כל האהבות כולן...
אמא של טל, גננת, מאמנת אישית להעצמה בקבוצת יוזמות.
מאמינה באהבה, בגמדים ובפיות.
מאמינה בחינוך ובשינוי שמתחיל מבפנים.
מאמינה שכל אחד יכול לעשות שינוי בחייו, שלכל אחד מגיע להיות מאושר, גם לך.
בבלוג שלי תפגשו אותי דרך ספורים על הדרך שלי ועל האהבות בחיי. מזמינה אתכם להתרווח, להרגיש בבית ולקרוא עם הקפה.
החיים הם ספור בתוך ספור בתוך ספור בתוך ספור.. והסוף תמיד טוב.... אם עכשיו לא טוב, סימן שעוד לא הגעת לסוף הסיפור...
פוסטים אחרונים
- בחזרה למילים 6/11/10
- מסיבת יובל 7/5/10
- יומן מסע 26/3/10
- מהמרחקים 1/3/10
- תרקדי 23/2/10
- שיר נבואי קוסמי 3/2/10
ארכיון
קבצנית של אהבה
מדי יום אני פוגשת עוד ועוד אנשים שמסתפקים בפרורים של החיים, פרורים של אהבה.
אנשים שויתרו על החלומות שלהם, איבדו את הכוח לנסות, איבדו את החשק לצאת מהמטה בבקר ואיבדו את חדוות החיים.
גם אני הייתי פעם קבצנית של אהבה.
קבצן של אהבה לא מאמין שמגיע לו. לא באמת מאמין שיכול להיות שיום אחד הוא יהיה מאושר. לא יכול לדמיין תמונה של אושר.
מי שמסתכל על קבצן של אהבה רואה אותו או אותה חצויים, לא ברורים.
מבטלים את עצמם ליד חבר זה או אחר,
מורידים באופן קבוע את הערך של עצמם.
מדי יום אני פוגשת עוד ועוד אנשים שעוברים אותה דרך. אם זאת בת 16, או בת 60, הדרך אותה דרך... אפשר לזהות אותם מהמחשבה שתעלה לך בראש:
היא כזאת מדהימה, איך היא לא רואה את זה..
כשאתה לא מאמין שמגיע לך, אתה מסתפק בפרורים של אהבה, מאמין למילה הכי קטנה, גם אם אין מעשים בצידה.
מחזיק חזק את מה שיש, לא מרפה גם כשצריך, בודק כל הזמן אך מפחד לאבד, מפחד שילכו לך, מפחד לגלות שזה לא אמיתי.
כמו הספור שלא נגמר, אתה ממציא נבואה ומגשים אותה לכוד בתוך מעגל האימה שאתה עצמך יצרת.
מדי יום ויום אני פוגשת אותם. אפשר לזהות אותם לפי המבט המחפש בעיניים. מחפש קשר. מחפש אהבה. מחפש תקשורת. בודק את העולם. המבט הבוחן את כולם בחשדנות יתר.
מבט שיודע זה רק ענין של זמן עד שמעט הטוב יגמר.
עצם הידיעה הזאת מהווה מסך שאינו מאפשר גם לטוב להיות. הפחד מתי זה יגמר, משתק את היכולת להנות מהרגע, להנות מהטוב.
הפחד הוא מסמא עיניים, היא יודעת שהיא מדהימה אבל לא מרגישה כזאת.
קבצן של אהבה רגיל לחיות עם פרורים של אהבה. באופן פרדוקסאלי, ככל שהוא נפגש עם יותר אהבה כך הוא יותר בחרדה קיומית.
יש לו הרבה יותר מה לאבד.
הוא שואל את עצמו מה האנשים שאוהבים אותו רואים בו, שהוא לא רואה בעצמו וכמה זמן יקח להם לגלות עליו את האמת שהוא יודע ואז זה יגמר. הוא כל הזמן על זמן שאול.
קבצן של אהבה יגיע עד התהום. יגע בקרקעית. שם הוא יצטרך לבחור. להיות או לא להיות. למות או לחיות.
