כותרות TheMarker >
    cafe is going down
    ';

    בחצר האחורית

    שלוש שנים

    פוסטים אחרונים

    ארכיון

    שיר ערש

    41 תגובות   יום ראשון, 23/3/08, 23:54
    שנייה לפני שעוזב אותנו הפורים ואפילו שהוידאו ישן כל כך והפסקול מלא ברעש לבן- כשאני רואה את חווה'לה שרה את השיר הזה, האמת היא שאני קצת מקנאה. השיר הזה יפה כל כך, הייתה לה זכות גדולה כל כך.

    כפי ששמתם לב יש לי טעם מוסיקלי קצת זקן.. זמרות מלסבון של המאה הקודמת מעטרות את הבלוג שלי חדשות לבקרים וגם הסולם המינורי שולט פה ביד רמה. היה פה מישהו שכתב פוסט ברוח "מחשבה בוראת מציאות" וטען שמי ששומע שירים נוגים שלא יתפלא שהוא עצוב ומדוכא. האמת היא שהוא לא חשב על זה ראשון. עוד ביוון העתיקה חלק מעיצוב האישיות היה דרך חינוך מוסיקלי.

    אם נניח אדם היה מיועד להיות מדינאי, אבוי היה לו אם ישמע שירים רכרוכיים.. אפלטון אפילו אמר ש"יותר מכל - הקצב והנעימה, חודרים לתוך הנשמה פנימה.. ומי שנתחנך בו כראוי, ולצלילים הרמוניים, תהא תחושתו מחודדת ביותר לחוש בכל מה שלקוי". הוא גם טען שחינוך מוסיקלי דרוש לשם פיתוח אישיות מאוזנת וכתב: "אלה המתמכרים רק לגימנסטיקה סופם שהם נעשים פראים יתר על המידה ואילו אלה שרק במוסיקה מעייניהם נעשים רכים מכפי הראוי להם".

    באשר אלי- נראה לי שהשייכות שלי לקבוצה השנייה לא מוטלת בספק. אכן אני סוג של רכיכה השבויה בעולם של צלילים.. ולא זו בלבד, אני אפילו מעיזה ללכת שבי אחר נעימותיו הנוגות של המינור ונהנית מהבאסה הזאת הנאה שלמה.

    אני חושבת אגב שעניין יוון העתיקה נכון גם לימנו אנו. אני ואישיותי הם בין היתר תוצר של חינוך מוסיקלי. קחו לדוגמה את ההצמדות לשירי אבל וזכרון שמלווים (לפחות אותי) בכל מסגרת מילדות. אני בטוחה שהנהיה שלי אחרי המינור באה משם... אבל זה עניין לפוסט נפרד.

    בכל מקרה החיים נפלאים בעיני גם כשהם במינור. והם עוד יותר נפלאים כשמדובר בצלילים של סשה ארגוב ובמילים של נתן אלתרמן.

    כשחיפשתי להעלות את הוידאו נתקלתי בכמה שירי ערש יפים יפים, כמו למשל "שיר ערש נגבי" וסתם שירי הרדמות מתוקים. יש בעיני משהו נעים בשירי ערש, מן אינטימיות כזאת של לפני השינה.

    ואסיים כמובן בברכת והיי לי לו והיי לו לי והיי לו לנו לכולנו.

    שיר ערש   

    ביצוע: חוה אלברשטיין

    מילים: נתן אלתרמן

    לחן: סשה ארגוב 

      

    היכל ועיר נדמו פתע

    ונשתתקו שוקי פרס

    ורק אי שמה קלרינטה

    וקול כינור וקונטרבס

    מלחשים אל תתלבטה

    ושקט, שקט הס

    אומנם רדפנו הבלים

    אבל הנה הראש הרכנו

    אם כתר הוא נושא או דלי

    אין שום הבדל בסוף יישן הוא

    והיי לי לו והיי לו לי

    והיי לי לנו לכולנו

    נום תפוח נומה עץ

    נומה מלך נומה לץ

    נומו נהרות חוף

    נומו חצוצרות ותוף

    אולי בכל זאת רבע עוף

    לא, לא סוף. 

     

    כל רוגז וחמות וטורח

    ותאוות וחרוק שן

    עברו חלפו כעוברי אורח

    שיעברו אני ישן

    גם שאלות לשאול אין צורך

    ואין תועלת אין

    רוב נגינות יש וצלילים

    אך שיר הערש שידענו

    ושנחבא אל הכלים

    רק הוא בסוף נשאר אתנו

    נשאר ושר הניחו לי

    הניחו לנו לכולנו

    נומי דרך בא הקץ

    נומה מלך בא הלץ

    נומו רוח ומפרש

    הירדמו תולדות פרס

    שייכבו את הפנס

    כן, כן, הס.

