שיר שכתבתי לזכרו של התינוק רפאל

שנפטר מתוך יסורים, והוא בן שנה ועשרה חודשים. 

מוקדש באהבה לחברתי, דודתו.

שבירת לבבות

אי-שם בתוך שחור

מבט אחרון

בריח של שכול

ידוע היה השביל

בו צעדה נגוהות

נשמה בתוך גוף

ספונה בתלאות.

בוקר אסף ברוך

נשימה אחרונה.

ניטלה נשמה

והגוף, נבוך.

דם ניגר, עצב נמשך

יגון ביקש למלא חלל

פרידה, ניתוק,

וחיבור מחדש ממעל

מלאך של צחור

עיניים פקוחות,

עוד רגע -

ויטוהר לנצח.

רגעים אחרונים

מבטים מצטלצלים

כאלפי פעמונים,

נצמדים. ממאנים לסגת.

כיסו רגבים טריים.

ישבו, מנחמים דוממים

יגעים מלבכות, יראים.

והכאב, עלה על גדות.

שבה נשמה

אל חיק אב שמים,

-מקור חוצבה.

והורים כאן יושבים

קרועים באין- נחמה.

אך ציפור בשמים

רוננת,

טווה לה שיר חדש,

משכן לה, לנפש

אותה שם קבלוה.

שנה ועשור

נידמו כיובלות

תמו, נחתמו.

והמראות, והרגשות,

יוסיפו להלום.

לחיות לנצח,

ולבנות היכלות.

ת הא   נ שמתו   צ רורה   ב צרור   ה חיים.