רק עצם הבחירה תציל מחיים שלמים של קבצנות.
זה אפשרי. עם הרבה אהבה, תמיכה של הסביבה, אומץ, לימוד, טיפול. זה אפשרי. זה רק מקום מפחיד ומאד לא מוכר לאנשים, מסוכן וקשה להכלה. מקום מאד בודד. רק מי שמכיר את הבור יודע מה מרגישים בו.
לכן אני פונה אלינו, האנשים.
כשאנחנו פוגשים קבצן של אהבה. תנו לו חיוך. תנו לו יחס אוהב. שימו לו גבולות במקומות המניפולטיביים ויש כאלה רבים. תעמדו במבחנים שלו, תאפשרו לו חוויות של הצלחה. אל תכנעו לרצון שלכם לוותר. אל תכנעו לאובדן האמון שלכם. תאמינו. הוא צריך לדעת שאתם מאמינים.
זה אפשרי לצאת משם, רק שזה תהליך מאד איטי. יותר איטי ממה שיש לנו לפעמים סבלנות. סוג של לקות למידה בתחום האמון והאהבה. ההצלחה שלו היא ההצלחה שלנו.
גילה
|
תגובות (92)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
פוסט מקסים אהובתי
מוכר מאוד קיבוץ האהבה הזה
הייתי שם
ולפעמים אני גם שם...
ככה זה בחיים
כולנו רוצים שיאהבו אותנו.
נשיקות מגעגועים אהובה
מאיה
תודה לך תמר,
על השיתוף...
אמרה פולניה אחת לשניה:)))
לא לוותר ואם את צריכה עוד חיזוקים -
אני פה ובאישי.
גילה
הוי (אנחה פולנית)
כמה מדוייק
כמה בזמן
תודה
*
התרגשתי מאוד לקרא את הפוסט הזה ....
כי פעם זאת הייתי אני ...
פעם אני לא האמנתי שמגיע לי ...
ואפשר לצאת מזה ......
אני הוכחה לכך
ואני אומרת כל יום תודה למי שלא התיאש ממני בדרך ......
אני רואה חבר...שנתקע...
ואני שמחה שקראתי את המילים המחזקות שלך .....
איזה תיזמון מדויק מבחינתי .....
רגע לפני שאני מרימה ידיים ...
שלחת לי חיזוק ...
לא לוותר לו ..לא לוותר עליו
תודה ....!
תודה לך יקרה...
האהבה תנצח...
יקרה אחת,
זה צרוף מילים שכל פעם סוחט ממני דמעה
זה הבור שלי...
ואז אני קוראת את הקטע "אני הולך הרחוב"
וסולחת לי על שנפלתי שוב
ומתחילה מחדש...
אוהבת כשאת מבקרת אצלי,
תודה, נעמו לי מילותיך, נעמה...
אהבתי כל כך,
וכיכבתי לך,
אין ספק שרק אהבה מנצחת.
כל כך נכון מה שאמרת...
לוקח להם זמן לראות ולהכיר בטוב שבהם, בהצלחות שלהם, בגלל שהם לא מאמינים בעצמם, הם מוחקים יחד עם הרע שהם מאמינים על עצמם, את הטוב שיש...
יחד עם הכשלונות את ההצלחות... וזה נורא עצוב. העצוב הוא שכבר בגיל הגן ילדים לפעמים מגיעים במצב הזה ולוקח זמן לגרום להם לחזור ולהאמין בעצמם...
תודה לך,
גילה
יהודית המדהימה,
קבצנית של אהבה שנותנת כי התחייבה לנתינה, נותנת ממה שאין לה כי כל הזמן היא חייה בתחושה של חוסר... ולכן תחושת הניגזלות שולטת בחייה...
היום כשאני נותנת מאהבה, מהמקום המלא שלי - אני יודעת את ההבדל... היום הנתינה ממלאת אותי ביותר אהבה...
תודה על מילותיך ועל הכוכב... את קסם של אדם...