     

    דרג את התוכן:

      תגובות (41)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS

       

      צטט: טלתל 2008-04-09 10:03:34

      מאוד מעניין *

      הי טליה. מאד מאד תודה :)

        9/4/08 10:03:
      מאוד מעניין *

       

      צטט: ארטישוק ירושלמי 2008-04-08 12:20:40

      משעולית, שתדעי, זה תמיד כיף לחזור לפוסט הזה. השיר פשוט מקסים.

      השיר הזה מקסים וגם את מקסימה

      (ובלי קשר..שתדעי לך שהארטישוק הירושלמי הוא אחד מהירקות האהובים עלי ביותר :) 

      משעולית, שתדעי, זה תמיד כיף לחזור לפוסט הזה. השיר פשוט מקסים.

       

      צטט: טמבורין 2008-04-07 23:34:06

       

       

      משעולית יקירתי,

      הגעתי רק היום, אז שרתי לעצמי את שיר הערש. נזכרתי שפעם הייתי אוספת שירונים...

      מחייך

      הי טמבורינה

      איזה כיף לי שקפצת לבקר

      אגב- מי שמגיע באיחור, חייב לפצוח בשירה. זה החוק כאן בבלוג.

      (וכמובן בלי שירון..זוכרים הכל בע"פ ומהסוף להתחלה:)

        7/4/08 23:34:

       

       

      משעולית יקירתי,

      הגעתי רק היום, אז שרתי לעצמי את שיר הערש. נזכרתי שפעם הייתי אוספת שירונים...

      מחייך

       

      צטט: נופל vakam 2008-04-06 18:44:12

      פינת איכות. אושיות שתמיד נוגעות: אלתרמן, אלברשטיין. ארגוב. גם את באלף? 

      תתחדשי על התמונה, יפה כקודמתה.

      אושיה נהדרת שכמותך, תודה ושוב תודה.

        6/4/08 18:44:

      פינת איכות. אושיות שתמיד נוגעות: אלתרמן, אלברשטיין. ארגוב. גם את באלף? 

      תתחדשי על התמונה, יפה כקודמתה.

       

      צטט: זיו גולד 2008-04-04 21:03:10

      אהבתי , פירגנתי וכיכבתי

      הי זיו, תודה. שמחה שאהבת

        4/4/08 21:03:
      אהבתי , פירגנתי וכיכבתי

      שמחה שריגשתי (או יותר נכון, שחווה ריגשה:)

      צטט: zidan de toledo 2008-03-29 20:52:10

      תודה נעמה. מתרגש ומזדהה.

       

        29/3/08 20:52:

      תודה נעמה. מתרגש ומזדהה.

       

      צטט: ארז אשרוב 2008-03-28 16:12:47

      כבר בוקר, חשבתי, ויצאתי לדרך, להלימוס.

      תהיה נחמד, קח אותי לשייט גם.

        28/3/08 16:12:
      כבר בוקר, חשבתי, ויצאתי לדרך, להלימוס.

       

      צטט: שמוליק_ 2008-03-25 05:35:56

      לגבי ההסתייגות של המלך (שנח המון), אני לא רואה אלא דברים משלימים.

      גם אפלטון התיחס למוסיקה ביראת כבוד כי היה מודע לעוצמתה והיה חרד להשפעותיה המזיקות.  לכן התנגד לריתמוס המסוכן לנשמה לפי דעתו.

      ואילו מיכל דיברה על חינוך מוסיקלי כמו למשל  שיטת סוזוקי המדברת על חינוך מוסיקלי ברמת שפת אם על מנת להקנות תכונות ואיכויות אנושיות חשובות לילד.

      תודה על התוספת, מסכימה עם כל מילה!

        25/3/08 05:35:

      לגבי ההסתייגות של המלך (שנח המון), אני לא רואה אלא דברים משלימים.

      גם אפלטון התיחס למוסיקה ביראת כבוד כי היה מודע לעוצמתה והיה חרד להשפעותיה המזיקות.  לכן התנגד לריתמוס המסוכן לנשמה לפי דעתו.

      ואילו מיכל דיברה על חינוך מוסיקלי כמו למשל  שיטת סוזוקי המדברת על חינוך מוסיקלי ברמת שפת אם על מנת להקנות תכונות ואיכויות אנושיות חשובות לילד.

