חלומות סובלניים
\"כמה סוכר שלא תשימי בקפה הארור הזה, הוא לא ימתק לך\". כך התחיל הקול בראשי את הבוקר שלנו יחד. \"תבחשי חזק ככל שתוכלי יקירה. שפכי את כל צנצנת הסוכר לתוך הכוס הכחולה שלך ועדיין. לא ימתק לך\". מביטה סביב, לראות אם מישהו מלבדי שומע את הקול הארור הזה, כאילו שאני לא יודעת את התשובה...
\"לא ימתק לך\" אמר הקול. ואני האמנתי. עדיף כבר בלי סוכר, לפחות לא תתאכזבי, דיברתי לעצמי, בלי קול.
תמצאי את אושרך בדברים אחרים היום ילדה. תשתי תה.
פוסטים פופולאריים
-
ערמת מחשבות לא מקופלת.
11/7/08 | 3666 צפיות
-
שאריות של החיים
11/8/11 | 2334 צפיות
-
אחד מהבטן
2/11/09 | 1064 צפיות
-
מרוצת הזמן ומשמעות הגעגוע
24/10/12 | 2036 צפיות
-
אחת על אחד. אלוהים ואני. שיחה בלי כפפות.
20/6/08 | 3434 צפיות
-
הפקרות מקודשת
14/3/08 | 2346 צפיות
פוסטים אחרונים
- מרוצת הזמן ומשמעות הגעגוע 24/10/12
- אישה חרסינה 8/2/12
- אומרים שתכף... 24/12/11
- או שזה הזמן למות 21/12/11
- מאוחר מידי 29/9/11
- שאריות של החיים 11/8/11
מי את דינורה? פוסט אמצע הדרך
| תשעה חודשים. תשעה חודשים לשהותי בכוס הקפה המהבילה הזו. אם לדייק שמונה חודשים וחודש. נכנסתי לכאן כדי למחות על משהו מול מישהו איזוטרי. המחאה נשכחה מיד עם היוולד המילים הראשונות שלי פה, מיד אחריה נשכח האיזוטרי, מתפורר לחתיכות חסרות משמעות ונמוג לתוך עבר מלא בחתיכות של כלום. בין לבין נבנתה פה סוג של אני. אחת כזו, דינורה. תמונה מבולבלת, חלקים של חיים, רגעים מפעם עם לילות מהיום, המון כאב ישן שהתערבב בחיוכים חדשים, גוף שזכר כאב והתגעגע לעונג. ערמת זיכרונות שלא מצאה לה איפה לִרְגוע. המון אותיות שחורות שהפכו למילים, שיצרו פוסטים, הרבה יותר חשופים ממה שתכננתי אי פעם. דינורה שהפכה להיות הטל שאני לא יכולתי להיות, כל כך הרבה שנים. בחלל האינסופי הזה של הקפה הכרתי ולא הכרתי המון אנשים. בפועל לא הכרתי איש. כך היה קל יותר. בטוח יותר. "מי את?" שאלו אותי לא פעם, מחייכי חיוכים, מציעי כתף. "מי את?" קל היה לי לענות, דווקא מהמקום הבטוח הזה, לראשונה בחיי, "אני... כל זה." אלוהים די תפס ממני, כשבנה לי את מסלול חיי. בנה לי מסלול של גדולים. הלך איתי עד הסוף. איכשהו, בגלל שהתעקשו איתי על חוסר הפשטות של הדרך, הייתי חייבת להתרכז בה, מאוד. זה לא הותיר הרבה פְּנִיוּת נפשית לעצמי כל העניין הזה. שנים הייתי "חלק מ...". תמיד של מישהו. "טל שֶל...". זה מְפַשֶט הכל העניין הזה. לקח לי לא מעט שנים להבין שאני משלמת על כך מחיר כבד. פעם אחר פעם תחת החופה, אותה שבועה, אותה הבטחה, כל פעם לאיש אחר. אני עצמי מעולם לא הגעתי לטקס. לא יכולתי להגיע בלבוש חסר. מצד שני, לא יכולתי להביא את כולי. איש לא יכול היה באמת להכיל את כולי הזו. איני זוכרת רגע של הארה. לא התחוור או התבהר לי כלום ברגע אחד. איש לא הדליק לי ספוט, או איפֶּר