החיים הם משאב מתכלה
ואין לי שום דבר חכם להוסיף על זה
פוסטים פופולאריים
-
Enter the Ninja
6/3/10 | 803 צפיות
-
למה לא אח של ג'אמפ קאט
1/10/07 | 607 צפיות
-
תל אביב חוזרת לשפיות
14/10/08 | 440 צפיות
-
איזה קסם
25/10/07 | 4455 צפיות
-
לב של כלב מטאלי
26/3/08 | 595 צפיות
-
מה נפקא מינה?
21/8/07 | 602 צפיות
פוסטים אחרונים
- Enter the Ninja 6/3/10
- כמה ציוני דרך בקפה ומחוצה לו 20/11/09
- מזל טוב, נולד לי שלט 11/11/09
- נופל וקם 18/10/09
- התפלה בתחת שלי 15/4/09
- איש הוישר 13/4/09
סוללה לא תקינה
כנראה שלא נותרה ברירה אחרת חוץ מלהרים את עצמי לעלות על האופנוע ולחצות את העיר ולהגיע למתחם ולעמוד בתור ולקבל מספר ולהמתין בשקט כמו כולם ולגלות שמתקן הקפה/קפוצ'ינו/שוקולטה לא באמת עובד ולשמוע את הכרוז מכריז את מספרי ולהגיע לעמדה 16.
פקידת השירות חייכה, חייכתי בחזרה והראתי לה את הצג. סוללה לא תקינה. הייתי רגוע, הפנמתי כבר את המשימה, הבטחתי לעצמי לא לצאת מכליי זה לא אשמת הפקידה זה פשוט ככה, אני לומד לקבל.
"זה בעיה במכשיר" ציינה, " תוך 45 דקות תקבל אותו בחזרה" נשמתי לרווחה, הכל בסדר, מטפלים בך.
אמרתי תודה בנימוס וכבר עמדתי להפנות לה את גבי אבל אז, בלי שום התראה השליכה לעברי את האותיות הקטנות "לא נוכל להעביר את הזכרונות ואת התמונות"
בבת אחת חלפו כל חיי למול עיניי. התמונות של הללי, קטעי הווידאו שבהם חרזתי לה שירי ערש, מספרי הטלפון של אלו שהיו חברי, של חברי הנכחיים של אלו שאיני זוכר מי הם אבל בטוח שיום אחד אזכר... אימה אחזה בי.
"תקשיבי מירית" העפתי מבט לדש חולצתה המעומלנת "אתם לא יכולים לעשות את זה. תעשו גיבוי" "קוראים לי מרית" ציינה והוסיפה "אין מה לעשות, אין לנו יכולת לגבות את המידע" הבנתי שלא מדובר בשגיאת כתיב, באמת קוראים לבחורה מרית, בקמץ. "את יודעת מה זה "מר" בעיברית?" (אני לא שולט בזה) "מה זה מר?" שאלה ולא הבנתי אם היא יודעת או מתחזה. "טיפה." ציינתי בפניה בסיפוק, מקווה שהעובדה הזו אולי תואיל לי בעניין גיבוי חיי. "בגלל זה אומרים 'מר-חשוון', כי זה החודש שבו מתחילים הגשמים" "כן" הנהנה לעברי, לוחצת על מקש שמסמן אותי במערכת פלאפון כלקוח בעייתי. "אבל לי קוראים מרית, וחוץ מזה אתה אמור לגבות בעצמך את המידע שעל הפלאפון"
"טוב" סבלנותי החלה לפקוע. אני מכיר את הרגע הזה טוב, אני הופך לקיפוד. תחושת האי-צדק שלי מרימה את ראשה כמו המפלצת מלוך נס ואני מתחיל להשחיז את חרבותיי כאילו הייתי הדלאי-למה במלחמה שתוצאותיה יכריעו את גורל אולימפיאדת 2008 בביג'ין.
"מרית" הדגשתי כל אות. "אני משתמש במק. שמעת על חברת מקינטוש? איי פוד? איי פון? אורנג'? " (קיוויתי שאיום סמוי זה יעשה את שלו) "כן, שמעתי" "יופי, אבל חברת פלאפון לא שמעה. התוכנה שאתם מספקים לגיבוי לא יודעת מה זה מק, שמעת על סטיב ג'ובס? תפוח כזה עם נגיסה בקצה? כי חברת פלאפון חושבת שהעולם זה רק ביל גייטס, שבכלל גנב את חלונות, ג-נ-ב! מה שאומר שאני לא יכול לגבות כלום. כי יש לי מק, אני מקיסט הבנת?"
עכשיו שמתי לב שכולם מביטים בי, הבנתי שכנראה שאני צורח "תנגב ליד הפה" סימנה מרית לעבר הריר שנזל מזוית פי. "תירגע" אמרה בקול רגוע ותיקתקה במחשבה הערה שמתייגת אותי כלקוח מסוכן. "נגבה לך את החומר טוב?" אמרה בקול אימהי, "לך שב שם" הצביעה לעבר מכונת השוקולטה המושבתת.