       

      You say either and I say either

      הגזמת.. כיף לנו גם כשאנחנו לא מסכימים :)

      צטט: המלך שטות שנח המון 2008-03-25 00:05:19

      איזה כיף, אנחנו מסכימים :)

      צטט: במשעול בלב שדות 2008-03-24 23:25:01

      מלך שטות היקר. מדברים אנחנו בשפה דומה, אבל על שני כתבים שונים... האחד של מיכל בנושא "חינוך מוסיקלי" המדבר על הקשר שבין חינוך להפחתת האלימות. המאמר השני מרתק בעיני וענינו "מחול בייון העתיקה"- כבר מצרפת לך קישור:

      http://www.israeldance.co.il/toldot_greek_dances.htm

       

      גלגלת אותי מצחוק בעניין דץ ודצה...המוסיקה היא בדיוק המקום לשחרר אגרסיות בלי לפגוע באחר. מסכימה איתך שהקשר בין הנאורות והמוסיקה לא תמיד נתן אותותיו. גם אני חשבתי על ואגנר ולא רק עליו.. שומאן, שופן, ויש עוד הרבה. לא חסרים. שנאה ואלימות לובשות צורה גם במאורות הכי נאורות. טבע האדם. מה שכן, בתור מורה למוסיקה, אני יכולה לספר לך אינספור חוויות אישיות הקשורות למוסיקה והפחתת אלימות (מפאת פרטיות המקרים אני לא כותבת עליהם פוסטים). רק דוגמא: הוצאנו פסנתר ישן למסדרון חצר בית-ספר. אתה לא יודע איך השתפרה האווירה בהפסקות. במקום להרביץ, ילדים ישבו ולימדו אחד את השני לנגן.

      יש מועדוניות בארץ שאוספות ילדים משיטוט ברחובות ומכניסות פרוייקטים של נגינה בכלים ופשוט מצילות ילדים מהדרדרות לפשע... נו, אני לא צריכה להרחיב :)

      צטט: המלך שטות שנח המון 2008-03-24 23:09:40

      אם יורשה לי להסתייג,

      אינני יודע באיזה קונטקסט הדברים נאמרו (אשמח ללינק)בעיני דווקא הרגישות לאסטטיקה על כל המורכבויות שלה יכולה להתפרש ולבוא לידי ביטוי בהבנה שאלימות היא צורך.

      הקשר בין אסטטיקה (מוסיקה לצורך העניין) להתנגדות לאלימות הוא תופעה של החצי השני של המאה ה20 גדולי המלחינים (והמדענים לצורך העניין) תמכו באלימות על מנת לקדם את האינטרסים של השולטים בהם ןהמדינות איתם הזדהו, יותר מזה הם עבדו בשבילם. אני לא חושב שבחירה באלימות היא בהכרח שחור ולבן להפך, בחירה בחוסר אלימות  מבלי להתחשב בנסיבות היא שחור ולבן.

      להזכירך כל המוסיקאים של יוון היללו וכתבו שירים לניצחונות הצבא שלהם שהיה אכזר ומפלצתי.

      וואגנר היה אנטישמי שכתב דברי שנאה בכל הזדמנות.

      בהטובן כתב שירי הלל לנפוליון והיה אחד המעריצים הכי גדולים שלו (עד שנפוליון הכריז על עצמו כקיסר)

       ויש משהו יותר מופלא מוואגנר או בהטובן?

      אלימות היא החלק בהרמוניה שבילעדיו נשאר דץ ודצה

       

       

      צטט: במשעול בלב שדות 2008-03-24 22:36:00

      פסנתרנית כאן בבלוג (מיכל טל) כתבה את זה מאד יפה (אני מקווה שאני מצטטת נכון): אדם שפיתח רגישות לאסטטיקה של צליל וגוון לא ינטה לתפוס את המציאות בשחור או לבן ולהגרר לאלימות. המפגש עם מוסיקה הופך אותנו לאנשים יותר רגישים, מורכבים. 

      צטט: שמוליק_ 2008-03-24 21:13:01

      תודה

      על המלל המקדים והשיר המקסים שהבאת.

      חינוך מוסיקלי לטעמי לוקה בחסר ולא מובא בצורה מסודרת תחת מוסדות החינוך הממלכתיים ולאורך שנים.

      אכן היא מעצבת והיא יכולה לאזן את האלימות הכוחניות החוסר סבלנות והחפיפניקיות שאנו רואים בכל פינה אצל הדור הצעיר.

      תביאי עוד ...יש מי ששומע וקורא...