גילה
בדיוק נגעת בשורש של הבעיה...
בגלל זה קראתי לדפוס - מעגל - כי צריך לשבור אותו בכדי להצליח.
יפה ההשוואה לכספית - אהבתי.
תודה חומד, על המילים ועל הכוכב...
גילה
תודה לך יוסי,
ברוך הבא אל משכנן של המילים שלי.
זאת מלחמה קשה ומעייפת לצאת ממעגל הקבצנות
והאמיצים יצליחו...
תודה גם על הכוכב, נעמת לי בבקורך,
גילה
גילוש,
פוסט חכם ושנון, ואת לא קבצנית של אהבה אלא של נתינה. כל אחד בא לוקח מה שמתאים לו והולך עם שנינותך, מכניס אותה לחייו. קסם של פוסט. אהבתי וכיכבתי
תודה גלי,
צריך להיות שם כדי להבין...
שמחה שהתחייבת לתהליך
ויצאת מזה..
מדד הכוכבים הנוסק.. מעיד טוב מאלף מילים
עד כמה יפה את כותבת בנושאים שהכי נוגעים..
כשכתבת על "להסתפק בפרורים של אהבה"..
"מחזיק חזק את מה שיש ולא מרפה, גם כשצריך"..
הזכיר לי את המשפט המשווה אהבה לכספית..
"פרוש את אצבעותיך והיא תשאר, קמוץ אותן והיא תחמוק לה"..
לפעמים הקבצן, שאינו מאמין כי מגיע לו, מרחיק במו ידיו את
מה שאליו הכי משתוקק..
*
וואוו גילוש ...
כתבת נפלא . אמתי . כן . מבטא ומציג באור נכון קבוצה כל כך גדולה של אנשים .
נכון , כמעט כולם רוצים לתת ולקבל אהבה . המצער הוא כי הקבוצה הגדולה של "קבצני האהבה" מורכבת משתי תת-קבוצות . הראשונה ,של אלו אשר מקבצים ולא לומדים איך להפיק מנה גדושה. אלו אשר "למדו" לחיות מפירורים . והקבוצה השניה היא של אלו אשר התמכרו . הם כבר לא יכולים לחיות אחרת . אלו אשר לעולם ישארו קבצנים .
והמיעוט - עודו מאמין ונאבק ...
בלי להכיר אותך קודם - שמרתי עבורך כוכב .
תענוג היה לקרוא ולהרגיש כל מילה ...
זה נכון מה שכתבת לגבי אהבה,
אבל רק אם מדובר על אהבה עצמית.
בדיוק סנדרה,
אהבה היא קודם כל אהבה עצמית
כמו שנאמר:
"ואהבת לרעך כמוך"
גילה היקרה.
כולנו קבצנים של אהבה
כל אחד דורש אהבה במקום אחר ממקום אחר.
כולנו מחפשים אישורים וחיזוקים. למרות שאנחנו מאמינים בעצמנו
החברה הוא כלי חזק עבורינו.
כולנו קבצנים של אהבה.
אל לנו לשפוט אף אחד וכן לתת אם דורשים
כמו שאמרת.
כיכבתי.
רמז.
גילה היקרה,
פוסט כל כך חכם ונכון. יש כל כך הרבה כאלה "קבצנים של אהבה"..
כל כך אופייני ונכון!!
מקסים :-)
(לא מבינה איך פיספסתי את הפוסט הזה..)
תודה!
אני יכולה רק להפנות אותך לתגובה השניה בפוסט של רונית ו.
שאומרת מאד ברור למה מתייחס הפוסט...
צר לי אם לא הייתי ברורה מספיק בדברי...
חיבוק,
גילה
כאן הבהרת סוג של דברים יותר מקצועיים שאינם מפורשים בכתוב למעלה :-))
והרבה יותר נרחבים מ"אהבה" {שבינו לבינה} . והבסיס הוא אכן הפיסקה הראשונה שברשומה.
אני מסכימה מאד להבחנה...