אותי בצורה מושלמת לסצנת חיי. אם לדייק, זה היה יותר משהו בסגנון: בעלי האחרון העיף לי סטירת נצח מקצהו האחד של המטבח עד לקצהו השני, גם הטקסט לא היה משהו ואותו אני דווקא זוכרת במדויק: "זונה. זה מה שאת. זונה. אני עוזב". אוסקר לא קיבלנו, על זה. למרות שאני באמת הייתי זונה והוא באמת עזב, כך שהייתה שם אמת בפרסום וזה לא מעט בימינו. הסטירה אגב, כאבה ימים ארוכים אחר כך. גם הכחולים על כל צד שמאל של הגוף. זה היה הרגע המכונן שלי. בהוליווד, איכשהו, זה תמיד נראה יותר טוב. אני יותר טיפוס של ריאליטי.. כנראה. לא. מאז לא עליתי למעלה. זו הייתה דלת שנפתחה אל תהום, שככל הנראה הייתי אמורה לבקר בה, שנים ארוכות קודם לכן. סגרתי רשמית את עונת החתונות ויצאתי למסע פרטי משלי. השנה וחצי האחרונות היא חלקו של המסע הזה. די מורכב, בהתחשב בעובדה שיש איתי עוד שניים זהובים וקטנים. חלקת האלוהים הקטנה שלי. ובתוך הכל, כוס הקפה הזו. דינורה ואני. וקצת אתם. רחוקה שנות אור מהסערות הקטנות המתחוללות פה, נוגעת לא נוגעת, בעיקר נמצאת פה כדי להתחמם מהאור. חדרה. אני כל כך חדרה. מסרים רבים מגיעים אלי, בעניין העיר האלמותית הזו, שבחרתי להתגורר בה. "חדרה???" כן. חדרה. מרכז חיי התעסוקה שלי מתנהל במרכז, אבל הבית שלי כאן, הרחק מההמולה. איש לא מכיר אותי. נונ-אושיה בעליל ובדיעבד. עד שפגשתי איש. פגשתי יותר מאחד, אבל אחד הכרתי. קצת על אמת. קצת בחש לי את הקפה העניין הזה ואני...אוהבת את הקפה שלי שקט. פתאום המילים שלי, חשופות יותר. ורק אחד פגשתי מקרוב. ובכלל...אלפים כאן ואנוכי...מי אני בכלל? ומיהו האיש? ומה זה משנה? והלא אינני בכלל עוד ועדיין.... ומאיש אחד לאיש אחר... תנעם לי שיחה, אחת ועוד, ויגע לי איש במילה או בשתיים ואחייך חיוך ישן ששכחתי, כי מזמן לא. והקפה שלי, האלמוני, הלא מוכר, דינורה שהיא כל כך טל, כל כך ההיא משם שאיש לא מכיר... מפחדת. כל כך אוהבת את השקט שלי כאן, את המילים שלי, שנחות כאן בלי הפרעה, גדלות על קרקע אוהבת, של תגובות חמות ומחבקות. המקום היחד בו אני באה כולי, כי ככה. פוסט מבולבל יצא לי. לא קוראת שוב אפילו, לפני שאתחרט. מעין סיכום ביניים של תקופת קפה. תשעה חודשים ורגע אחד של חשבון נפש. לא בכדי. שנייה לפני שאני ממשיכה פה הלאה. רגע לפני שאני עושה מעשה שאני מתחרטת עליו, או שלא. אוהבת את המקום הזה בחיי. נעים לי כאן. מזמן לא הרגשתי כך, למשהו, שלכאורה, אי אפשר להרגיש. דומה, כי אני חייבת לרבים מכם, תודה אחת גדולה. אוהבת אתכם. בחיי. טל. |
תגובות אחרונות
-
עושה הנפלאות
בתגובה על שאריות של החיים
-
רו"ח עובד חקלאייעוץ וחונכות פיננסית
בתגובה על
-
נובר
בתגובה על מרוצת הזמן ומשמעות הגעגוע
-
בא מן השתיקה
בתגובה על
-
77777777
בתגובה על עכשיו ככה
-
הולמס
בתגובה על כחול.
תגובות (151)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
היי דינורה!