       

       

       

       

       

       

       

       

      איזה כיף, אנחנו מסכימים :)

      צטט: במשעול בלב שדות 2008-03-24 23:25:01

      מלך שטות היקר. מדברים אנחנו בשפה דומה, אבל על שני כתבים שונים... האחד של מיכל בנושא "חינוך מוסיקלי" המדבר על הקשר שבין חינוך להפחתת האלימות. המאמר השני מרתק בעיני וענינו "מחול בייון העתיקה"- כבר מצרפת לך קישור:

      http://www.israeldance.co.il/toldot_greek_dances.htm

       

      גלגלת אותי מצחוק בעניין דץ ודצה...המוסיקה היא בדיוק המקום לשחרר אגרסיות בלי לפגוע באחר. מסכימה איתך שהקשר בין הנאורות והמוסיקה לא תמיד נתן אותותיו. גם אני חשבתי על ואגנר ולא רק עליו.. שומאן, שופן, ויש עוד הרבה. לא חסרים. שנאה ואלימות לובשות צורה גם במאורות הכי נאורות. טבע האדם. מה שכן, בתור מורה למוסיקה, אני יכולה לספר לך אינספור חוויות אישיות הקשורות למוסיקה והפחתת אלימות (מפאת פרטיות המקרים אני לא כותבת עליהם פוסטים). רק דוגמא: הוצאנו פסנתר ישן למסדרון חצר בית-ספר. אתה לא יודע איך השתפרה האווירה בהפסקות. במקום להרביץ, ילדים ישבו ולימדו אחד את השני לנגן.

      יש מועדוניות בארץ שאוספות ילדים משיטוט ברחובות ומכניסות פרוייקטים של נגינה בכלים ופשוט מצילות ילדים מהדרדרות לפשע... נו, אני לא צריכה להרחיב :)

      צטט: המלך שטות שנח המון 2008-03-24 23:09:40

      אם יורשה לי להסתייג,

      אינני יודע באיזה קונטקסט הדברים נאמרו (אשמח ללינק)בעיני דווקא הרגישות לאסטטיקה על כל המורכבויות שלה יכולה להתפרש ולבוא לידי ביטוי בהבנה שאלימות היא צורך.

      הקשר בין אסטטיקה (מוסיקה לצורך העניין) להתנגדות לאלימות הוא תופעה של החצי השני של המאה ה20 גדולי המלחינים (והמדענים לצורך העניין) תמכו באלימות על מנת לקדם את האינטרסים של השולטים בהם ןהמדינות איתם הזדהו, יותר מזה הם עבדו בשבילם. אני לא חושב שבחירה באלימות היא בהכרח שחור ולבן להפך, בחירה בחוסר אלימות  מבלי להתחשב בנסיבות היא שחור ולבן.

      להזכירך כל המוסיקאים של יוון היללו וכתבו שירים לניצחונות הצבא שלהם שהיה אכזר ומפלצתי.

      וואגנר היה אנטישמי שכתב דברי שנאה בכל הזדמנות.

      בהטובן כתב שירי הלל לנפוליון והיה אחד המעריצים הכי גדולים שלו (עד שנפוליון הכריז על עצמו כקיסר)

       ויש משהו יותר מופלא מוואגנר או בהטובן?

      אלימות היא החלק בהרמוניה שבילעדיו נשאר דץ ודצה

       

       

      צטט: במשעול בלב שדות 2008-03-24 22:36:00

      פסנתרנית כאן בבלוג (מיכל טל) כתבה את זה מאד יפה (אני מקווה שאני מצטטת נכון): אדם שפיתח רגישות לאסטטיקה של צליל וגוון לא ינטה לתפוס את המציאות בשחור או לבן ולהגרר לאלימות. המפגש עם מוסיקה הופך אותנו לאנשים יותר רגישים, מורכבים. 

      צטט: שמוליק_ 2008-03-24 21:13:01

      תודה

      על המלל המקדים והשיר המקסים שהבאת.

      חינוך מוסיקלי לטעמי לוקה בחסר ולא מובא בצורה מסודרת תחת מוסדות החינוך הממלכתיים ולאורך שנים.

      אכן היא מעצבת והיא יכולה לאזן את האלימות הכוחניות החוסר סבלנות והחפיפניקיות שאנו רואים בכל פינה אצל הדור הצעיר.

      תביאי עוד ...יש מי ששומע וקורא...

       

       

       

       

       

       

       

      מלך שטות היקר. מדברים אנחנו בשפה דומה, אבל על שני כתבים שונים... האחד של מיכל בנושא "חינוך מוסיקלי" המדבר על הקשר שבין חינוך להפחתת האלימות. המאמר השני מרתק בעיני וענינו "מחול בייון העתיקה"- כבר מצרפת לך קישור:

      http://www.israeldance.co.il/toldot_greek_dances.htm

       

      גלגלת אותי מצחוק בעניין דץ ודצה...המוסיקה היא בדיוק המקום לשחרר אגרסיות בלי לפגוע באחר. מסכימה איתך שהקשר בין הנאורות והמוסיקה לא תמיד נתן אותותיו. גם אני חשבתי על ואגנר ולא רק עליו.. שומאן, שופן, ויש עוד הרבה. לא חסרים. שנאה ואלימות לובשות צורה גם במאורות הכי נאורות. טבע האדם. מה שכן, בתור מורה למוסיקה, אני יכולה לספר לך אינספור חוויות אישיות הקשורות למוסיקה והפחתת אלימות (מפאת פרטיות המקרים אני לא כותבת עליהם פוסטים). רק דוגמא: הוצאנו פסנתר ישן למסדרון חצר בית-ספר. אתה לא יודע איך השתפרה האווירה בהפסקות. במקום להרביץ, ילדים ישבו ולימדו אחד את השני לנגן.

