שרב פורים.

המון מסכות גלויות היו שם.

לשם שינוי,

לא רק שלי.

המון אלכוהול,

שאיפשר קירבה,

הרבה מזוייפת

ומעט אמיתית.

כמוני.

החום חוצה חגים,

לא מציאות.

יוצר אובך מחניק בפוגשו את המבול הפנימי.

מזג האוויר נלחם בעצמו.

המסכות מקשות את הנשימה,

נשארות למרות הדמעות שמזכירות שפורים חלף.

מתאמצות להסתיר את עובדת קיומן,

באותה אדיקות בה הן מסתירות את הכאב.

הנפש עוטה מעיל דובון  מגדר תיל חלוד,

מנסה ללא הצלחה לגונן מפני הקור.

הלב חולה.

"ימים ארוכים מתנפצים על לילות בלי ירח.." הרמקולים מנגנים.