העבר הוא העבר ואין לנו מה לעשות לגביו,
בעתיד הכל אפשרי.
מקומך מצויין,חשיפתך מתפשטת ממשאות העבר,
זהבך זוג מלאכים,ועתידך בידך,במחשבתך ובעט הכותבת.
ישנו מקום בו כל מה שאפשרי בחיינו מתגלה לעיננו כמו כוס הקפה הניצבת אל מול עינייך,
לפרטים והרחבה כמו גם הזמנה!...צרי קשר!
אלן
אמית וכנה
הכאב טובל בגעגוע
וסוף הסיפור ידוע
את מתעצמת
את מבינה
את מסתכלת
ומציבה את המראה
לעצמך
ומתמודדת
ומהר מאוד
תגיעי
למקום
בו תרגישי
שלווה
סופשבוע נהדר אפור יקר
:)
ואנו אוהבים אותך
סופ"ש נפלא טל
כמה אוהב?
ואני..
בדרכי שלי
האחרת
במקום הספציפי ההוא
תמיד אשמור לך
פינה של חסד
אתה יודע
:)
תודה מאסטר.
ומה אם אתעייף
וארצה
ולו לרגע
לנוח?
את מדהימה
מעומקים ורבדים שמהם יוצאים המילים
שאותם את כותבת ,,,
אני פשוט אוהב אותך ילדה...
ואי אפשר שלא
את יודעת איך זה חדרה
הכל עניין של תחנות
והרכבת שלך לא בהכרח חייבת להגיע לעמק
אבל אסור לה לעצור בייב
מ
יערה יקרה,
תודה גדולה על שהגעת, קראת ואף השארת משלך.
החיים, הקטנים והלב -
אם הם יהיו בסדר,
הכל יהיה בסדר.
מחייכת.
תודה לך,
טל
גבר ועוד גבר של ספורט, עם כאלה מחמאות
אני את שלי עשיתי.
ריגשת איש.
ביג טיים.
ככה בלי להתכוון והלוואי ועם.
תודה.
טל
בטעות נתתי את כל הכוכבים היום, טוב לא טעות כי לא יכולתי לצפות מראש, אבל רציתי לתת גם לך
אני מאד מזדהה (למרות שבפועל לא יראו זאת בעמוד שלי מסיבות שונות) אבל אולי כל אחד מזדהה כי את פשוט כותבת כל כך זורם וכל כך מהלב כזה, אז תודה
ובהצלחה בהמשך עם החיים ועם שני הקטנים ועם הלב...
פיייי, יא, זה היה חתיכת פוסט
אני לא מאלה שקוראים פוסטים ארוכים. אין לי סבלנות. אבל גמעתי כל מילה. אין לי כוכבים, מבטיח לשוב מחר.
סחתן, סחתן ושוב סחתן על החשיפה. דוז פואה
תתקבלי בברכה.
תודה על כוכב...בינתיים :)
תודה חתול :)
וואו. אכן חזרת :)
תודה ....
תודה גדולה :)
ותמיד תמיד יודעת
באיזה סדר ואיזה מילים להניח
בדיוק, אבל בדיוק.
אוהבת אותך מונה.
בינתיים כוכב.
אחזור.
מרגש מאוד.
חזרתי:-)
*
טל יקירתי
קראתי את כל הפוסטים שלך
וזה
זה שוב עשה לי את זה.
היכולת שלך לגעת באמת
בפשטות שכזו.....
מככבת אותך שוב, כמובן...
תודה שקראת לי לכאן
ועוד חיבוק
מונה
שיט. מזה חששתי.
בפעם האחרונה שהעברתי לבעלותך מתכון משובח,
היה צריך גלונים של מים על מנת לבלוע שם משהו.
ולא יפה, עד שהגיעו לכאן אורחים וזה...
אפרופו צבא,
האפרוחים הצהובים געגוע מתגעגעים כי צבא הגנה לישראל הרכין ראשו וגייס את ההוא
לשירות מילואים פעיל. כנראה באמת אין גבול.
ואגב, הממולא הזה...
הזאת
הוא באמת הכי טעים שטעמתי בחיי.
מרימה קרואסון שקדים לחיינו
רק כי הרצל אמר
("אמרת הרצת אמר?")
אוהבתותך. המונים.
