אם אנחנו קמים בבוקר, עם זיכרון חזק של חלום, כזה שאנחנו לא בטוחים כמה ממנו היה חלום וכמה ממנו זלג למציאות, מה זה אומר על התוכן שחלמנו? מה זה אומר עלינו?

חלום כזה חלמתי הלילה. התעוררתי ממנו לפנות בוקר, זיהיתי שזהו חלום והמשכתי לישון.

הבוקר, כשהתעוררתי, הבנתי שהמשכתי לחלום כניראה את אותו החלום, בכל אופן, הוא היה מאד ממשי, כפי שתיארתי בהתחלה.

בחלום אני נמצאת בבניין מגורים, אם הרבה מחבריי ומכריי, לא ברור אם השהייה הזו איתם היא כמו חלק מטיול או כמגורים קבועים.

ישנו  ברקע גבר, שאיני יודעת מיהו בודאות, אך בתחושה הוא מוכר לי ומרגיש לי כמנהיג החבורה ובסביבתו אני מרגישה די בטוחה וכל שאר האנשים סומכים על דעותיו ועושים כדברו.

אנחנו  (כל הנפשות הפועלות בחלום) יוצאים מהמבנה הקומתי (בניין) החוצה,לחצר הבניין, ועוסקים איש איש בענייניו. (בחצר ישנם עוד מבנים חד קומתיים לא גמורים,  כמו קירות  שחלקם ללא תקרה, ואין להם דלתות)

לפתע אני שומעת מטוסי קרב מתקרבים. אחד מהם עובר ממש מעלינו, ומתפוצץ מעט לאחר שעבר אותנו, בסיום אותם מבנים חד קומתיים.

אני מביטה לצדדים, ואני רואה שאף אחד לא שם לב לזה, כאילו לא שמעו, וממשיכים בשיגרה.

והנה עוד אחד מגיע, אני מבחינה מרחוק בפיצוצים, מסתכלת לצדדים, אף אחד לא רואה את מה שאני רואה, ואני לא מבינה איך יכול להיות שאף אחד ואפילו ה"מנהיג" זה שכולנו סומכים עליו לא שם לב.

אני מרגישה שאני ממש באמצע מלחמה, מסוקי קרב, פיצוצים בכל מיני כיוונים, והתמונה המצטיירת היא כמעט סוריאליסטית, מסביב אש וכל שאר הדמויות רגועות ורגילות.

אני מפנה את תשומת ליבו של המנהיג, למסוק שמתקרב אלינו, ומנסה לשכנע אותו שאנחנו

במלחמה.

ובעוד המנהיג מנסה להרגיע אותי, שהכל בסדר ואין מלחמה, מתקרב אלינו המסוק יותר ויותר, מנמיך ובתחושה כאילו מחפש אותנו את המנהיג ואותי.

התחושה היתה תחושת רדיפה, גם המנהיג וגם אני הרגשנו כאילו המסוק מחפש לפגוע בנו אישית.

המנהיג הבין שאני צודקת והחל לרוץ ולדאוג לבריחה של עצמו, ונעלם מעיניי.

הרגשתי שאני כבר לא ממש סומכת על המנהיג, לא על דעותיו ולא על החלטותיו.

התחבאתי בין המבנים החד קומתיים הלא גמורים. וראיתי שהמסוק ממש מחפש אותנו, אחר כך התחושה התחלפה לכך שהמסוק מחפש יותר את המנהיג ולא אותי.

ברגע שיכולתי רצתי חזרה לבניין המגורים, כבר אז ראיתי את הבהלה של כל האנשים שם שעולים ויורדים אם חפציהם האישיים למקלט.

רצתי עם ילדיי שחיכו לי בבניין, שלחתי אותם מיד למקלט, נכנסתי לדירתי (שכמובן אינה דומה כלל לדירתי האמיתית) תפסתי 2 סווטשרטים של ילדיי,  וכמה מוצרי מזון משומרים ורצתי חזרה למקלט לילדיי, שם מצאתי אותם ואת כל שאר האנשים נושאים אליי עייניים מצפות.

בבוקר, קמתי בתחושת החרדה שאני בעיצומה של מלחמה, כאשר המחשבה האחרונה מאותו חלום היתה על תמונות ומזכרות.

תמונות ומזכרות?!

כן, אמרתי לעצמי, שרון: את חייבת להעביר את כל התמונות, הדיגיטאליות וגם את אלו שלא, לכרטיס זיכרון נייד, שיהיו איתך בפק"ל חירום על כל מקרה שלא יהיה.

נו, אתם יודעים, אם סוף העולם יגיע שיהיה איך להיזכר במה שהיה.....

זהו, הוצאתי את החלום מהסיסטם, ועכשיו אני אשמח לתגובות עליו.

מה דעתכם?