זמן רב לא כתבתי. לפעמיםהמילים חבויות בפנים וממאנות לצאת החוצה. לפעמים הם נחות לצד המחשבות, ממתינות שיקטפו אותן כאשר יבשילו. מחשבות. מסתכל סביבי, כולם עם עוללים ואני? אני גם רוצה אחד (את האמת..אני חושב שיותר אחת עם קוקו קטנטן כזה וחיוך שובב הממיס לב של כל אבא). מתי אהיה אבא? טוב טוב...אתם צודקים. צריך לפני זה זה למצוא את האמא. תגידי? כן כן את..זאת שקוראת כעת את הגיגיי. לב של זהב שווה משהו בימינו? סיפרתי לכם על אמא שלי? טוב..היא ילדונת בת 73 עם המון ניסיון חיים. היא שואלת אותי מדי יום האם אכלתי, מה אכלתי ומה השתנה לו. לך תסביר לה שכשאתה תקוע רוב היום בעבודה כמעט שום דבר לא משתנה מעבר לעובדה שאתה מוצא שאין לך אפילו זמן לעצמך. אבל אני אוהב אותה באמת אוהב. אל דאגה אבא, אנחנו כולנו שומרים עליה פה למענך. אתם יודעים. הגעתי למסקנה מה באמת חשוב בחיים. להיות בן אדם. פשוט לא? |