וזה בסדר. את יכולה לבוא ככה. כמו שאת. לא צריך להביא אוכל.... :)
למה לא אמרת לי שאת עושה מסיבה?
הייתי מביאה ממולאים....:)
חכי חכי,
הולכת לגייס את צבא האפרוחים הצהובים,
ולסלק את כולם מהאדמה שלנו.
הרצל אמר- להבריח את כולם....
כוכב ירוק,
רק אם את אומרת שהממולא הזה הכי טעים שטעמת בחייך...:)
א-מ-י-ר
תודה :)
ט-ל
יפה *
העצב לפעמים, חייב להיות נוכח,
בלעדיו, לשמחה אין כל ערך...
תודה שבאת איש.
:)
תודה על השיתוף , מרגש ומשמח
ועצוב קצת גם...
ואני מודה לך,
שעברת במקרה,
אבל עצרת לרגע
לשתף.
תודה.
תודה רוניתי,
שמחה בך, בכל פעם מחדש.
:)
טל
וכשאת שולחת מרחוק,
אני תמיד מרגישה, מקרוב קרוב.
תודה לך איריס, על...כולך.
חיבוק גדול.
טל
מבקרת יוצאת דופן.
מתרגשת שהגעת, ממש לכאן.
תודה על כל אחת מהמילים שהותרת אחרייך.
חייכת לי לילה.
טל.
רק טוב, אמרת?
הלוואי לי.
יפה לו לקיטס המשפט. אהבתי.
תודה.. :)
לא מובן מאליו.
בכלל לא.
תודה אסתי.
עברתי במקרה,
והצטמררתי,
אני מודה לך על הכנות
אני מודה לך על האומץ
ואני מודה לך על הכשרון,
את חיה על פי אמונתך ,
ומי שאינו חי על פי אמונתו אין הוא מאמין.
את נשמה גדולה,
שלעולם סביבך אור ואהבה.
איזה יופי
גם אני אותך
שמחה שהיכרתי!
רונית
על הפתיחות, על השיתוף, החשיפה,
הכתיבה המדהימה שלך, על החיבור אלייך,
על הארומה של הקפה שלך,
מרחוק שולחת לך מלא חום ואהבה
ואת כל האוסקרים שיש לי לתת לך. איריס חן.
פתיחות שהיא עוצמה !!
פוסט מקסים. מקסים.
טל,זיכרי שכנות היא לא נחלתם של החלשים.
ואם יורשה לי לצטט משפט של אחד בשם ג'ון קיטס שאמר
"היפה הוא האמיתי. האמיתי-היפה"
שיהיה לך רק טוב.
חיבוק ממני.
גדול!!!!!
תודה עינת,
והכתיבה, ממש כמוני...
הייתה כאן הרבה לפני.... מישו.
אם כי, מחמאה גדולה נתת לי פה. ענקית אפילו. שאפו.
חיבוק גדול .
לחיי הציניקנים
כה פשוט.
כה מסובך.
תודה יוסי.
ואם מצאת...
הא לך מילותיי. במתנה.
לשלום.
גלי.... עצם המחשבה.... עשתה לי כוכבים בעיניים.
תודה יקירה.
גדולה ומחייכת.
מחמאה ממך.... יש לה ערך מיוחד..... :)
תודה יפה שלי.
טל את כותבת נפלא
הכנות שלך חודרת עמוק.
וסגנון הניסוח.....מזכיר לי מישו.
איזו פתיחות נוגעת.
איזו ראיה חודרת.
יתכן שמצאתי את עצמי בין מלותייך...
כיכבתי לשלום
רוצה להתווכח איתי??? את נראית נהדר בצילום שמעל הפוסט!
לילה. חזרתי עם כוכב.
הלוואי ויכלתי לתת לך כוכב על כל מילה בפוסט, אבל פה מרשים רק אחד כל פעם....
חיבוק כעומקו של הפוסט הזה.
גלי
הכי אמיתי שיש- כמו שאני אוהבת :))
אחזור לככב אותך*
מגניב עוד לא היה לי.
תודה על כוכבים מאירים.
חברה חדשה.
נהדרת.
תחזרי כי נעים לך לחזור.
לא עבור שום דבר אחר.
אחכה לך.
מבטיחה!
