מדי יום אני פוגשת עוד ועוד אנשים שמסתפקים

בפרורים של החיים,

פרורים של אהבה.

אנשים שויתרו על החלומות שלהם, איבדו את הכוח לנסות,

איבדו את החשק לצאת מהמטה בבקר ואיבדו את חדוות החיים.

 גם אני הייתי פעם קבצנית של אהבה.

קבצן של אהבה לא מאמין שמגיע לו.

לא באמת מאמין שיכול להיות שיום אחד הוא יהיה מאושר.

לא יכול לדמיין תמונה של אושר.

מי שמסתכל על קבצן של אהבה רואה אותו או אותה

חצויים, לא ברורים. 

מבטלים את עצמם ליד חבר זה או אחר,

מורידים באופן קבוע את הערך של עצמם.

מדי יום אני פוגשת עוד ועוד אנשים שעוברים אותה דרך.

אם זאת בת 16, או בת 60, הדרך אותה דרך...

אפשר לזהות אותם מהמחשבה שתעלה לך בראש:

היא כזאת מדהימה,

איך היא לא רואה את זה..

כשאתה לא מאמין שמגיע לך,

אתה מסתפק בפרורים של אהבה,

מאמין למילה הכי קטנה,

גם אם אין מעשים בצידה.

מחזיק חזק את מה שיש, לא מרפה גם כשצריך,

בודק כל הזמן אך מפחד לאבד, מפחד שילכו לך,

מפחד לגלות שזה לא אמיתי.

כמו הספור שלא נגמר, אתה ממציא נבואה

ומגשים אותה לכוד בתוך מעגל האימה שאתה עצמך יצרת.

מדי יום ויום אני פוגשת אותם. אפשר לזהות אותם לפי המבט המחפש בעיניים.

מחפש קשר. מחפש אהבה. מחפש תקשורת.

בודק את העולם. המבט הבוחן את כולם בחשדנות יתר.

מבט שיודע זה רק ענין של זמן עד שמעט הטוב יגמר.

עצם הידיעה הזאת מהווה מסך שאינו מאפשר גם לטוב להיות.

הפחד מתי זה יגמר, משתק את היכולת להנות מהרגע, להנות מהטוב.

הפחד הוא מסמא עיניים, היא יודעת שהיא מדהימה

אבל לא מרגישה כזאת.

קבצן של אהבה רגיל לחיות עם פרורים של אהבה.

באופן פרדוקסאלי, ככל שהוא נפגש עם יותר  אהבה כך הוא יותר בחרדה קיומית.

יש לו הרבה יותר מה לאבד.

הוא שואל את עצמו מה האנשים שאוהבים אותו רואים בו,

שהוא לא רואה בעצמו 

וכמה זמן יקח להם לגלות עליו את האמת שהוא יודע ואז זה יגמר.

הוא כל הזמן על זמן שאול.

קבצן של אהבה יגיע עד התהום. יגע בקרקעית.

שם הוא יצטרך לבחור. להיות או לא להיות. למות או לחיות.

רק עצם הבחירה תציל מחיים שלמים של קבצנות.

זה אפשרי. עם הרבה אהבה, תמיכה של הסביבה,

אומץ, לימוד, טיפול.

זה אפשרי. זה רק מקום מפחיד ומאד לא מוכר לאנשים,

מסוכן וקשה להכלה.

מקום מאד בודד. רק מי שמכיר את הבור יודע מה מרגישים בו.

לכן אני פונה אלינו, האנשים.

כשאנחנו פוגשים קבצן של אהבה.

תנו לו חיוך.

תנו לו יחס אוהב.

שימו לו גבולות במקומות המניפולטיביים ויש כאלה רבים.

תעמדו במבחנים שלו, תאפשרו לו חוויות של הצלחה.

אל תכנעו לרצון שלכם לוותר.

אל תכנעו לאובדן האמון שלכם. תאמינו.

הוא צריך לדעת שאתם מאמינים.

זה אפשרי לצאת משם, רק שזה תהליך מאד איטי.

יותר איטי ממה שיש לנו לפעמים סבלנות.

סוג של לקות למידה בתחום האמון והאהבה.

ההצלחה שלו היא ההצלחה שלנו.

גילה