      יש מועדוניות בארץ שאוספות ילדים משיטוט ברחובות ומכניסות פרוייקטים של נגינה בכלים ופשוט מצילות ילדים מהדרדרות לפשע... נו, אני לא צריכה להרחיב :)

      צטט: המלך שטות שנח המון 2008-03-24 23:09:40

      אם יורשה לי להסתייג,

      אינני יודע באיזה קונטקסט הדברים נאמרו (אשמח ללינק)בעיני דווקא הרגישות לאסטטיקה על כל המורכבויות שלה יכולה להתפרש ולבוא לידי ביטוי בהבנה שאלימות היא צורך.

      הקשר בין אסטטיקה (מוסיקה לצורך העניין) להתנגדות לאלימות הוא תופעה של החצי השני של המאה ה20 גדולי המלחינים (והמדענים לצורך העניין) תמכו באלימות על מנת לקדם את האינטרסים של השולטים בהם ןהמדינות איתם הזדהו, יותר מזה הם עבדו בשבילם. אני לא חושב שבחירה באלימות היא בהכרח שחור ולבן להפך, בחירה בחוסר אלימות  מבלי להתחשב בנסיבות היא שחור ולבן.

      להזכירך כל המוסיקאים של יוון היללו וכתבו שירים לניצחונות הצבא שלהם שהיה אכזר ומפלצתי.

      וואגנר היה אנטישמי שכתב דברי שנאה בכל הזדמנות.

      בהטובן כתב שירי הלל לנפוליון והיה אחד המעריצים הכי גדולים שלו (עד שנפוליון הכריז על עצמו כקיסר)

       ויש משהו יותר מופלא מוואגנר או בהטובן?

      אלימות היא החלק בהרמוניה שבילעדיו נשאר דץ ודצה

       

       

      צטט: במשעול בלב שדות 2008-03-24 22:36:00

      פסנתרנית כאן בבלוג (מיכל טל) כתבה את זה מאד יפה (אני מקווה שאני מצטטת נכון): אדם שפיתח רגישות לאסטטיקה של צליל וגוון לא ינטה לתפוס את המציאות בשחור או לבן ולהגרר לאלימות. המפגש עם מוסיקה הופך אותנו לאנשים יותר רגישים, מורכבים. 

      צטט: שמוליק_ 2008-03-24 21:13:01

      תודה

      על המלל המקדים והשיר המקסים שהבאת.

      חינוך מוסיקלי לטעמי לוקה בחסר ולא מובא בצורה מסודרת תחת מוסדות החינוך הממלכתיים ולאורך שנים.

      אכן היא מעצבת והיא יכולה לאזן את האלימות הכוחניות החוסר סבלנות והחפיפניקיות שאנו רואים בכל פינה אצל הדור הצעיר.

      תביאי עוד ...יש מי ששומע וקורא...

       

       

       

       

       

       

      אם יורשה לי להסתייג,

      אינני יודע באיזה קונטקסט הדברים נאמרו (אשמח ללינק)בעיני דווקא הרגישות לאסטטיקה על כל המורכבויות שלה יכולה להתפרש ולבוא לידי ביטוי בהבנה שאלימות היא צורך.

      הקשר בין אסטטיקה (מוסיקה לצורך העניין) להתנגדות לאלימות הוא תופעה של החצי השני של המאה ה20 גדולי המלחינים (והמדענים לצורך העניין) תמכו באלימות על מנת לקדם את האינטרסים של השולטים בהם ןהמדינות איתם הזדהו, יותר מזה הם עבדו בשבילם. אני לא חושב שבחירה באלימות היא בהכרח שחור ולבן להפך, בחירה בחוסר אלימות  מבלי להתחשב בנסיבות היא שחור ולבן.

      להזכירך כל המוסיקאים של יוון היללו וכתבו שירים לניצחונות הצבא שלהם שהיה אכזר ומפלצתי.

      וואגנר היה אנטישמי שכתב דברי שנאה בכל הזדמנות.