קראתי את הפוסט בשקיקה.
הלוואי והיה לי כוכב להשאיר
לך כאן ועכשיו.
הכנות שלך נהדרת, וכך גם הכתיבה.
אחזור מחר.
מבטיחה!
מוזמנים תמיד,
לא חשוב איך תקרא לעיר ....
בית זה בית.
תודה על המחמאה. על הביקור.
טל
אכן, לתגובות, עבורי לפחות, חשיבות גדולה.
זה מקור הכוח, להמשיך הלאה.
הבית של המילים, חומר היסוד של הקירות
תודה שהקשבת. היה לי חשוב לספר.
כתבת בפתיחות, בכנות ראויה להערכה
נשמח לבוא לבקר בכל עת או לארח
ואנחנו מעריכים את חדרה - בירת מחנה 80
הקריאה הייתה שוטפת וברורה לא פחות מכתיבתך, אבנר
טל .
הארת לי משהו שבעוונותי המעטתי בחשיבותו -משמעות התגובות עבורך ..ואולי עבור אחרים.
תודה
הפוסט מרגש ..כי הוא אמיתי ובא ממקום נקי .
ההמשך ..במעטפה ירוקה
אפשר? ברור שאפשר! :)
כל המילים האלה, התגובות החמות, החיבוקים, גם אם מרחוק
מצליחים להיכנס, בדיוק לאן שריק אצלי וצריך.
בדיוק מה שהמילים שלי ואמא שלהן חיפשו.
בית.
איש כמעט לא מכיר אותי כאן ובעצם, מכירים אותי כאן, כמו שאיש לא הכיר.
מוזר
נהדר
תודה דני.
חיבוק גדול בחזרה.
נאורי,
כמו במציאות, גם כאן, אוהבת לראות אותך.
משרה בי נועם.
תודה :)
תודה גדולה, על שאתה מקפיד, פעם אחר פעם
לבוא, להניח על מפתן דלתי כוכב אחד, מילים יפות
ולצאת בלי לפגוע.
לא פשוט ולא מובן מאליו.
נשיקה.
אני חושב שכתבת במקום כולם
או רובם
בכל מקרה אני גם
אוהב אותך
טל יקרה (אפשר?)
כל כך נוגעות המילים שלך,
ישר לחבק אותך ולנשום איתך
התודה היא אלייך.
על השיתוף, החשיפה, על כך שאת חולקת את חייך
מעיזה!
ולא משנה אם וירטואלית ואם בפיזיות
זהו שיתוף ולהיות אמיתיים.
את מצליחה, נמצאת כאן ואנחנו חייבים לך הארות למראה שהצבת בפננו
חיבוקקק מתמשך לך . .
עידו....
אני עדיין לא יודעת,
על שומדבר,
ובטח לא על תמיד כזה או אחר....
אני יודעת על דגים טובים :)
וואו....
הניחוח הזה של הקיצ
מסוכן לי לריאות.
שהיה לך בהצלחה כוכב קטן על כול הפוסטים המדהימים שכתבת על זה שאת בקפה מדהימה את מי שלא תהיא תודה מקווה שתמשיכי ליכתוב
זה מצחיק שאת קוראת לי ניק :)
ואת יודעת שחיבוק זה בסדר, תמיד.
איך... טרם הדלקתי מדורה?
אני מקווה לא לברוח יותר. זה לא קל לי. הרגל מגונה של שנים.
טבע שני
ואולי
טבע ראשון.
כמו ללמוד ללכת הענין הזה.
גם כשמושיטים לך יד, די מסובך הענין הזה של ללמוד לסמוך,
בעיקר עבורי.
לומדת ללמוד.
אלמד ללמוד
לאיודעת.
יודעת להגיד שלא יודעת.
זה גם משהו לא?
תודה על ביקורך אצלי איש.
אומץ לב נדיר יש בך, טל.
אהבתי את מה שכתבת, את החשיפה על הבמה, ואת היכולת
להודות שאת מבולבלת. ועל זה מגיע לך כוכב גדול *
אגב, שימי לב שבלבול, בהיפוך, יוצא לבלוב (נו, לא בדיוק, אבל לא
נהיה קטנוניים).
מי שמרשה לעצמו להיות בבלבול, בלי לברוח, זוכה ללבלוב וצמיחה.