בעודי משרך את מנעליי לעבר הספה חשבתי לעצמי, שהיא לא אשמה מרית, מרית לא אשמה זה אני אשם בהכל, אני מתעב את חברת פלאפון בגלל שאני מדבר יותר מדי, וכועס על עצמי בכל פעם שאני פותח את החשבון החודשי, ושונא להרגיש כל כך תלוי בתמונות המחורבנות האלה שלא מתקרבות לחמישה מגה פיקסל שיש לדגם החדש של נוקיה, אבל אין לי כסף לקנות, או כוח לעבור לאורנג' או חבר שנוסע לניו יורק ויקנה לי איי-פון וחיים שתיים כבר יסדר לי אותו, אני מקיסט, כבר אמרתי?
|
תגובות אחרונות
-
נקודונת
בתגובה על מזל טוב, נולד לי שלט
-
אלון דה אלפרט
בתגובה על Enter the Ninja
-
וידרא
בתגובה על כמה ציוני דרך בקפה ומחוצה לו
-
גי'נג'ר
בתגובה על נופל וקם
תגובות (12)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
יש לזה המשך, בקרוב על מסך המחשב שלך..
מזדהה, מזהה וכועסת איתך. איך, איך הפכנו תלויים בכל חברות הענק האלו שגוזלים את כספינו ולא רואים אותם ממטר בדיוק כשאנו זקוקים להם. בפעם הבאה שיזמינו ממך סרט פירסומת לפלאפון פשוט תגיד להם לא. נראה אותך. ואם תכנע (מה שסביר להניח) שלא תעז לתת לנו את נינט עושה איזה ניתוח להסרת משהו. תראה לנו תור לתיקון סלולר עם מרית נחמדה ושרות מחלקה ראשונה וככה הם יהיו מחויבים. נניח. בילי, שונאת תורים ומכשירים מקולקלים.
לא טוף בלאפון
אהבתי את הכתיבה!
מזכיר לי את ההתקף שתקף אותי כשהחבר הכי טוב שלי בשנה ד' (פרוייקט גמר) נחנק לי אחרי לעיסה מתמשכת. כל העתיד שלו עבר לי מול העיניים. לעס לעס לעס לעס, ואז קפא במקומו. בהתחלה לא הבנתי. הסתכלתי לו בעיניים לראות אם המניאק לא עובד עלי. לא זז. נגעתי קלות. לא זז. ניערתי טיפה. לא זז.
אז הזזתי את העכבר.
לא זז.
ctr+ alt + del .
לא זז.
restart !
זובבי!
מזלי שאני יודעת לזהות שותפים פוטנציאלים לדירה.
אתם מבינים, כשבוחרים שותפים, זה לא מספיק שנסתדר איתם. יש פרמטרים שעליהם אסור לפסוח: האם הם גבוהים? (ויכולים להבריג נורות, להתקין מדפים, להוציא ברגים, להוריד צלחות, לצבוע קירות, לשים צלחות בחזרה...) האם הם יודעים לבשל? (ולתת לנו לטעום...) והאם הם מבינים במחשבים?! (ויכולים לבצע החייאה מקלדתית לפני שאני אצטרך לקבל אחת כזו...). בשנה א' שני שותפים אחרים שלי הצילו אותי מהלם קרב (מתנצלת מראש בפני החיילים שבאמת עוברים את זה). חתכתי לי ס"מ בתוך האגודל עם סכין יפני, בכל הכוח! אין אהבה לטיפוגרפיה כמו אהבה של שנה א'! רצתי לסלון המומה ולא יכולתי לדבר. השניים תולשים שערות כי מרדונה אוטוטו מבקיע גול ואני עם שלולית דם לאורך כל הדירה, כבר לא מרגישה חצי מהיד. הם - מבט אלי, מבט למרדונה. מבט אלי, מבט למרדונה. אלו? אני פה גוססת!!!! צרחתי לי בלב (הפה פשוט לא נפתח). פתאום הם קלטו.... מרדונה 2:0!!!
חטפו מבט אל גוון עורי המכחיל, שינסו מותניים ורצו להציל. חבשו, ניקו ואפילו רצו להשכיב לישון... (נכתב בהומור ובאהבה לכל שותפיי שהיו)
כשייך למין הגברי, יש פתרון טכני קל ופשוט..
בקש שידפיסו לך את הזכרונות, בסדר אלפביתי היינו - מ א' - ת'
- ואז נוצר אצלם קובץ, שהם שולחים אותו אליך דרכם, וכל הזכרונות חוזרים.
לגבי תתמונות ומוזיקה, תעשה גיבוי במחשב, למה שהעברת, עם הקבל דטה, ואח"כ תחזיר..
אגב, בחלק מהמכשירים, התמונות המצורפות לשם המתקשר, כן נשמרות
מקווה שסייעתי.
מק יסט זה אומר בה"ד 1?
הכל אותו דבר אגב,
http://www.notes.co.il/sharabani/32560.asp
וכתבת יפה
קל לדבר
אבל קשה לשמור על החוט מתוח
שתי קופסאות לבן מחוברות בחוט - זה מה שאני מציע !
היי ירון
מנסיון של הרבה שנים והרבה
מכשירים, עבור לסלקום.
הכי טוב סלקום.
בשבילם הכוכב זה אתה.