כותבת מוחקת. כותבת מוחקת. כותבת מוחקת.

חושבת עליכם.

כותבת מוחקת...

למה?

ריצוי.

 איך להציג את עצמי? מה אומר? עובדות יבשות?

והרי אני מאמינה שעובדה היא תוצאה של רעיון, אז, על איזה רעיון אכתוב?

זה שיצר אותי או זה שאני יוצרת?

אם אכתוב על זה שיצר אותי, אצטרך להתמקד בעברי

אם אכתוב על זה שאני יוצרת, אצטרך להתמקד בהווה

אך, מה אם לא תבינו?

אם אין עבר איך תבינו את ההווה?

האם צריך עבר כדי להבין את ההווה?

אם כן, זה אומר שאני קושרת את מי שאני למה שהיה. בזכות ובגלל מה שהיה אני מי שאני.

ומי אהיה ללא מה שהיה?

האם אני צריכה לדעת מראש מי אהיה?

למה? איזה ענין זה משרת?

כדי שאדע איך להתנהג? כדי שאדע איך להגדיר את עצמי? כדי שיהיה לי אישור להתנהגות שלי? אך, האין זה מותיר אותי בידיכם? המאשררים שלי? ומה אם לא יגיע אישור? מה אם כל אחד עסוק בחייו כל כך שאינו יכול לאשר אותי? מה אם כל אחד מאשר או שולל לפי השיפוט שלו? האם זה אומר שעליי לעבור למקום אחר? האם שם אמצא את ה"אושר"?

ריצוי

מוביל להשתקה עצמית ותחושה של זיוף.

ללא ריצוי

מוביל לביטוי עצמי ותחושה של אמינות.

איך?

נאמנות לעצמי.

הציור "גזירת השתיקה" מבטא את הרצון לצעוק "אני" פה, נוכח, קיים