      בהטובן כתב שירי הלל לנפוליון והיה אחד המעריצים הכי גדולים שלו (עד שנפוליון הכריז על עצמו כקיסר)

       ויש משהו יותר מופלא מוואגנר או בהטובן?

      אלימות היא החלק בהרמוניה שבילעדיו נשאר דץ ודצה

       

       

      צטט: במשעול בלב שדות 2008-03-24 22:36:00

      פסנתרנית כאן בבלוג (מיכל טל) כתבה את זה מאד יפה (אני מקווה שאני מצטטת נכון): אדם שפיתח רגישות לאסטטיקה של צליל וגוון לא ינטה לתפוס את המציאות בשחור או לבן ולהגרר לאלימות. המפגש עם מוסיקה הופך אותנו לאנשים יותר רגישים, מורכבים. 

      צטט: שמוליק_ 2008-03-24 21:13:01

      תודה

      על המלל המקדים והשיר המקסים שהבאת.

      חינוך מוסיקלי לטעמי לוקה בחסר ולא מובא בצורה מסודרת תחת מוסדות החינוך הממלכתיים ולאורך שנים.

      אכן היא מעצבת והיא יכולה לאזן את האלימות הכוחניות החוסר סבלנות והחפיפניקיות שאנו רואים בכל פינה אצל הדור הצעיר.

      תביאי עוד ...יש מי ששומע וקורא...

       

       

       

       

       

       

      צטט: שמוליק_ 2008-03-24 22:50:44

      בכלל, נושא האסתטיקה היה חשוב מאוד כבר אז בימיו של אפלטון. היתה לו קרבה  לפילוסופיה של האומנות ולשאלות סביב שאלת היופי והחושים שקולטים את היופי עם כל שאלות האוביקטיביות והסוביקטיביות של תפיסת היופי.

      טל שהבאת את הציטוט ממנה כנראה התכוונה לגישה האמוטיבית של האסתטיקה, כלומר יכולת היצירה לעורר רגשות אצל הצופה.

       

      הבאתי אגב את הציטוט של אפלטון דווקא מתוך מאמר שעוסק במחול ביוון העתיקה. יפה היה לראות איך האמנויות שזורות באופן טבעי זו בזו. טל דברה על משהו שהוא מעבר ליכולת להתרגש ממוסיקה, אלא להפיכתו של האדם לישות רגישה יותר. עצם המפגש עם המוסיקה על כל גווניה יוצר אצלו התמודדות עם דקויות שלא מאפשרות לו להשאר כהה חושים.

        24/3/08 22:50:

      בכלל, נושא האסתטיקה היה חשוב מאוד כבר אז בימיו של אפלטון. היתה לו קרבה  לפילוסופיה של האומנות ולשאלות סביב שאלת היופי והחושים שקולטים את היופי עם כל שאלות האוביקטיביות והסוביקטיביות של תפיסת היופי.

      טל שהבאת את הציטוט ממנה כנראה התכוונה לגישה האמוטיבית של האסתטיקה, כלומר יכולת היצירה לעורר רגשות אצל הצופה.

       

      פסנתרנית כאן בבלוג (מיכל טל) כתבה את זה מאד יפה (אני מקווה שאני מצטטת נכון): אדם שפיתח רגישות לאסטטיקה של צליל וגוון לא ינטה לתפוס את המציאות בשחור או לבן ולהגרר לאלימות. המפגש עם מוסיקה הופך אותנו לאנשים יותר רגישים, מורכבים. 

      צטט: שמוליק_ 2008-03-24 21:13:01

      תודה

      על המלל המקדים והשיר המקסים שהבאת.

      חינוך מוסיקלי לטעמי לוקה בחסר ולא מובא בצורה מסודרת תחת מוסדות החינוך הממלכתיים ולאורך שנים.

      אכן היא מעצבת והיא יכולה לאזן את האלימות הכוחניות החוסר סבלנות והחפיפניקיות שאנו רואים בכל פינה אצל הדור הצעיר.

      תביאי עוד ...יש מי ששומע וקורא...

       

       

       

       

      המצאנו את חוק הכלים השלובים מחדש.. (קלרינט וקלרניטה, פסנתר ופנתריתה)

      צטט: המלך שטות שנח המון 2008-03-24 19:06:33

      אהה זאת הידועה בציבור של הקלרניט? טוב נו, האמת שעד לא מזמן גם לא הכרתי את פסנטריטה עד שפגשתי אותה בקבוצת תמיכה לבעלי בעיות זהות מינית, כל יום לומדים עוד משהו :)

      צטט: במשעול בלב שדות 2008-03-24 18:45:32

       

      צטט: המלך שטות שנח המון 2008-03-24 18:38:17

      קלרינטה? חריזה מפאיניקית משהו לא? יעני תעמיס הכל עובד חבר..