האם הקשר מצמיח אותי או גורם לי לשקוע ולאבד אותי..
אבל שוב אני אומרת..
אין הכוונה בפוסט דוקא ליחסים זוגיים. הבחירה שלנו בזוגיות היא כבר פועל יוצא ולצערי הרב, הדפוס הזה שאני מתייחסת אליו (לא התווית והתגית) אלא הדפוס.. יגרום לבעיה גם באהבה הזוגית הגדולה ביותר. כי אם אחד הצדדים בא ממקום של חוסר יכולת להכיל את האהבה של השני... הוא יגרום להרס הקשר בדרך זו או אחרת.
הכל מתוך חוסר האמון שלו בכך שמגיע לו להיות נאהב... מהפחד שהנה תיכף ייחשפו השדים שלו והוא ייעזב...
אוהבת את הדיון שהתפתח..
גילה
ברור :-))
אני שותפה איתך לרוח הדברים האלו .
{טובה המטאפורה של המשקולת :-)) }
מאחר ובאיין ראנד עיסקנן
והיא אכן מבטאת גם אותי באופן מלא אגיב לך ואומר שאין כאן שום תיוג,
יש כאן סוג של אומללות שנובעת ממקום אלים בילדות.
את לא אמורה לעשות את התהליך עבור מישהו אחר
וגם אין לך את היכולת.. ציינתי זאת במפורש בפוסט,
את רק יכולה לעזור (אם את רוצה ואם את אוהבת ואכפת לך... זאת אינה חובה אזרחית או משהו...)
בכך שתהיי שם גם במקומות בהם הוא או היא אינם מאמינים באהבתך ומנסים אותך.
ברגע שלא תהיי שם בשבילם את מתחזקת את האמון הבסיסי שלהם שהם אינם ראויים לאהבה...
תודה על תגובתך,
גילה
גילוש גם "הוקפצתי" {נו טוב , לא ממש :-)) וגם זה שאין לי מושג על מה את מדברת נובע מעניין האיבחון הגורף לאישיות של אדם כפי שהצגת .
שוב , מצבים למיניהם קיימים , לא שללתי.
כמה מהם מוכרים וכמה לא :-))
וגם הרצון להושטת יד/כתף לעזרה , אם אפשר , ברוך הוא :-)) {תמיד!}
אני מניחה שמכאן , מהבטן ומהאכפתיות זה ככה יצא לך . וזה מה שאני אוהבת בך {}
ואשר מביע באופן חד משמעי את חשיבתי
"איש אינו יכול לנשום בריאותיו במקום אדם אחר"
"איש אינו יכול לעכל את ארוחותיו דרך קיבתו של אחר"
ולכן החלטות גורפות אשר מתייקים ואו שמים תוויות על
תחושות ומהלכים של התנהגות איננה שרירה וקיימת
לגבי קולקטיב .
יתר על כן , אין זה מבטל יקירתי את כבודך ודרך מחשבתך
בביטוי שהעלת כאן , שבאה ממחשבה אינדבדואלית שאני
באופן אישי מכבדת }{ כתבת יפה יקירתי , אך אינני מזוהה
עם כל התכנים .
אהבה אהבה אהבה ועוד פעם אהבה.
ומעניין אהבה גם מופיעה בשנאה
ישנם שאוהבים לשנוא.
והעיקר "יש בי אהבה והיא תנצח"
אהבה אהבה אהבה
כך שמרוב אהבה אני כבר לא מבין
מה זו אהבה.
לגלי וגם לגילוש....
אם יורשה לי...
בעניין זוגיות, אהבה, יחסים וכו' פשוט צריך לבחון אם אותו אדם בצד השני מוציא ממך את הטוב או את הרע...
האם הוא נותן לך כנפיים או שאת מרגישה כאילו יש עלייך משקולת...
האם טוב לי בקשר או שאני סובלת...
כך אני בוחנת את כל העניין.
מה דעתכן?
