קצת איחור אמנם .. פורים . האסוציציה הראשונה העולה היא התחפושת(לפחות שלי) סוג של הזדמנות להשיל את התחפושת היום יומית ולהתחפש באמת להיות אני באמת במקרה שלי ללבוש מסכה לבנה וללכת עירום ברחובות גוף ללא פנים שאף אחד לא מכיר ולא יודע תמיד קינאתי באותם נשפים ,נשפי מסכות שערכו בימי הבניים הכל היה כלכך מושקע ולא ממש מצחיק אני תמיד מדמיין זאת הארוטיקה הכל לאור נרות הנשים במחוכים מוגזמים ומסכות פנים והגברים בחליפות ללא בגדים תחתונים שאפשר לראות את זיקפתם .. אך לא לשם כך התחלתי לכתוב את הפוסט הזה בפורים לפני כצה שנים איבדתי חברה חברה שאיננה עוזבת אותי מאז חוזרת אלי שוב ושוב בחלומות סתם כשאני רוכב על האופנוע ולפני החלטות חשובות.. שמה טלי גורדון היא לימדה אותי להרגיש להרגיש את הדיגדוג במותניים כשעוצמים עניים למדה אותי ספונטניות למדה אותי לעשות פיקניק ממתקים מתחת לשולחן בסלון ולמדה אותי (אני עדיין משתלם...) איך לא להוריד את החיוך מהפנים בפורים בבוקר טלי שהייתה בת זוגי ,באותו הפורים אנחנו נפרדנו אני נסעתי עם ידידה לאמץ כלב והיא הלכה לקניות בדיזינגוף סנטר גם אותו המחבל שאלוהים יודע איך הצטלבו דרכהם הגיע לסנטר אותו בוקר והתפוצץ הבן זונה והרג אותה ואת חברתה ענבל ועוד הרבה אנשים ואני.....לא יודע למה נסעתי לאיכילוב והתחננתי לתרום דם ואחר כל לאבו כביר בלי שידעתי כלום טלי יקירתי אני יודע שאת במקום טוב מלמדת מלאכים לחייך את החיוך האין סופי שלך יהי זכרך ברוך
http://www.keren-inbar.co.il/INB/Front/Document.asp?ID=22244 |