      חווה היא הדיווה הבילתי מעורערת של הזמרות בעיברית. אם יש under-rating אז היא חווה את זה.

      אהבתי מאד גם את הטקסט שלך

      המלך שטות, תנוח דעתך... דיברתי עם אלתרמן והוא לחש לי שקלירינטה זו פשוט הנקבה של הקלרינט, או בעברית תקנית- הקלרנית (ככה כותבים בעברית, באמת).

      תודה ועוד תודה

       

       

        24/3/08 21:13:

      תודה

      על המלל המקדים והשיר המקסים שהבאת.

      חינוך מוסיקלי לטעמי לוקה בחסר ולא מובא בצורה מסודרת תחת מוסדות החינוך הממלכתיים ולאורך שנים.

      אכן היא מעצבת והיא יכולה לאזן את האלימות הכוחניות החוסר סבלנות והחפיפניקיות שאנו רואים בכל פינה אצל הדור הצעיר.

      תביאי עוד ...יש מי ששומע וקורא...

       

       

       

      אהה זאת הידועה בציבור של הקלרניט? טוב נו, האמת שעד לא מזמן גם לא הכרתי את פסנטריטה עד שפגשתי אותה בקבוצת תמיכה לבעלי בעיות זהות מינית, כל יום לומדים עוד משהו :)

      צטט: במשעול בלב שדות 2008-03-24 18:45:32

       

      צטט: המלך שטות שנח המון 2008-03-24 18:38:17

      קלרינטה? חריזה מפאיניקית משהו לא? יעני תעמיס הכל עובד חבר..

      חווה היא הדיווה הבילתי מעורערת של הזמרות בעיברית. אם יש under-rating אז היא חווה את זה.

      אהבתי מאד גם את הטקסט שלך

      המלך שטות, תנוח דעתך... דיברתי עם אלתרמן והוא לחש לי שקלירינטה זו פשוט הנקבה של הקלרינט, או בעברית תקנית- הקלרנית (ככה כותבים בעברית, באמת).

      תודה ועוד תודה

       

       

      צטט: המלך שטות שנח המון 2008-03-24 18:38:17

      קלרינטה? חריזה מפאיניקית משהו לא? יעני תעמיס הכל עובד חבר..

      חווה היא הדיווה הבילתי מעורערת של הזמרות בעיברית. אם יש under-rating אז היא חווה את זה.

      אהבתי מאד גם את הטקסט שלך

      המלך שטות, תנוח דעתך... דיברתי עם אלתרמן והוא לחש לי שקלירינטה זו פשוט הנקבה של הקלרינט, או בעברית תקנית- הקלרנית (ככה כותבים בעברית, באמת).

      תודה ועוד תודה

      קלרינטה? חריזה מפאיניקית משהו לא? יעני תעמיס הכל עובד חבר..

      חווה היא הדיווה הבילתי מעורערת של הזמרות בעיברית. אם יש under-rating אז היא חווה את זה.

      אהבתי מאד גם את הטקסט שלך

       

      צטט: ארטישוק ירושלמי 2008-03-24 17:06:51

      אוי, אוי, אוי. נו, אויש.

      השארת אותי כל כך נרגשת! כמה שאני אוהבת את השיר הזה. וזה ביצוע משגע שלו. אני מזדהה לגמרי עם מילותיך, מחוברת לישן, למלודי, מברווז אותי לגמרי.

       

      קשה לי להאמין שאת לא מכירה, אבל ליתר ביטחון - גלי צה"ל, א'-ה' , 16:00-17:00. שירים עבריים ישנים ויפים.

       

      תודה. נגמרו הכוכבים. קבלי כוכב low-tech* 

      וגם קצת דביקות על הפוסט הזה - נשיקה 

       

       

      מתרגשת שריגשתי (אם כי כל הזכויות שמורות לסשה, נתן וחווה כמובן)

       

      צטט: hafitouss 2008-03-24 16:40:24

      אחד השירים המקסימים שנכתבו אי פעם.
      כל כך עושה חשק להתכרבל ולישון.
      וגם אם צדק אותו אפלטוני, הרי שאת את שריריך הליריים חיזקת מאוד בשנים של אימון מוסיקלי.
      כוכב לו היה לי, כוכבת מלנכולית שכמותך.

      יו, איזה יופי שאתה מכיר... נו, מסתבר שהקרבה לאגף המוסיקה עושה את שלה!

      את שרירי הליריים חיזקתי מאד אבל לאו דווקא בשל אימוני נגינה. החיים הפכו אותי ללירית יותר מכל אימון :)

      אוי, אוי, אוי. נו, אויש.