יו , יצא לי בלגן , מתנצלת גם על זה :-))
כתוב יפה וברור
ידעת לבחור את המילים הנכונות ולאסוף אותן למשפטים מרגשים
המספרים בעצם את סיפור חיינו
תודה
גילוש היקרה
הכל מתחיל ונגמר באהבה. בכל תחום...
אנשים מתקשים בחיים כי לא הפנימו את הדבר הבסיסי הזה - א ה ב ה....
all you need is love!
חיפושיות ידעו על מה הם מדברים
פוסט נפלא ואחזור עם חידוש מלאי הכוכבים!
חיבוק ענק
אן
זה אחד הפוסטים הנוגעים ביותר ללב שנתקלתי בהם
מקסים, מרגש וכל כך מציאותי
משהו את גילוש
אהבה זה הטיפול הכי טוב. ((:
כדאי לתבל עם קצת חמלה ללא רחמים. .
אוהבת שלך שרי
בטח מסכימה...
חולה על בוביקיות...
גילה
תודה!
דברייך נגעו בלבבי.
כמה נפלא וכמה קשה ליישום...
תודה!
גילוש
הקראתי לעופרה (בוביקית) מה שכתבת
מסכימה להיות חברה שלה?
גילה יקרה,
פוסט מדהים!!!
קראתי בשקיקה ומאד הזדהתי עם אנשים שפגשתי....
נתת זווית נפלאה ל" קבצן של אהבה"...
תודה על ההזמנה....
כן...אשמח להיפגש איתך - בעונג רב:):):
יום קסום מלא אור ואהבה
ציונה
ו....גם כוכב****
תודה חומד,
בהחלט הדברים האמיתיים של החיים,
כשרק נדע לאהוב את עצמנו, נוכל יותר לאהוב אחרים,
להיות סובלניים בסביבה
ולהבין איך העולם מתנהל...
יום נפלא לך ולכולם,
גילה
תודה בייבי,
מסכימה, רק אהבה והרבה...
תודה איריס, התהליך אפשרי. זאת בהחלט מראה מעליבה ומה שיותר מעליב, זה הרגע שבו את כבר יודעת שזאת את, שככה קוראים לזה ואת עדיין לא מצליחה להתנהג אחרת...
זמן וסבלנות. הרבה סבלנות,
גילה
תודה כלנית על המילים היפות,
הלוואי ויהיה לי חלק ולו קטן בהעלאת הטוב בעולם
והפצתו... אשרני..
גילה
המשביעו רעב
המרעיבו שבע...
אתה מתרגל לחיות בלי וכשיש לך אתה רוצה עוד ועוד...
יום נפלא אלונה, שמחה שהצטרפת לחבורה...
עדנה,
הפוסט הזה עלי ועליו ועליך
ועליהם ועליהן...
תודה מותק.
מבטלים את עצמם ליד חבר זה או אחר, מורידים באופן קבוע את הערך של עצמם. "
חצויים, לא ברורים, מורידים באופן קבוע את הערך של עצמם -
.
בראש ובראשונה מול עצמם.
.
הכאב כה גדול. כאב פנימי של הסתפקות בפירורים.
.
העבודה היא קודם כל לעזור להם לאהוב את עצמם.
.
אחרי שאדם אוהב את עצמו הוא יכול לאהוב אחרים בלי אחיזה.
.
הוא יכול גם לקבל חזרה אהבה, לא ממקום של נזקקות אל ממקום מלא.
.
תודה.
חזק, נוגע ומרגש.
המון תובנות שכדאי להפנים.
תודה. כוכב באהבה.
היי,
כתבת יפה ומרגש.
תודה,
יפה
הרבה מאד זמן וסבלנות.
במקרים האלה נכון לומר
שהאהבה תנצח... ואני ממש לא מדברת
על אהבה זוגית דוקא...
תודה לך חומד,
גילה
תודה מתוקה,
על המילים היפות...
זה בהחלט יכול לעבור אל הילדים
בהעברה בין דורית...
