להעז, לחלום, להגשים!
פשוט אני,
ללא מסיכות,
ללא קליפות,
מדבר על הכל ומאפשר הצצה
אל עולמי דרך מילותיי.
פוסטים פופולאריים
-
'לחלום, להעז, להגשים' בחוף הדקל באילת
18/9/10 | 1003 צפיות
-
רודף העפיפונים
18/2/08 | 1488 צפיות
-
אהבה, זה כל הקסם
7/5/08 | 4012 צפיות
-
תקעתי נוד, בא לכם להריח ?
11/5/08 | 3018 צפיות
-
כשתבואי
19/5/08 | 2479 צפיות
-
זוהי שעה מתוקה של שקיעה
2/9/08 | 1340 צפיות
פוסטים אחרונים
ערכה של שבועה
אנחנו חיים במדינה גועשת ורוחשת אקטואליה. מדינה בה החיבור אל החדשות הוא כמעט בלתי נמנע. עדים סמויים למעשי שחיתות, אונס, תקיפה, הריגה ורצח בכוונה תחילה. עדים בתדהמה כואבת לביזיון של מערכת בריאות כושלת שאמורה להתבייש בסל תרופותיה הסלקטיבי. עדים בעצב וצועקים בשתיקה לנוכח שאר מקרים אשר הפכו למרבה הצער לחלק משגרה מטורפת.
השגרה הזו כוללת בתוכה נתון נוסף הנתמך ע"י סטטיסטיקה מצערת ואשר מצביעה על העובדה שכל זוג שלישי מבקש להתגרש.
כבן להורים גרושים, כנער אשר חווה את ההליך הזה על בשרו וכמרצה אשר נוגע בתחום הזוגיות ואף מכיר מקרוב לא מעט זוגות ו"פליטי מערכות נישואין", אני יכול רק לאשר את הסטטיסטיקה העגומה הזו.
כבר מזמן זה לא סוד שאנו חיים בעולם מטורף. עולם תחרותי וחומרי, עולם שבו המילים "אמונה", "רגש" ו"חמלה" נשמעות זרות באוזני רבים מהאנשים בכלל ומהבאים להרצאותיי בפרט. עולם בו סקס הופך מכני, אינטרס גובר על הרמוניה, שקר עולה על אמת, ציפייה גוררת אכזבה, עולם בו אנשים מוותרים מהר מדי על שבועת נישואיהם, מציאות מזעזעת בה גירושים הפכו לטרנד זול וחתונה הפכה לעוד משחק ילדים.
למה זה צריך להיות כך ? האם בשל כך איבדנו את התמימות שאפיינה את שנות השישים ?
אוי ואבוי לזוג אשר יישאר ביחד אך ורק בשביל ולמען הילדים. ילדים, קטנים ככל שיהיו תמיד ייספגו את העצב, המתח, המרירות, החשד והכעס שתפגינו זה כלפי זו. מחקרים אף מראים שרבים הם הסיכויים שאותם ילדים יעתיקו את אותן חוויות לא נעימות וישאו את שראו לחיי זוגיותם.
הטעות הנפוצה אצל מרבית הזוגות היא לקיחת מערכת הזוגיות שלהם כדבר המובן מאליו.
באם אתם במשבר ובאם אתם לאו, דעו לשמר ולטפח את הזוגיות והוציאו אותה לפחות פעם בשבוע מכבלי השגרה. לכו לסרט מצחיק, למסעדה טובה, עשו דברים שפעם גרמו לכם להתרגש גם אם מדובר בדברים קטנים ואף ילדותיים, הרי בכל אחד מאתנו מצוי איזה שהוא ילדון קטנטן שמתחנן שנעניק לו לגיטימציה. באם עליתם על שרטון, לכו אל הים, דברו זה עם זו, הוציאו הכל בצורה מתורבתת ותנו לגלים לסחוף ולהטביע את כל הכעס והמרירות. נשמו עמוק, חבקו את החיים, חבקו זה את זו וחיזרו הביתה עם דף נקי וחלק.
