילה הטובה היא "מיציתי"!
האמת שאין בזה דבר פסול... חוסך כסף, בריאות הכבד, וזמן.
מעניין אם זה תקופה או שבאמת מעסתי בעניין.
לפעמים הייתי חושבת שזה תקופתי...אולי זה כבר לא?
(אמא היתה מאושרת כשאמרתי לה שכבר לא מושך אותי האלכוהול והמסיבות)
|
RONISAGIV
בתגובה על התעמלות - חימום צ'י קונג
BenAlias
בתגובה על לימודים ודירה
יוניברקוביץ0
בתגובה על החיים עם פיברומיאלגיה...
avilevi000
בתגובה על תשישות ועייפות
תגובות (4)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
בדיוק
תודה!
מהאור המשוגע הזה בחוץ,
מהמחשבות האלה שהפכו כבר למחלה...
אי שם גם לי נמאס,
מכל משחקי העיניים האלה שהפכו כבר כל כך כבדות
לראש שלא מפסיק לחשוב שם וככה עוד רגע
להתפוצץ....
רוצה רק לשקוט,
לצלול שוב לעומקים האלה שלי,
נטולי הרדד שם אף אחד לא מגיע,
כי שם הכל קורה רק לי...
שם עוטפת אותך הצינה, ככה קרוב...
ושולחת אותך שוב לצד הבודד של הירח,
שמטפטפף אותך למטה...
בשקט בשקט...
חופשי את מתבגרת...
אני בהכחשה אבל לצערי גם לי זה קורה
מה לעשות שלא כולם פיטר פן למרות שאני מאוד רוצה להיות...
אם את נשארת בבית כי אין לך חשק ואת מעדיפה לקרוא ספר טוב אז בסך הכל באמת אין לך חשק ללכת למסיבה...
אני חושב שאתה יודע שמיצית את הסצינה כשאתה אומר לעצמך "אני עייף אני מעדיף להישאר בבית ולראות מבט שני בערוץ הראשון....."