כמו תורשה רק דרך הסביבה ולא דרך הגנים..:))
גילה
קבצן של אהבה הוא מושג שמבהיר התנהגויות של אדם שמוכן לשלם הרבה בשביל קצת אהבה.
הבנתי נכון?
אז, זה באמת נראה עלוב.
אבל, גם בקרב האוהבים הגדולים, יש לעיתים שהם מתפשרים עם אהוב ליבם, רק כדי להיות איתו, להשלים אותו.
האהבה היא גדולה ואמיתית, כאשר התשלום (הקבצנות) הוא הדדי ונדיר.
מסכימה מאד..
הגבולות עוזרים לו לאסוף את עצמו,
לבנות מיכל...
תודה שושי
פוסט מבריק!
כיכבתי כמובן!
אני מסכימה עם כל הכתוב בו אחד לאחד....
מכירה כמה אנשים כאלו... די קשה לי להתחבר במצב כזה.
לפעמים זה נואש מדי עבורי.
על כל אחד להכיר בערך עצמו, בכל מחיר ולעולם לא להנמיך עצמו בפני אף אחד.
במידה זו אחרת...
אי מסכימה איתך.
כולנו חייבים להרגיש נאהבים
ואוהבים..
תודה לך על המילים,
שווים יותר מכוכבים עבורי..
כשהאהבה מרגישה רחוקה
ובלתי מושגת,
נעשה הכל כדי להרגיש אותה
אפילו כפושטי יד -
זה צורך בסיסי... לאהוב ולהיות נאהב..
היי גילה
כמו שאמרת
חשוב מאד שנאמין
שמגיע לנו לקבל אהבה
ושאנו ראויים לטוב ביותר.
גילי,
אהבתי,את המושג "קבצנית אהבה",
כולנו חטאנו....
לאהבה.
שנדע לאהוב את עצמינו,
שתבונת הלב,
תיפתח לאהבה הטובה והנכונה.אמן.
גילה,
לפעמים אני מרגיש ככה. אני לא קורא לזה יאוש ולא התפכחות ולא חושב שזה יעזור אם מישהו יתחשב או יגלה אמפטיה.
אני פשוט עייף. די. אין לי כח.
זה מזכיר לי את הצבה הזקנה ב-"סיפור שאינו נגמר", מכירה?
חומד, עליו לבצע? כמובן -
אם רק יוכל...
וזה המקום של הקושי, להבין שלא בהכרח הוא יוכל והקצב שלו להגיע מנקודת המינוס אל נקודת הזינוק יכול להיות מאד איטי כי זה דורש עבורו הרבה מאד אנרגיה...
הוא כרגע בבור ואתה רוצה שהוא יטפס אל פיסגת ההר... קודם הוא צריך לצאת מהבור?
יצאה אנלוגיה יפה...
גילה
לא נורא... ראיתי שכמה תגובות למטה הבראת...
נס גדול היה פה...
זה מהחיים ניצה.
הלוואי ואפשר יהיה להעלות יותר למודעות של אנשים,
שונות של אנשים אחרים... שיצאו מהקופסא...
אבל אי אפשר לשנות עבור אף אחד, לצערי, אפשר רק להיות שם כשהתהליך קורה
ולתמוך למרות הקושי הרב. זאת אהבה אמיתית.
זאת חמלה...
גילה
גילוש
אוהבת את הפוסט שלך!!!
כוכב* מהלב ובאהבה!
אלה
הפוסט הזה גירה לי את הורמון האינטיליגנציה..
אסור להיות קבצן של אהבה,
תודה לך גילוש..
פוסט מרגש, אמיתי ויפה.
שמחה שהפסקת להיות קבצנית של אהבה.
מפירורים אף פעם לא שבעים...רק ממשיכים להיות מתוסכלים וכועסים.
תודה!
גילוש,
תודה על הפוסט המרגש,
ובכל זאת נדמה לי שכל אחד קודם כל צריך לחפש את האהבה בתוכו,ללמוד לאהוב את עצמו קודם כל,
ואת יודעת את זה לעולם לא לימדו אותנו לעשות...