מס' "קטנות" לפני שאתם מוותרים על שבועת האמונים לה נשבעתם ביום נישואיכם, עליכם להיות ערים לכך שישנם המון אנשי מקצוע שיכולים להעניק לכם הכוונה שתשפר את חיי הזוגיות שלכם ברמה שלא שיערתם. עליכם רק לרצות בכך ולדעת שהכי קל הוא הוויתור, אבל הוויתור מותיר אתכם עם תחושה זולה ועם טעם מר של ספק אשר יישאר זמן רב לאחר הטקס המשפיל מול הרבנים. באם כל זה לא עוזר ובתנאי שמיציתם את כל הדברים הניתנים למיצוי - היפרדו בצורה מכובדת והגונה וחפשו אחר פרק חדש עם בן זוג מיוחל אשר ישלים את החסכים שגרם קודמו.
אני בהחלט מאמין שגם בעולם שכזה, עדיין ישנם אנשים שרוצים כל כך לחבק את החיים ולהילחם על האהבה הטהורה והזוגית, צריך פשוט להאמין בה, לאפשר לה לחלחל ולחבק אותה בחום כאשר זו תגיע. רבים שואלים אותי "מתי היא כבר תגיע ?"
אני מניח שהיא תגיע ביום בו נחזיר את האמון האחד בשני, נפסיק לקבל זה את זו כדבר מובן מאליו, נדע להקשיב, לכבד, לפרגן, להעריך האחד את השני ונחפש את הערך המוסף לאותו ביטוי שהפך בנאלי למרבה הצער.... ביטוי שנקרא "חברות זוגית".
|
תגובות אחרונות
-
...Blue
בתגובה על הזמנה להשקת ספרי השני 'להביט לפחד בעיניים ולנצח'
-
עינת:)
בתגובה על אחד הרגעים שגורמים ללב לפעום בחוזקה
-
יעלי 65
בתגובה על מוקדש לך, ילדה קטנה שלי
-
אסקרינה
בתגובה על אהבת אב
-
דליה אלעזר
בתגובה על אחרי 17 שנים, אריאלה ממפעל הפיס טילפנה גם אליי
-
לוטרה
בתגובה על חלומות של גוזלים / מוקדש לשחר גרינשפן, ולמשפחתה
תגובות (16)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
תודה יקירה וברוכה הבאה אל חיק מילותיי.
נפלא כתבת
אמת חדה ונוגעת
*
היי ענתי,
נעצבתי לאור האלימות שהיתה קיימת בזמנו במשפחתך. כאדם שבא במגע עם לא מעט משפחות, אני מודע לתעצומות הנפש ולאומץ הדרוש על מנת לקום ולעזוב.
קראי את שכתבתי ל-מאי (wings) ואז וודאי תביני עד כמה הצעד שעשית הוא כלל לא מובן מאליו.
גאה בך על האומץ, הנחישות, והרצון לחיות טוב יותר.
אייל.
אמון - זה יפה. אבל אמון בא מתוך היכרות מעמיקה בין בני הזוג. לכן, שיקול דעת וכדאיות בנישואין - זו לא מילה גסה. ואני לא מדברת על נתוני חשבון הבנק (למרות שגם זה לא יזיק
). יש להתחתן עם מי שהשקפת עולמו דומה לזו שלך. כי בלי זה המשיכה ההדדית תתפוגג עם הזמן.
ולהישאר יחד אך ורק למען הילדים - זה מטופש. אני מכירה ילדים (שהיום הם אנשים מבוגרים) שכועסים על הוריהם על זה שלא התגרשו בזמן שרצו להתגרש (כשהילדים היו קטנים). כי ההורים האלה סחבו לאורך שנים את אי-שביעות הרצון אחד מהשני בפרט ומהחיים בכלל.
ובטח שאסור להישאר נשואה לבן אדם אלים! ברוך שפטרנו את משפחתי מזה. (אמי בעיפה בזמנו את אבי מהבית, ואני התגרשתי לאחר 8 שנות נישואין בגלל אותה סיבה, וטוב שכך.)
תודה ידידי,
אהבה אכן גוררת אהבה.
אהבה גוררת אהבה
כוכב
גאה בך על האומץ והנחישות להיישיר מבט, ולשאוף למחר מחבק ואוהב יותר.