בהצלחה מכל הלב. את כבר בדרך לשם.
אם הבנת... אז אני בסדר.
ממש.
ממש לא מבולבל יצא לך.
ממש.
:)
ואני ניק, עדיין
שומרת לך,
חסד של רגע,
בלילה של שרב
כבד
במיוחד.
חיבוק זה בסדר בשלב כה מוקדם?
אני מאד שמח על ההזדמנות להכיר אותך, טל. את מיוחדת מאד.
תודה תודה תודה.
יש מילים ששות הרבה יותר מכל כוכב.
תודה שוב.
טל
מדהימה,מקסימה,מרגשת,נפלאה.לא נותן לי לככב.
במקום זה קבלי
כ"כ מזדהה איתך
איש עם מילה... :)
תודה. מילה ממני.
גם אני.
הבכת אותי.
וגדולה יותר, לך.
כשזה אמיתי, אז גם בפרהסיה. שיתפוצץ העולם.
וזה לא מובן מאליו. :)
תודה....
תקפוץ לפעמים, לראות מה זימנה לי הדרך... :)
ובגלל שמבינה... יכולתי לכתוב...ולא.... :)
תודה על כוכב שיאיר סוג של דרך...
על נשיקות, אליהן אני מכורה
ועלייך, שבאת, אני אוהבת שבאים, בשביל זה... אני כאן.
מחבקת. על אמת.
טל
חזרו כוכבי וכבר אני כאן לעטר אותך באחד
שמח שאהב את מילותי
ועכשיו מצרף אליהן כוכב
כמו מילותייך. קסומות לא פחות.
וגם מילותייך, איתי.
אקח את מילותייך ואתפלל, שכך הוא.
חיבוק חזרה. ותודה.
טל
הלב מכתיב את הדרך,
הראש רק שומר, מצד, לרוב...
תודה על מילים מונחות בקפידה.
טל
הקרדיט לצילום...לא שלי. :)
רק את מה שטוב.
כיס ימין וכיס שמאל יש לי.
אשים בצד את אחד כל מה שיאמרו ובשני את כל מה שאבחר להשתמש בו.
תודה שבאת וחיבקת.
מחבקת חזרה.
טל
הרבה יותר ממקום נוח יקירי.
יהיה זה אנדרסטייטמנט מטורף יחד עם חוסר כבוד לבית של מילותיי.
ואכן, הוירטואל הזה, עשוי לתעתע.
את הגבול הזה,
יש לבחון בזהירות מרובה.
את צעקת הכאב שלי,
אם הגדר מחושמלת או לאו, בגבול שבין כאן לשם
אני מניחה שתשמעו עד כאן
לכשתבוא...
הפעם הראשונה בה ראיתי אותך,
מעבר למסך
הספיקה לי כדי לדעת
כמה יפה את
מעבר לחומר.
מאז, פעם אחר פעם
מילה ומשפט ומפגש
ואני מגלה
כמה החושים הראשוניים שלי,
ידעו כל כך טוב
מה הם ראו בך.
מחבקת חזק. וירטואלית ואמיתית.
אוהבת.
אישה יער.
חייכת אותי עם ההגדרה הזו.
מבוך מיוער.
מקווה שיש אור בסוף.
בשביל קרן אחת של אור, אני מוכנה לעבור את כל הדרך.
תודה שאתה פה.
תודה לך,
על כל אחת ואחת מהמילים שהשארת פה.
על כל אחת ואחת מהן.
תודה.
אני נבוך כשאני קורא כנות
וזה כייף.
תודה לך....
*
אהמ... ככה? בפרהסיה?
שבתי כי אצלנו מילה - זה מילה.
אני בעד
מרגש.
לאן שלא תמשיכי, בהצלחה!
יש לי שניים קטנים שאעשה הכל על מנת להבטיח להם לפחות חיוך
ובדרך.... (מבינה:))
כוכב*
שיאיר את דרכך לעצמך.
ואולי היום עם כל הכאב תנסי להכנס לדמותו של "יובל המבולבל".
נשיקות ושבוע נפלא!!!!
וזה כדי שהחיוך שהוא קו עקום יישר לך את החיים לכיוונים מאירים.
נוגעת לא נוגעת
...ממש לידה.
