זוכר ימים בהם היית מגיעה עם עיניים מלאות ברק של געגוע וכמיהה,

ימים בהם היינו צוחקים בעצב, קורעים מעלינו עירום לבוש, ומתעלסים במחול של תשוקה,

ימים בהם היית לוקחת את ידי, מובילה אל חדרי,

מעמידה שתי דמויות חבוקות מול ראי, ומוהלת דבר שקרי באמיתי.

זוכר את היום בו לחשת שאני הוא הגבר בזרועותיו תרצי למות,

היום בו הודית על שהענקתי לחייך משמעות,

היום בו עמדנו שם מחובקים,

מנהלים שיחה ללא מילים.

מחקנו באומץ פחדים של אתמול,

ציירנו בחשש מחר במכחול,

ביקשת לטעום מתיקות מרה של תפוח,

את אמונותייך, מסרת בשתיקה צועקת אל הרוח.

עזבת משום שנכנעת לעברך,

נסעת בתקווה שתוכלי לברוח מעצמך,

ימים יגידו את ששתקת לצעוק,

שנים יספרו על עצב מר מתוק.

בזמנו כעסתי,

בזמנו לא הבנתי,

היום, עם ריחות ראשונים של פריחה,

אני מודה לך שהיית, ופותח את לבי לאהבה חדשה.

--------------------------------------------------------------------------

מוקדש לך...ואת תדעי.