      השארת אותי כל כך נרגשת! כמה שאני אוהבת את השיר הזה. וזה ביצוע משגע שלו. אני מזדהה לגמרי עם מילותיך, מחוברת לישן, למלודי, מברווז אותי לגמרי.

       

      קשה לי להאמין שאת לא מכירה, אבל ליתר ביטחון - גלי צה"ל, א'-ה' , 16:00-17:00. שירים עבריים ישנים ויפים.

       

      תודה. נגמרו הכוכבים. קבלי כוכב low-tech* 

      וגם קצת דביקות על הפוסט הזה - נשיקה 

       

       

        24/3/08 16:40:
      אחד השירים המקסימים שנכתבו אי פעם.
      כל כך עושה חשק להתכרבל ולישון.
      וגם אם צדק אותו אפלטוני, הרי שאת את שריריך הליריים חיזקת מאוד בשנים של אימון מוסיקלי.
      כוכב לו היה לי, כוכבת מלנכולית שכמותך.

       

      צטט: שירה יגיל 2008-03-24 15:15:43

      מכירה את אוסף שירי הערש שערך גיל אלדמע? הוא נקרא "שיר לאלף עריסות" ויש שם גם שירים באידיש (איך לא...?).

      מככבת לך נעמה יפה...

      הי שירהל'ה, איזה כיף שבאת.. לא מכירה את האוסף הזה, נשמע משהו שכדאי להכיר.

      ד"ש חם, נתראה בקרוב במסדרונות בר-אילן?

        24/3/08 15:15:

      מכירה את אוסף שירי הערש שערך גיל אלדמע? הוא נקרא "שיר לאלף עריסות" ויש שם גם שירים באידיש (איך לא...?).

      מככבת לך נעמה יפה...

      זה אחד השירים הנפלאים ביותר שנכתבו כאן לטעמי.. תודה על שלל הכוכבים הירוקים :)

      צטט: מילור 2008-03-24 04:55:35

      מודה ומתוודה: בחודשים האחרונים הוספתי ל"חנוּניוּתי" את העובדה שהפכתי להיות מאזין הדוּק (בלי קשר למשחק הדוקים הילש"מ) לרשת ג' (אוטו + מחשב!) - כך ששירים ישראליים בהחלט עושים לי את זה :)

      שיר נפלא, ד"א!

       

      ***** (הכי קרוב שמצאתי לכוכבים "אמיתיים"...) מחייך

       

       

      צטט: דנייי 2008-03-24 03:05:53

      ממש מתאים לאמצע הליל

      נומי נומי לך מלכה

      המלנכוליה מקסימה . .

      נמתי וקמתי

      ותודה

      איזה כיף שיש לי חבר שכמותך דניאל

      נשמה רגישה.

      אני מבטיחה להמשיך, מבטיחה!

      צטט: that's me 2008-03-24 02:29:39

      כוכב אחד ? מטר כוכבים !

      זה מה שמגיע לך

      ריגשת אותי עם חלוולה (כך קראתי לה בילדותי בחצי טעות)

      עם מוזיקה וסרט שנמצא באולימפוס ומתבונן בתעשיית הקליפים מגבוה

      ומביט במבט ההוא של חווה

      והקלוזאפים על הליצן, ליצנים

      היה שווה להתעורר באמצע הלילה רק בשביל זה

      עזבי אותך ממחשבות בוראות או לא, מי הביצה ומי הדוגרת

      ותמשיכי. פליז.

       

        24/3/08 04:55:

      מודה ומתוודה: בחודשים האחרונים הוספתי ל"חנוּניוּתי" את העובדה שהפכתי להיות מאזין הדוּק (בלי קשר למשחק הדוקים הילש"מ) לרשת ג' (אוטו + מחשב!) - כך ששירים ישראליים בהחלט עושים לי את זה :)

      שיר נפלא, ד"א!

       

      ***** (הכי קרוב שמצאתי לכוכבים "אמיתיים"...) מחייך

        24/3/08 03:05:

      ממש מתאים לאמצע הליל

      נומי נומי לך מלכה

      המלנכוליה מקסימה . .

        24/3/08 02:29:

      כוכב אחד ? מטר כוכבים !

      זה מה שמגיע לך

      ריגשת אותי עם חלוולה (כך קראתי לה בילדותי בחצי טעות)

      עם מוזיקה וסרט שנמצא באולימפוס ומתבונן בתעשיית הקליפים מגבוה

      ומביט במבט ההוא של חווה

      והקלוזאפים על הליצן, ליצנים

      היה שווה להתעורר באמצע הלילה רק בשביל זה

      עזבי אותך ממחשבות בוראות או לא, מי הביצה ומי הדוגרת

      ותמשיכי. פליז.

      פרופיל

      תגיות