קסומה.
ממש התרגשתי.
תשעה חודשים והיתה לידה קלה , קצת כואבת וקצת מרגשת
אבל אנחנו אחרי ,.
המון טוב צופן לך העתיד.
חיבוק.
את אישה אמיצה, כל הכבוד, חשבון נפש עמוק וכן, ואם הצלחת להגיע למקום הזה ובאומץ להציב מראה מול האני שלך, כל הכבוד.
מכאן לכי עם הלב שלך, יש בך את התובנות והיכולות שלך הן מדהימות.
קבלי כוכב שיאיר ולו במעט את האותיות אשר תכתבי בספר החיים החדש שלך .
רגישה מאוד וכך גם חזקה קחי את כל מה שהיה ורק לימדי שעור חשוב על עצמך !!!!
שמעתה והלאה עשי רק מה שטוב לך ובריא לך שיגידו כל החלשים מה שיגידו
שיקראו בקפה מה שרוצים את תמשיכי להיות חזקה ואיתנה !!!
שולחת לך חיבוק מכאן שכנתך מרעננה !!
וכוכב לחשיפה !
האמת הצלחת כאן לתאר יפה
את התחושות של רבים מיושבי הקפה הזה.
מקום נוח להוצאת אנרגיות, לשיחרור כשרונות
לחייפ וירטואליים מוגנים וחמים.
אוסקר לא נקבל על זה...
אבל וכבר כתבתי על זה בפוסטים שלי
החיים הוירטואלים החדשים שלנו
עלולים / עשויים לסחוף אותנו לתושות מתעתעות.
והכוכב הולך ל...
תודה לך ש-את
תודה שאת מביאה את עצמך לחזית הבמה
עם הפרוז'קטור עלייך
ככה - חשופה , פגיעה ורגישה
כמו ש-את
כמו ש-נבראית
תודה שנקרית לחיי כאן מעבר למסך
ויש המון
את יודעת.
אוהבת אותך.
עוד אשוב...
לאב יו
זה היה לי כמו מסע אל תוך יער אפלולי
מסקרן ומרתק
ובעומק היער גיליתי המון צבע ואור
את פשוט אישה צבעונית מוארת ומרתקת
את אישה יער.
ברוך... איכשהו... ממך הכל מצליח להישמע טוב יותר.
ואני... הייתי בכלל פייה ללא משאלות.
הנשיקות תגענה.
תנשק את המלאכית שלך. זכית.
אין לי יותר מאותי יקירה.
על הטוב והפחות.
יש לי שניים קטנים שאעשה הכל על מנת להבטיח להם לפחות חיוך
ובדרך....
מעשה טוב אחד לפחות ביום
לפחות אחד.
תודה שבאת.
חשוב היה לי.
כל עוד לא מכאיבים לי...
אני לא הולכת.
תתקרב רגע,
צריכה חיבוק.
תודה אמיתית על מילים שעשו חיוך אמיתי
:) לא כזה....
בגלל שמכירה אותך
מהחיים שמעבר
אולי אתה צודק
אולי ערומה מידי פה
אולי יימחק
אולי נועצות מידי המילים
וגלויות
אולי ישכב לו בחושך
כך עדיף
אלחץ DELETE ואעיף?
מקסים ואמיתי
כוכב אמיתי
לאמת
ש ב ך
בהצלחה
בררר.... תודה.
"זונה. זה מה שאת. זונה"
כולנו קצת זונות לפעמים...
אז אמר
אבל את בכלל שד עם קרניים !
מקסים
ונשיקות לשני הזהובים
ברוך הבא...
אוהבת אותך.
לא וירטואלית בעליל.
תודה על חיבוק
ועל מילותייך, הן חשובות לי ויקרות המה ...עד מאוד.
מעטים האנשים שלא פוחדים להתבונן בכנות על עצמם
בודדים הם אלו המאפשרים לאחרים להיות שותפים בעומק
מילותיך שזורות התרגשות של אמת
אמת שנוגעת כל כך
ומאפשרת לך להיות כל מי שאת
תודה לך,
על זכות להרגיש
אחזור לככב עם לילה
באהבה,
גלי
פנקסון ....
אכן, לגיל ולנסיון החיים יש הרבה מה לתרום.