ואז לא יצטרכו אולי אנשים לפרורי האהבה,
כי יהיה להם די והותר לעצמם וגם לאלה שסובבים אותם
והכול מעגל הקסמים,
אתה נותן
אתה גם מקבל לרוב
חבל שאזלו כוכביי בדיוק
חופן מליבי
באהבה
גילוש יקרה
תודה על פוסט מרגש ומדהים על הבוקר
מככבת אותך באהבה
חיבוק ענק
מתובלת
גילה,
כתבת פוסט מקסים ועמוק!,
הוא מחדד מאוד את הזיגזוג שנוגע במגוון תחומי חיים.
הזיגזוג שבין פחד לאהבה.
המקרה הנ''ל זה בעיקר הפחד להיפגע ובעצם הפחד מעצמנו.
כש אנחנו יודעים שאנחנו חזקים,
מביטים בו באומץ ומבינים שבעצם ה''הכי גרוע''לא כלכך גרוע,
יש סיכוי טוב לצאת מה'פלונטר'...
רגע רגע...קצת חוזרת בי.גיליתי משהו שלא ראיתי קודם...
"שימו לו גבולות."....
וזה לא מקובל.
מקסים.
ואולי קבצן של אהבה צריך ללמוד ללקט "מותרים" ואז ימשיך ללקט "מגיע לי".......
ועד שילמד אני אחייך אליו, כפי שהצעת, כפי שביקשת.
באהבה
עופרה
כי בסופו של דבר
רק אהבה מביאה אהבה
פוסט מעניין וחשוב,
אהבתי מאוד!
וואהו גילה
איזה מושג. כמה נכון...
אוי.. פשוט אמיתי וכואב.
כל כך יפה שידעת לשים את האצבע ולתאר את מה שקורה סביבנו ובנו.
מעטים אם בכלל לדעתי חפים מזה.
אבל זו באמת הדרך שאנחנו הולכים בה וצריכים ללמוד, עד כמה שזה קשה - לאפשר לעצמנו.
תודה על פוסט כל כך נוגע בדברים האמיתיים של החיים.
תודה גילה!
הייתי מנסחת את אותה תגובה בדיוק... מסכימה עם ניצה:)....
פוסט יפה . תודה.... ורק אהבה
זה כואב, ההודאה בעובדה שמי מאיתנו קבצן של אהבה...
יש בזה קצת עליבות של חיים אבל כל כך הרבה אמת...
וכשמבינים, אפשר להתרומם משם, מקיבוץ הנדבות
ולהתפתח. כתבת מדהים בעיני. מבינה היטב כל מילה. מקשיבה.
לקרוא אותך בבוקר
להתמלא האהבה חדשה וכל שנותר זה לצאת ולפזר אותה בעולם.
תודה על שהזכרת לי שיכולה לתת ולקבל .
יום של אהבה
כלנית
הצורך הזה באהבה, באמון נמצא בכל אחד מאיתנו
ולא משנה הגיל, ואם יש מי שיתן יד, ירעיף, ימתין בסבלנות עד שהראש יתרומם
יאמין ויאהב - נוכל לוותר על הקבצנות, על ליקוט הפרורים, על הייאוש.
תודה לך מתוקה,
צריך לדעת בשביל להבין,
צריך להבין בשביל לדעת...
גילה
נו, זה בדיוק עלי הפוסט הזה.
ואפילו קבצנית של כוכבים (אי אפשר אותו משתמש וכו')..
כמו שכתבת .
לא להכנע ,
תהליך הדורש זמן וסבלנות .
בוקר נפלא :)
כל כך נכון, ואני גם מסכימה עם מי שכתבה כאן למעלה שבאיזשהו מקום יש קבצן כזה בכל אחד מאיתנו. אבל נכון הוא שיש אשר ממש חיים בצל הנורא של קבצנות לאהבה. עצוב הוא שכל כך הרבה סובלים מהצל הכבד והמתעתע הזה, וכל כך הרבה מעבירים זאת לילדיהם מבלי לדעת.