ואין לי ספק שהוא בדרך, רק פתחי את לבך ואפשרי לאהבה לחלחל וללטף.
אייל.
נ.ב.-אם אראה אותו בסביבה...אמליץ בחום.
היי אייל
כרגיל מרגש ומצמרר אותי.
לצערי גם אני גרושה המון שנים
אבל לא רציתי להישאר יחד בגלל הילדה
ואז לא היתה כזו מודעות לייעוץ וכאלה.
אבל תבוא זוגיות טובה יותר לכל הפנויים והפנויות.
תודה יקירה וברוכה הבאה אל מילותיי.
קשה .... אבל בהחלט לא בלתי אפשרי.
אייל.
אייל
כל כך מורכב ולא פשוט.
בעידן החיים המודרניים קשה לשמר זוגיות ובכלל משפחה.
אנחנו אמורים לעבוד על זה, אבל כל כך עסוקים....
אני כמובן מסכימה איתך.
כיכבתי.
ערב טוב.
תודה יקירה שלי.
לפני ימים אחדים אמרתי לחברה טובה : "יש לך הרבה דברים להוכיח לעצמך, אחד מהם זה שאת מסוגלת לחיות בלי פחד...." (אופרה ווינפרי).
לו גם זוגות במשבר היו מאמצים את המשפט הזה ונצמדים לתקווה ולרצון להעניק משב מרענן למערכת הזוגיות שלהם - היינו רואים הרבה יותר פנים מחייכות ... בעיקר חיוך של גוזלים מבולבלים וחצויים.
רק אם נקדיש תשומת לב להיום, נוכל לצעוד בבטחה אל המחר. בטח בבטח שמדובר בזוגיות ובטיפוחה.
מקסים כתבת. חד, ברור ונקי.
זאת סוגיה שכולם עסוקים בלהבין אותה, אך הרוב לא חיים אותה.
באשר לזוגות שמוותרים על זגויות שלהם, אני חושבת שמוותרים מהר מדי, אנחנו חיים בעולם מהיר, כלום רוצים הכל ועכשיו, אין סבלנות לכלום.
רוצים לטרוף מהר מהר לפני שייגמר.. וחבל, פעם הדברים היו שונים, היה את ההווה, את הביחד..
לפעמים זה מפחיד לחיות בעולם כזה, ולא פלא שאנו עסוקים כל הזמן בלכבות את הפחדים שלנו, לעמוד מולם.. כי יש הרבה כאלה, בעולמנו עכשיו..
חולה על הכתיבה שלך, אמרתי ?
תודה בייבי.
אני חושב שלפני הרצון אמורה להגיע האמונה שלמרות החומר, ישנם את אלה שעדיין דוגלים ומחפשים אחר הרגש.
להיחשף זה לא בהכרח להיות פגיע.
תודה יקירה.
עד לפני חודשיים ובמשך לא מעט שנים, הייתי עד בשתיקה זועקת, לאב אשר תייג לבנו את הכינוי "אפס", כינוי אשר ליווה ועדיין מלווה אותו, יחד עם ילקוטו לבית הספר.
לו רק היית עדה להורים שאני פוגש, למשקעים ולחסכים שהם מותירים בילדיהם, לו רק היית נחשפת לשפה הבוטה, המשפילה, והבזוייה אשר ילדים לא מעטים "לומדים" מהוריהם, היית וודאי נעצבת בחוסר אונים אל מול פניהם המושפלות של אותם גוזלים אשר נולדו שלא מתוך בחירה למציאות המזעזעת הזו.
מי ייתן ותבוא בידם התבונה להיות הורים טובים יותר.
היי אייל כל כך נכון מה שכתבת...
מעבר לכול מה שכתבת הייתי מוסיפה גם את העניין של רצון
כי צריך לרצות בזה באמת , בכדי שזה יקרה...
אשוב עם *
כל כך יפה כתבת. כל כך מדוייק ונקי.
וחשוב: אם כבר לבחור להיפרד, לשמור על נפשם של הילדים. כל הויכוחים והריבים עושים נזק רב לילדים, ומתוך הכעס ההדדי ההורים לא רואים את הילד המפוחד בין הפטיש לסדן.