לכן אני אוהבת שאתה בא לכאן. להאיר ולהעיר.
תודה
טל יקרה,
אוהבת אותך ואוהבת את כתיבתך!
חיבוק ענק להמשך המסע עם כולנו (מקוה)
המונח הם... קצת חלוק עלי.
אני כותבת. המילים שאני מקבלת חזרה, נותנות לי כח גדול.
חשיפה, מגלמת בתוכה את המילה יתר, לדעתי. על כן איני מאמינה במונח חשיפת יתר.
תודה על הדאגה ידידי. ועל מילותיך.
אכן. תשעה חודשים.
רק בלי תינוק חדש למשפחה המוזרה שלי. רק אני באתי כאן.
שמחה בך אני.
טל.
את... את... את...
כוחות אדירים
עושה קסמים
נשמה
יפיפייה
חכמה
חזקה
עושה לי נעים
כשאת בסביבה
גם
אוהב את הקפה
גם
אוהב
אותך
ואולי זה פוסט שכדאי למחוק עוד מעט קט,
יש כאלו שלזה נועדו
איזה יופי!!!
מקסים!...
אני אוהב אותך!
(במובן הוירטואלי, כמובן...
)
למרות שנדמה לך שאת היחידה שמרישה כך, יש המון נשים וגברים שמרגישים את הרגשת הבלבול של מי הם כי בסופו של דבר זה לא מספיק שאת יודעת מישהו צריך לקבל אותך בדיוק כפי שאת רוצה לתת.
הבלבול הזה קיים אצל כולם עש שהם מגיעים לזמן בו הם יודעים בדיוק מי הם, מעבירים את המסר בברור ואז הצד השני מקבל או לא, אבל הוא יודע בדיוק מה מחכה לו.
לדעתי לגיל ונסיון החיים יש הרבה בתחום הזה.
אהבתי את הפוסט המבלול משהו אבל תארת בברור את הבלבול כך שזה לא מבולבל:)
יום טוב שיהיה
נראה לי חשיפת יתר מטורפת..
קצת מוגזם לטעמי. אבל זה רק אני
הייתי מציע לך למצוא חברים אמיתיים ,כאלו שאוהבים ותומכים ולא את כל הוירטואלים שכאן...כי שום דבר לא אמיתי בהם.
טל, כמה סימליות יש בתשעה חודשים.
תהליך התעברות, נשאת בתוכך מילים, עירבבת אותם, עבר / הווה / עתיד, ועכשיו הלידה,
העובר הוא את, בדמותך האמיתית, היכולת לך לצאת לעולם אמיתית, עם כל מה שיש לך, ובך.
מדהים בעיני.
שמחה שפגשתי בך.
רונית
הכי כולי שיכול להגיע לאנשהו בכלל
חושבת....
תודה.
מדהימה.
היכן שיש מקום להכיל את כולך
שם את הולכת.
תודה על שאתה רוקד איתי
יפה כל כך במילותייך
א-מ-ן.
שלום לך
אהבתי, כל כולך פה ועם זאת כנראה שלא
החיים שלנו בקפה גורמים לנו להתחבר
למישהו שקיים בתוכנו רק בוירטואלי.
אף פעם לא ממש הבנתי מיהו באמת האמיתי.
תהני מהקפה שלך .
DD
התגובה שלך, הראשונה...נולדה יחד עם הפוסט ממש
עשית לי צמרמורת.... אמיתית לגמרי.
אכן פוסט מרגש כל כך
אמיתי
נוגע ללב
ממש נותנת לקוראים לגעת בנשמתך
ומעוררת רצון
לחבק אותך את דינורה ( שאולי היא טל)
לחבק את מילותייך
ואולי גם אותך....
ולאו דווקא חיבוק שיש בו ארוטיקה או מיניות
אלא דווקא חיבוק
של חיבור
ושל תודה
על שנפתחת אלינו כך
במילותייך
והנה את שם
את
אישה יפה את
וקודם כל אדם...
( וכוכב כמובן כשיחזרו כוכבי...מבטיח)
המשך דרך צלחה
שיתגשמו משאלות ליבך, לטובה, מחדרה ועד לגדרה
כוכב על אומץ ליבך
אחד הפוסטים היותר מרגשים שקראתי מאז שאני כאן...