כתבתב יפה וברגישות, כמו תמיד. נגמרו לי הכוכבים לשבוע הזה אז קבלי כוכב low-tech
*
לגילוש שלום,
אהבתי את המשפט
תנו לו חיוך. תנו לו יחס אוהב. שימו לו גבולות.
אני אומרת זאת כמחנכת שרואה שיש הרבה היום ששוכחים את הגבולות וחושבים שזו האהבה.
*
שושי
גילגוש -
כולנו קבצנים של אהבה
לא על כולם רואים....
אהבתי מאוד את שכתבת
אזלו כוכביי
מותק, לא הייתי יכולה לנסח את זה יותר טוב ממך...
כל מילה - פנינה.
תודה, וגם על הכוכב..
גילה
כמה עצוב..
האהבה פשטה את הרגל,
ואנחנו הפכנו לפושטי יד...
היי רונית ו.
בקריאה נוספת..., את צודקת!
עם זאת, אני חושב שמגיע זמן בחייו של אדם לעשות את הבחירה:
להיוותר קבצן או שלא...
יתכן ששנותיו הראשונות עיצבו אותו כקבצן, אבל עם השנים, במיוחד אם הוא מכיר
בעובדה זאת, עליו לבצע את השינוי - אם ברצונו להיות מאושר, ושלם...
תודה על ההערה!
אני מרגישה לא טוב. לראשונה אין לי מה להפריך וגרוע מזה - מה להוסיף.
וכל מילה נוספת - מיותרת.
פוסט כזה מיועד לאנשים מבינים, בוגרים ובעלי מודעות. הוא אינו יכול לשרת את מי שחי בתוך בועת הקבצנות. לשנות עבור אנשים כאלה את הבחירה. לשנות לטובתם. להביא לידי הכרה ושינוי. אכן, כמו שכתבת, הרבה סבלנות, אהבה וטיפול מסור.
תודה גילה
כמה נכון...
אהבתי !!!
היי דוט קום,
נדמה לי שהכותבת מתכוונת למשהו הרבה יותר עמוק מאהבה נכזבת.
הכוונה למבוגרים שמאז שהיו ילדים קיבלו יחס שאינם ראויים לאהבה והפנימו זאת.
כך שהלוואי ויכלו להניף את הדגל המגרש את הפחד ולהתחיל להרגיש ראויים להיות נאהבים.
לא חוסר בטחון כמו... העדר בטחון והיכולת לייצר כזה.
ואנשים כאלה, בוגרים, המפנימים עובדה זו, מתנהגים ככה בבגרותם.
בטוח יש מי שאוהב אותם, אך הם לא תמיד מסוגלים לגלות זאת וחושבים שזה בתנאי....
בתנאי שהם שותקים, בתנאי שהם נותנים, בתנאי שהם מוותרים.
ותוך כך מעמידים את מי שאוהב אותם באופן לא מודע, במבחני אהבה..... בועטים... מרחיקים, כדי שהאוהב יקרב.
מככבת אותך גילה,
האכזבות הינן, לעיתים, חלק בלתי-נפרד מאהבות. כך נבראנו, זאת היא דרכנו...
ואהבה לעיתים מרוקנת את אותו חלק תבוני בנו, כאילו מתריסה היא נגד ההגיון בלאהוב
את האחר...
חוסר-בטחון נוצר במצב בו האכזבה מאהבה מותירה אותנו במצב בלתי נוח במיוחד:
זהירות ומתינות...
הפחד מלהתאהב פעם נוספת, אינו עניין של מה בכך...
ופחד, כמושג בפני עצמו, הוא משהו בלתי-נהיר עבורנו. משהו ערטילאי, מעורפל...
אין כאן עניין של אומץ, אלא של החלטה על ביצוע פעולה.
והפעולה? להתאהב! שוב, ושוב, ושוב...
ובקיצור, לנגוס ביסים גדולים! בהפרזה!
זהירות ומתינות נועדו עבור נזירים...